גודל הטקסט
רבי ישראל אבוחצירא, "הבבא סאלי", נולד בראש השנה תר"ן (1889) בתפילאלת שבמרוקו ונפטר ב-ד' בשבט תשמ"ד (1984). בפרסומים השונים מופיעים פרטים שונים: לפי גרסה אחת עלה לארץ ישראל ב-1964, ולפי אחרת עלה ב-1951 והתיישב תחילה בלוד.
מסופר, לפי מסורת, על ילדותו: אמו הניחה את עריסתו ליד קיר בית המדרש כדי שיספוג דברי תורה, ובגיל שש כיסו הוריו את פניו בצעיף כשיצא מהבית כדי לשמור על עיניו. בגיל 16 מונה לראש הלימוד בישיבה "אביר יעקב", ובערך שלוש שנים אחר כך, לאחר פטירת אביו רבי מסעוד, הפך לראש הישיבה. הוא נעשה הפוסק המרכזי של יהדות מרוקו, כשהוא שומר בצנעה את עומק ידיעתו בתורה.
לפי המסופר, נהג לטבול במקווה מדי יום גם בחורף כשהיה צורך לשבור את הקרח, צם לעתים קרובות, ישן שעתיים עד שלוש בלבד בלילה והקדיש את היום ללימוד ולקבלת קהל. הוא תמך בעניים, באלמנות וביתומים, ודאג לשידוכים ליתומים. מובאים שני הסברים לכינוי "בבא סאלי", ללא הכרעה.
עוד מסופר שהיה אב בית דין, דיין ומנהיג קהילה, ושבנו, "הבבא מאיר", היה ידוע כגאון ובקי. לפי המסופר, אחרי שעלה לארץ פנו אליו לבקש ברכה גם יהודים אשכנזים, לאחר שסיפורי תפילותיו כבר התפשטו בקרב יהודי מרוקו.
מילותיו האחרונות, לפי המסופר, היו תפילה שפטירתו תכפר על צרות עם ישראל. קברו בנתיבות מושך, לפי הדיווחים, כ-250 אלף מבקרים בשנה. היום המרכזי הוא ד' בשבט, יום ההילולא.
חשוב לדעת: מספר המבקרים הוא נתון שמובא בדיווחים כפי שהוא. כמו כן, סיפורי ילדותו הם מסורת מובאת. מי שמתכנן ביקור בקבר, או רוצה לדעת איך נוהגים בהילולא, יכול לפנות לרב.
תמונה: Petar Milošević, CC BY-SA 4.0, דרך ויקישיתוף.