גודל הטקסט
מסופר על ר׳ לייב שרה׳ס, שבאחד ממוצאי שבת יצא מבית הכנסת, ציווה להכין את העגלה ולקח לידיו את המושכות בשעה שהעגלון ישן. כשהתעורר העגלון בזריחה, כך מובא בסיפור ״The Forest and the Rose״ שעיבד ר׳ ירחמיאל טילס מן העיתון ״שיחת השבוע״ ופורסם באתר חב״ד, כבר היו עמוק בתוך הונגריה.
שם, על פי אותו נוסח, גידל ילד בן עשר בשם אייזיק להקת אווזים קטנה, כדי לפרנס את אמו האלמנה. בשעות השקטות בשדה היה מנגן בחלילו את שירי העם. ר׳ לייב שאל אותו מדוע איננו בחדר, ואחר שמע את תשובתו. הוא ביקר אצל האם, הבטיח קצבה חודשית במקום הכנסתו של הילד, והביאו לישיבתו של ר׳ שמעלקא בניקולשבורג. הילד גדל והיה לרבי יצחק אייזיק מקאלוב.
לפי המסופר שם, כשהגיע לגדולה נהג הרבי לספר על דרכו, ואמר על ר׳ לייב שגילה אותו. ועד היום שרים חסידי קאלוב את השיר בהונגרית.
מעשה אחר מובא באתר torah4blind ובטור שפורסם ב־Queens Jewish Link. הצדיק מקאלוב הלך בשדות והאזין לרועים, עד ששמע מרועה הונגרי ניגון שנגע לליבו, וקנה אותו ממנו. כשביקשו לשיר שוב, לא זכר הרועה את הניגון. הרבי סבר כי ניגון זה נוגן בפי הלויים בבית המקדש, ונשמר בגלות בפי פשוטי העם. לפי הטור ב־Queens Jewish Link, חסידים שרים עד היום בסעודה שלישית נוסח מעובד של ניגון הרועה, נוסח המבטא כיסופים לקרבת ה׳ ולסוף הגלות.
יש הבדלים בין הנוסחים: הילד מתואר כרועה אווזים או צאן, והגיל והעיר משתנים, וגם שנת לידתו נמסרת באופן שונה. נוסחים אלה מובאים כאן כמסורת, ולא כתיעוד.
תמונה: Dietmar Rabich, CC BY-SA 4.0, דרך ויקישיתוף.