גודל הטקסט
את ר׳ יוסף חיים מבגדאד מכירים רוב הלומדים מספרו ״בן איש חי״, קובץ הלכות למעשה שנכתב לציבור הרחב ומסודר לפי פרשות השבוע. אולם האיש שבמשך כחמישים שנה מסר שיעורים יומיים ודרש בשבתות בפני קהל בגדאד הותיר גם יצירה מסוג אחר, כזו שנועדה להישמע בקול: פיוטים.
על היקפה של יצירה זו אין נתון מדויק. בפרסומים השונים מופיעים פרטים שונים: יש המדברים על כמאתיים פיוטים, ויש המזכירים גם ״מאות״ של פיוטי נשמה. הסקירות מונות כמאתיים פיוטים, בקשות ופזמונים, ומהן גם עולה תמונת הסגנון: השפעה של פייטני ספרד, ובראשם ר׳ ישראל נג׳ארה, לצד כתבי האר״י. רוב הבתים בני ארבע שורות, ובשירי התוכחה הוא נקט צורת צימוד, שבה מסיימות השורות במילים הנשמעות דומה ומשמעותן שונה. הפיוטים מלווים את השבת ואת מעגל השנה, מט״ו בשבט ופורים ועד פסח, ל״ג בעומר ושבועות, וגם שעות של קיום מצווה.
המפורסם שבהם הוא ״ואמרתם כה לחי״, שלפי המסופר חובר ליד ציון ר׳ שמעון בר יוחאי בעת ביקורו בארץ ישראל. הוא מושר בכל העדות, ונשמע במיוחד ביום ההילולא של הרשב״י. לפי הדיווחים היה הביקור בשנות השלושים לחייו.
דוגמה זהירה יותר היא ״חננו יה חננו״, נוסח בגדאדי לפיוט המושר בז׳ באדר, יום הזיכרון למשה רבנו. הפיוט מיוחס לבן איש חי בלשון ״מיוחס״ בלבד, והנוסח המוקדם ביותר שאותר נדפס בקובץ בקשות משנת 1912, כלומר אחרי פטירתו בי״ג באלול תרס״ט. באותו קובץ נדפסו גם פיוטי ר׳ ישראל נג׳ארה.
כיצד הושרו פיוטים כאלה? יהודי עיראק קראו לזמירות מסוג זה ״שבחות״. את השירה הוביל ״אבו שבחות״, בעל התפילות, והקהל ענה עמו, בשבתות ובמועדים, וגם בעליות לקברי יחזקאל ועזרא. גליה בן־מרדכי, במאמרה, מוסיפה את השמחות המשפחתיות: ברית מילה, בר מצווה ופדיון הבן, וכן ראשי חודשים. לדבריה הועברו השירים בעל פה, ובשבת ובימים הנוראים נשמעו בבית הכנסת ללא כלי נגינה. חשוב לדייק: המקורות שלפנינו מתארים את המסגרת הכללית של השבחות, ואינם מתעדים לחן קבוע לכל אחד מפיוטי הרב.
השלשלת נמשכת גם בימינו. החזן והפייטן הירושלמי משה חבושה, שהקליט את הנוסח העיראקי של ״חננו יה חננו״, למד את מסורת התפילה והפיוט מסבו, חכם גורג׳י יאיר, שכיהן כחזן בבגדאד ואחר כך בירושלים. וכוחם של הפיוטים אינו נמדד רק במוזיקה: מובא שר׳ יעקב שאול אלישר העיד כי שירת אחד מהם עוררה אותו לתשובה שלמה.
תמונה: נחלת הכלל, דרך ויקישיתוף.
מוזכרים בכתבה