גודל הטקסט
ר׳ אהרן הגדול מקרלין, תלמיד המגיד ממזריטש, נזכר כמי שעל פי המסופר חיבר את הזמר לשבת ״יה אחסוף״ במצוות רבו. הזמר נשאר בפי רבים. יש המעירים שלחן הזמר עובד בחסידויות רבות, ולכן לא ברור שהלחן הידוע הוא המקורי.
במאה התשע־עשרה הנהיג את החסידות ר׳ אהרן בעל ה״בית אהרן״, שעבר לסטולין. הרבי ר׳ אהרן, שהעביר את החסידות לסטולין, היה אוהב ניגון ומחבר ניגונים. מסופר שכל חג היה לו ניגונים משלו, ושרבים מניגוני קרלין נולדו מתוך השמחה הסוערת של שמחת תורה. עוד מסופר שהנהיג נגינה בכלים, והיו לו שתי תזמורות, ואחת מהן מורכבת מחסידי ווהלין, והן נגנו במלווה מלכה ובחול המועד סוכות. מסופר שאמר כי בניגוני הפסח שלו אין אף פירור של חמץ.
מעשה נוסף מובא בשם האדמו״ר מקרלין, ר׳ אברהם אלימלך פרלוב, שסיפר עליו בביקור בארץ ישראל באסרו חג. בקרלין נהגו לשיר ביום השני של שבועות, בחוץ לארץ, את הפיוט ״הנחרת ראשית דעת״, הנדפס ב״שער ציון״. מסופר כי הבית אהרן ישב כמעט שעתיים בעיניים עצומות, כשהסידור פתוח לפניו, ובכל אותו זמן המשיכה המקהלה לשיר. כמה מן הזמרים התעייפו עד שהוצרכו להחליפם.
ועוד מספר שם האדמו״ר על אבי סבו, הבית אהרן, שבסיום החג לא רצה להיפרד מן הציבור. הוא תמה מדוע ממהרים כולם לביתם, והמשיל זאת ללשון חז״ל על תינוק הבורח מבית הספר, לשון שנאמרה על ישראל בצאתם מהר סיני. האדמו״ר הוסיף כי הדברים נאמרו אף על החסידים הזקנים, וכך ביקש ללמד שלא נפרדים בקלות ממעמד קבלת התורה.
תמונה: Gerarus, CC BY-SA 4.0, דרך ויקישיתוף.