אורח חיים סימן תקצ״ו

1לְאַחַר הַתְּפִלָּה מְרִיעִים תְּרוּעָה גְּדוֹלָה בְּלֹא תְּקִיעָה. הַגָּה: וְיֵשׁ מְקוֹמוֹת נוֹהֲגִין לַחֲזֹר וְלִתְקֹעַ ל' קוֹלוֹת (מִנְהָגִים יְשָׁנִים); וּלְאַחַר שֶׁיָּצְאוּ בָּזֶה, שׁוּב אֵין לִתְקֹעַ עוֹד בְּחִנָּם; אֲבָל קָטָן, אֲפִלּוּ הִגִּיעַ לְחִנּוּךְ, מֻתָּר לוֹמַר לוֹ שֶׁיִּתְקַע (הַמַּגִּיד פ"ב מֵהִלְכוֹת שׁוֹפָר), וּמֻתָּר לוֹ לִתְקֹעַ כָּל הַיּוֹם (אוֹר זָרוּעַ דְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה).