גודל הטקסט
בקהילות רבות, מיד אחרי ההבדלה במוצאי שבת, מזכירים את אליהו הנביא ושרים פיוטים שנתחברו לכבודו. הרב יהודה שורפין מסביר במאמרו מאיפה בא המנהג ולמה דווקא בשעה הזאת.
המנהג כולל כמה חלקים. אומרים את שמו בנוסחים קבועים: ארבעים חזרות על כל אחד מהכינויים ״אליהו הנביא״, ״אליהו התשבי״ ו״אליהו הגלעדי״, אחר כך שלוש חזרות על כל כינוי, ובסוף עוד ״אליהו הנביא״ אחת, בסך הכול 130. המאמר מקשר את המספר לגימטריה של השם, 120, ועוד עשר האותיות שלו. קוראים גם פסוקים שמזכירים אותו, שרים זמירות, ומתפללים שיבוא לבשר על הגאולה. המאמר מציין שיש שרואים בכך סגולה לשבוע טוב.
המאמר מביא כמה הסברים לבחירה במוצאי שבת:
ראשית, לפי מסורת אליהו אינו בא בשבת ובערבי שבת וחגים. כשהשבת יוצאת, הדרך פתוחה ומתאים להתפלל לביאתו.
שנית, מדרש מספר שאליהו יושב בגן עדן בכל מוצאי שבת וכותב את זכויותיהם של מי ששמרו את קדושת השבת, ולכן מזכירים אותו לטובה.
שלישית, ההבדלה עוסקת בהבחנה בין קודש לחול, ולפי דברי חכמים אליהו יברר את היחוסים, יזהה יהודים שהתבוללו ויחזיר משפחות כהונה שאיבדו את זהותן.
רביעית, ישעיהו נ״ו ודברי רבי שמעון בר יוחאי: אם ישמרו ישראל שתי שבתות כראוי, תבוא הגאולה, ורבי לוי אומר שדי בשבת אחת.
בין המקורות שהמאמר מזכיר: שולחן ערוך הרב (אורח חיים רצ״ה ה׳), מלאכי ג׳ כ״ג, מסכת עירובין מ״ג ע״ב, האבודרהם והטור (אורח חיים רצ״ט).
בנוסף, בסיום ההבדלה נהוג לשיר את הפיוט ״המבדיל בין קודש לחול״ וזמירות נוספות. מוזכרים גם מנהגים אחרים של מוצאי שבת: בקהילות ספרדיות מסוימות צוחקים בקול אחרי ברכת היין, כסגולה לשבוע שמח, וזאת בשם ״נפש חיים״ לרבי חיים פלאג׳י. מנהג ישן שנזכר שם, השבעות למלאכים אחרי ההבדלה, מופיע בסידור רב עמרם גאון ובארבעה טורים, ורבי יעקב עמדין ביטל אותו, כפי שמובא ב״מור וקציעה״.
המנהגים משתנים בין קהילות, ולכן מי שרוצה לדעת מה נהוג אצלו מוזמן לשאול את רב הקהילה.