גודל הטקסט
על קולו של גרשון סירוטה נאלצים הדורות הבאים לשפוט ממרחק: ההקלטות שנותרו ממנו ישנות ודלות באיכותן, ועם זאת הוא כונה ״קרוזו היהודי״ ו״מלך החזנים״. דווקא משום כך קשה לתפוס אותו, ועוד יותר קשה לשחזר את שנותיו האחרונות, שעליהן המקורות שקראנו מוסרים מעט מאוד.
ראשיתו אינה מתועדת די הצורך. מרבית המקורות נוקבים בשנת 1874 כשנת לידתו, בפודוליה, אך יש המציינים 1877. לפי אתר המרכז לחקר המוזיקה היהודית באוניברסיטה העברית, היה אביו חזן הכפר, והנער עבר לאודסה, למד בקונסרבטוריון שם, והחל לשמש בקודש בקהילות העיר. משם התמנה לחזן בשטאט־שול של וילנה, ובה שירת שמונה שנים. שם החל גם שיתוף הפעולה הארוך עם המנצח לאו לווה, שליווה אותו בהמשך הדרך.
בשנות וילנה שר בקונצרט גדול של מוזיקה יהודית ב־1902, ובקבלת הפנים לכבוד ד״ר תיאודור הרצל; רוב המקורות קובעים אותה ב־1903, ואחד ב־1902. האנציקלופדיה יודאיקה מוסיפה כי מדי שנה שר לפני הצאר ניקולאי השני, וכי ב־1903 היה לחזן הראשון שהוקלט. מקורות אחרים מסתפקים בכך שהיה בין הראשונים. השנה המדויקת של הקלטתו הראשונה אינה נקייה מספק.
בסביבות 1908 (יש הכותבים 1907) התמנה לחזן בבית הכנסת ברחוב טלומצקי בווארשה, משרה שנחשבה ליוקרתית ביותר בעולם החזנות, ולווה הצטרף אליו. ב־1912 יצאו יחד למסע בארצות הברית, ובו קונצרט בקרנגי הול שאליו, לפי הדיווחים, נמכרו כל הכרטיסים. תקליטיו המוקדמים הוקלטו בערים כמו וינה, ברלין וסנט פטרסבורג, ובארכיון ההקלטות של אוניברסיטת פלורידה אטלנטיק שמורות יותר ממאה מהן. סירוטה לא חיבר יצירות משלו, ו״רצה״ הנקרא על שמו הוא למעשה, לפי ג׳פרי שיסלר, פרי עטו של שלוסברג; כוחו היה באלתור ובפיתוחים. עוד מסופר עליו שערך חופות למשפחות עניות בלא תשלום.
חילוקי דעות עם הקהילה על הופעותיו מחוץ לבית הכנסת הביאו לעזיבתו, ולפי האנציקלופדיה ולפי האוניברסיטה העברית היה זה ב־1927. הוא המשיך בקונצרטים ובהקלטות, ועל פי האנציקלופדיה שב ב־1935 לעמוד התפילה בבית הכנסת נוז׳יק בווארשה. לפי אותו מקור, היה יחיד בין החזנים הגדולים בני דורו שלא קיבל משרה קבועה באמריקה.
כשפרצה המלחמה היה בווארשה. על פי שיסלר, שאינו מציין את מקורו, יכול היה לעזוב ובחר להישאר עם משפחתו, והם התגוררו בגטו ברחוב וולינסקי 6. כל המקורות שקראנו מתארים את מותו שלו ושל בני ביתו בגטו ב־1943, ורובם קושרים אותו למרד; אחד מהם נוקב ב־19 באפריל. על מעשיו בגטו ועל נסיבות מותו לא מצאנו עדות מפורטת, והאנציקלופדיה מזכירה מצבה שהוקמה לו ב־1961 בבית העלמין ברחוב גנשה.
תמונה: Simon Burchell, CC BY-SA 4.0, דרך ויקישיתוף.
הכתבה הבאה ←״כולם צדיקים״: מוטי גולדמן והראל טל בשיר אחדות על לחן ממודז׳יץ

תגובות

בלי הרשמה ובלי מייל. נשמרים רק השם, התגובה והתאריך. התגובה תפורסם אחרי אישור המערכת.