גודל הטקסט
החפץ חיים סגר את חנות המכולת שלו, אף שהייתה מקור פרנסה, מפני שחשש לאיסור גזל והונאה ולפגיעה בפרנסתם של בעלי חנויות אחרים. כך מסופר בין עשר עובדות על דמותו.
רבי ישראל מאיר הכהן בן אריה זאב נולד בי"א בשבט תקצ"ח (6 בפברואר 1838) בז'טל שבפלך גרודנו, ובהמשך חייו התגורר בראדין, ונפטר בכ"ד באלול תרצ"ג (15 בספטמבר 1933). את הכינוי "חפץ חיים" קיבל על שם ספרו. הוא היה ממייסדי ישיבת ראדין וראש הישיבה שם.
הספר המרכזי שלו הוא "משנה ברורה", בשישה כרכים, פירוש על חלק "אורח חיים" של השולחן ערוך. הוא נפוץ אצל רוב שומרי ההלכה, ומשפיע גם על עדות המזרח. מלבדו כתב את "חפץ חיים" ו"שמירת הלשון" (על איסור לשון הרע), "אהבת חסד", "חומת הדת", "ציפית לישועה", "נדחי ישראל", "מחנה ישראל", "טהרת הבית" ו"אגרות החפץ חיים". הוא פעל גם בתנועת אגודת ישראל ותמך בהקמת בתי הספר של בית יעקב.
חנות המכולת היא סיפור מפורט. החנות הופעלה בידי רעייתו, והוא בדק את המשקולות מדי יום, לא מכר סחורה מקולקלת, סגר בצהריים כדי שלסוחרים אחרים תהיה פרנסה, וניהל את החשבונות בלילה. לבסוף סגר אותה לגמרי.
עוד מסופר: הוא נשא לאישה את בתו מנישואי אביו החורג, אף שאחיו הגדולים התנגדו, כדי לשמור על שלום הבית בין אמו לאביו החורג. לפי בנו, שכתב את "קיצור תולדות החפץ חיים", כשבעל חנות בירך את בנו שיהיה סוחר עשיר, אמו של החפץ חיים ענתה שעדיף לברך שיהיה גדול וירא שמים. הוא עלה לעליית הגג בכל לילה להתפלל ולערוך חשבון נפש, ודרש שלא יודפסו תארי כבוד על ספריו. קיים גם סרטון משנת 1923 שבו נראה החפץ חיים.
הסיפורים האלה מובאים כסיפורים המיוחסים לחפץ חיים, ואנחנו מביאים אותם כפי שהם.
מי שרוצה ללמוד "משנה ברורה" או הלכות לשון הרע ימצא עזרה אצל הרב בקהילה.
תמונה: נחלת הכלל, דרך ויקישיתוף.