גודל הטקסט
רבי שלום רוקח נכנס לכהונת רבה של בעלזא בשנת 1817 ונחשב מייסד השושלת. הוא עמד בראשה עד 1855.
אחריו כיהנו: בנו רבי יהושע רוקח (1855 עד 1894), רבי יששכר דב רוקח (1894 עד 1926), רבי אהרן רוקח (1926 עד 1957), ומאז 1966 רבי יששכר דב רוקח השני, שנולד ב-1948.
רבי יהושע, שנולד בשנת תקפ"ה, הוכתר בגיל כשלושים, אחרי פטירת אביו בכ"ז באלול תרט"ו, והוביל את החצר כארבעים שנה. בימיו הייתה החצר מהגדולות באירופה, ובשנת תרל"א (1871) הקים את תנועת "מחזיקי הדת" ואת העיתון "קול מחזיקי הדת". הילולתו חלה בכ"ג בשבט.
השואה שברה את החצר. הנאצים כבשו את בעלזא בשנים 1939 עד 1944, ורוב חסידיה נרצחו. בית הכנסת שנחנך ב-1843 נהרס. רבי אהרן ואחיו מרדכי ברחו דרך קרקוב, בוכניה, הונגריה ובודפשט והגיעו לאיסטנבול בינואר 1944, ורבי אהרן איבד את כל משפחתו הקרובה.
אחרי המלחמה הקים רבי אהרן את החצר מחדש בתל אביב, ובשנת 1950 העביר אותה לשכונת קטמון בירושלים. הוא נפטר ב-1957, ובמשך תשע שנים לא היה לחסידות אדמו"ר מכהן, עד שבנו של מרדכי, רבי יששכר דב, החל להנהיג ב-1966.
בית המדרש הגדול של בעלזא בירושלים נחנך בשנת 2000, לאחר גיוס כספים בשנות השמונים והתשעים. בארון הקודש שלו 70 ספרי תורה. אשר למספר החסידים, בפרסומים השונים מופיעים פרטים שונים: למעלה מ-7,000 משפחות (2022) לפי נתון אחד, ולמעלה מ-10,000 משפחות (2024) לפי נתון אחר. לכן אין מספר מדויק אחד.
תמונה: Maor X, CC BY-SA 4.0, דרך ויקישיתוף.