גודל הטקסט
בדרשת הבר מצווה שלו הכריז הילד אברהם ישעיהו קרליץ שמעתה ילמד לשם שמים בלבד, ומאז, לפי המסופר, החל להתבלט בלימודו. כך מתחיל סיפורו של מי שנודע אחר כך בשם "החזון איש".
הוא נולד בשנת תרל"ח (1878) בקוסובה שבפלך גרודנו (היום בבלארוס), לאביו רבי שמריהו יוסף, שהיה רב בעיירה. בבגרותו התפרנסה המשפחה מחנות אריגים שניהלה רעייתו, מרת בתיה, כך שיכול היה להתפנות ללימוד.
בשנת תרע"א פרסם את הראשון בסדרת ספריו, "חזון איש", בלי לחתום את שמו, מתוך ענווה. הרב חיים עוזר גרודזינסקי, רבה של וילנה, התרשם מהספר וקירב אותו אליו, כפי שמסופר. מאוחר יותר כתב 22 כרכים של "חזון איש" ואת "אגרות החזון איש". בשנת תרצ"ג עלה לארץ ישראל, ופעל בעיקר להפצת קיום המצוות התלויות בארץ, ובראשן שמיטה. הוא התגורר בבני ברק.
כמה אמרות וסיפורים מיוחסים לו, ומקורם בשיחה של הרב יוסף חיים אוהב ציון. לפי השיחה, לימד שהתורה נדבקת לנפש עדינה ושעדינות נקנית באמצעות חסד וויתור. כשנשאל למי הוא כותב את ספריו, ענה שהם לשימוש הדורות הבאים, ושהוא עצמו זקוק להם כדי ללמוד. עוד מסופר שעזב דירה בבני ברק כשלא יכול היה לשלם את העלאת שכר הדירה, אף שבעל הבית רצה שיישאר.
הוא נפטר בשבת, ט"ו בחשוון תשי"ד, מהתקף לב (24 באוקטובר 1953), בגיל כ-75, ונקבר בבני ברק.
בקיצור: אדם שפרסם את ספרו הראשון בלי שם, כתב כרכים רבים, ועם עלייתו לארץ עסק בנושאים מעשיים כמו שמיטה.
לשאלות הלכה, או על אופן ההילולא בקהילה מסוימת, מומלץ לפנות לרב.
תמונה: Maor X, CC BY-SA 4.0, דרך ויקישיתוף.