גודל הטקסט
״אין אדם למד רוב חכמתו אלא בלילה״. המשפט הזה של הרמב״ם, בהלכות תלמוד תורה (פרק ג, הלכה יג), נשמע שוב בבתי המדרש בימים האלה, כשהשקיעה מוקדמת ולילות החורף מתארכים.
השבוע, לפי הדיווחים, נשא האדמו״ר מקראלי שיחת חיזוק בבית המדרש של ישיבתו בוויליאמסבורג, בפתח עונת החורף, ועודד את הבחורים לנצל את הלילות הארוכים ללימוד. הרעיון ותיק בהרבה.
המקור הקדום לכך נמצא בגמרא במסכת בבא בתרא (קכא, ב), בדברים על חמישה עשר באב. שם נאמר שמכאן ואילך ״דמוסיף יוסיף״, ומי שאינו מוסיף ״יסיף״, ורב יוסף מפרש: ״תקבריה אמיה״. בתרגום הדף מוסבר שהכוונה להוספת לימוד בלילות, שמאותו זמן בשנה הולכים ומתארכים.
הרמב״ם כותב שאף שהמצווה ללמוד היא ביום ובלילה, רוב החכמה נלמדת בלילה. מי שרוצה לזכות בכתר התורה, הוא מוסיף, ישמור על לילותיו ולא יאבד אפילו אחד מהם בשינה, באכילה ובשתייה ובשיחה. בהמשך אותה הלכה הוא מביא גם את הפסוק ״קומי רוני בלילה״ (איכה ב, יט), כדי להראות שהתורה נקראת רינה דווקא בשעות האלה.
השולחן ערוך מקדיש לנושא סימן קצר (אורח חיים, סימן רלח). בסעיף הראשון הוא כותב שצריך להיזהר בלימוד הלילה יותר מבלימוד היום. בסעיף השני יש הוראה מעשית: מי שקבע לעצמו שיעור יומי ולא הספיק אותו ביום, ישלים אותו מיד בלילה.
המקורות האלה מדברים על עיקרון, ולא קובעים לכל אחד כמה ללמוד ומתי. מי שרוצה לקבוע לעצמו סדר לימוד בלילות החורף, לפי מצבו ועיסוקיו, ישאל את רבו.
תמונה: נחלת הכלל, דרך ויקישיתוף.