גודל הטקסט
חסידות קרלין נוסדה על ידי רבי אהרן הגדול מקרלין, תלמידו של המגיד ממזריטש. קרלין היא פרבר של העיר פינסק. רבי אהרן נפטר בי"ט בניסן תקל"ב בגיל 36.
אחריו כיהן רבי שלמה מקרלין כעשרים שנה. הוא עבר ללודמיר, ונורה בידי קוזקים ומת מפצעיו בתמוז תקנ"ב. את המשך החצר הוביל רבי אשר מסטולין, תלמידו של רבי שלמה, שכיהן בז'ליחוב, עבר לסטולין וחזר לקרלין. הוא נפטר בכ"ו בתשרי תקפ"ז.
בנו, רבי אהרן השני מקרלין, היה בן 25 כשנכנס לתפקיד, והעביר את מרכז החסידות לסטולין. כמו אביו תמך ביישוב ארץ ישראל, פעל לחידוש בית הכנסת של רבי מנחם מנדל מוויטבסק בטבריה, ותמך בקבוצה קטנה של חסידיו שהתגוררה בירושלים. הוא נפטר ביום י"ז בסיוון תרל"ב (1872). ספרו "בית אהרן", שיצא לאור בברודי בתרל"ה (1875), אחרי פטירתו, נחשב ספר היסוד של החסידות, ונדפס בארבע מהדורות ובעשרות אלפי עותקים.
אחריו כיהן בנו, רבי ישראל מסטולין, שנקרא "הינוקא", כחמישים שנה, מתרמ"ב ועד פטירתו בראש השנה תרפ"ב. מארבעת בניו, רבי אברהם אלימלך ורבי משה נרצחו בשואה. רבי יעקב חיים כיהן בווילימסבורג ונפטר בתש"ו. רבי יוחנן כיהן בלוצק, עלה לארץ ישראל, התגורר בחיפה, ובתש"ח עבר לארצות הברית. הוא נפטר בכ"א בכסלו תשט"ז.
בהמשך התפצלה החסידות לשתי חצרות. "צעירי קרלין" בהנהגת רבי ברוך מאיר יעקב שוחט הם קרלין־סטולין של היום. "זקני קרלין" הלכו אחרי האדמו"ר מלעלוב, ולאחר מכן בהנהגת רבי אהרן הכהן רוזנפלד, והם פינסק־קרלין. השמות "פינסק־קרלין" ו"קרלין־סטולין" נקבעו בהסכם בוררות.