אורח חיים סימן תקל״ו

1מִי שֶׁצָּרִיךְ לִרְכֹּב בַּמּוֹעֵד לְטַיֵּל אוֹ לְצֹרֶךְ הַמּוֹעֵד, וְלֹא נִסָה לָלֶכֶת בְּרַגְלָיו, יָכוֹל לִטֹּל צִפֹּרְנֵי הַסוּס וּלְתַקֵּן בְּרַגְלָיו וְהָאֻכָּף וְהָרֶסֶן וְכָל צָרְכֵי רְכִיבָה, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְכַוֵּן מְלַאכְתּוֹ בַּמּוֹעֵד. הַגָּה: וּמֻתָּר לִרְכֹּב בַּמּוֹעֵד אֲפִלּוּ מֵעִיר לְעִיר, אֲפִלּוּ בְּחִנָּם, וְכֵן נָהֲגוּ; אֶלָּא שֶׁאָסוּר לְתַקֵּן כָּל צָרְכֵי הָרְכִיבָה אִם אֵינוֹ רוֹכֵב לְצֹרֶךְ אוֹ לְטַיֵּל (בֵּית יוֹסֵף).

2מֻתָּר לִסְרֹק הַסוּס כְּדֵי לְיַפּוֹתוֹ.

3אֵין מַרְבִּיעִין בְּהֵמָה בַּמּוֹעֵד, אֲבָל מַקִּיזִין לָהּ דָּם, וְאֵין מוֹנְעִין מִמֶּנָּה כָּל רְפוּאָה, אֲפִלּוּ אִם יֵשׁ בָּהּ מְלָאכָה.

4אֵין מוֹשִׁיבִין תַּרְנְגֹלֶת עַל הַבֵּיצִים לְגַדֵּל אֶפְרוֹחִים; וְאִם הוֹשִׁיבָהּ קֹדֶם הַמּוֹעֵד וּבָרְחָה מֵעֲלֵיהֶם, יָכוֹל לְהַחְזִירָהּ, אֲבָל אָסוּר לְהוֹשִׁיב אַחֶרֶת אֲפִלּוּ מֵתָה הָרִאשׁוֹנָה (בֵּית יוֹסֵף); וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה לוֹ בְּתוֹךְ ג' יָמִים לַבְּרִיחָה.