גודל הטקסט
בר צברי מספר שבמשך כמה חודשים הוא מניח את הטלפון בצד לפני כניסת השבת. הסיפור עלה בשבועות האחרונים בכמה פרסומים, ובכולם הדברים מובאים מפיו.
ב־19 באוקטובר 2026 (ח׳ בחשוון תשפ״ז) פורסם שצברי סיפר לרדיו ירושלים שהוא מתנתק מהטלפון לפני שבת. לדבריו, אחרי שבת אחת בלי הטלפון הרגיש ש״משהו במוח שלי השתנה״, והוא ממליץ לאחרים לנסות. עוד נמסר שהוא ויתר גם על הטלוויזיה, ומצטטת אותו: ״אני מתנתק מהטלפון״. סדר ערב השבת שלו, כפי שתואר: הוא מתקלח והולך לבית הכנסת בלי טלפון, בלי תיק ובלי כיסים.
ב־26 באוקטובר 2026 פורסם סיכום של ריאיון איתו. לפי הסיכום, צברי אינו מופיע בשבת ומגיע לבית הכנסת, ואומר שהיהדות ״מאוד חשובה לי״. את הטלפון הוא מניח, לדבריו, כדי לבלות זמן רצוף עם הילדים והמשפחה, ולדבריו זה כמו ״מסאז׳ במוח, אפילו בלי קשר לדת״.
הרקע המוזיקלי שלו מתחיל בבית הכנסת. צברי גדל בבית מסורתי ולמד שירת תפילה בבית כנסת תימני בחדרה. עוד נמסר שהמנגינות התימניות של התפילה משכו אותו, ושהוא קיבל מחמאות על הקול בבית הכנסת ובבית הספר. רק אחר כך התחיל לכתוב, להלחין ולנגן. מכאן עולה שהשירה התחילה אצלו בבית הכנסת, לפני הבמה. לפי הדיווחים הוא שולח את ילדיו לגן דתי, משתתף בשיעורי תורה ולפעמים מתייעץ עם רבנים בשאלות הלכתיות.
הפרסומים מציגים אותו מזוויות שונות. יש המציגים את הסיפור כסיפורו של מפורסם שמתחזק בדת, ואילו צברי עצמו מתאר את משפחתו כמסורתית ולא דתית. הדברים שהוא אמר בעצמו פשוטים: הרגל חדש בערב שבת, וקשר ישן לניגוני בית הכנסת.