אורח חיים סימן תס״ו

1לֹא יִלְעֹס אָדָם חִטִּים וְיִתֵּן עַל גַּבֵּי מַכָּתוֹ, מִפְּנֵי שֶׁהֵן מַחְמִיצוֹת, שֶׁהָרֹק מַחְמִיץ.

2הַנּוֹתֵן שְׂעוֹרִים לִבְהֶמְתּוֹ וּמָצָא בָּהֶם רִיר, צָרִיךְ לְבַעֲרָם. הַגָּה: אֲבָל מִסְּתָם אֵין לָחוּשׁ, הוֹאִיל וּכְבָר בָּטֵל (דִּבְרֵי עַצְמוֹ). וְיֵשׁ מַחְמִירִין לְבַעֵר כָּל הַנּוֹתָר מִן הַבְּהֵמָה, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין רוֹאֶה עָלָיו רִיר (מָרְדְּכַי רֵישׁ פֶּרֶק אֵלּוּ עוֹבְרִין בְּשֵׁם הָרוֹקֵחַ).

3שַׂק מָלֵא קֶמַח שֶׁנִּתְלַחְלַח מִזֵּעַת הַחוֹמָה, מֻתָּר; וְיֵשׁ אוֹסְרִים.

4נָפְלוּ מַיִם עַל קֶמַח, אוֹ נִתְלַחְלַח הַשַּׂק, יֶאֱחֹז בְּיָדוֹ כָּל הַמָּקוֹם הַמְּלֻחְלָח בַּשַּׂק עַד שֶׁיָּרִיק כָּל הַקֶּמַח שֶׁבַּשַּׂק; וְאִם אִי אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹת כֵּן, יְרַקֵּד הַקֶּמַח וְהַשְּׁאָר מֻתָּר. וְדַוְקָא כָּל זְמַן שֶׁהוּא מְלֻחְלָח, אֲבָל אִם נִתְיַבֵּשׁ הַלַּחְלוּחִית לֹא מְהָנֵי רִקּוּד, דְּמִפְרַךְ וּמִתְעָרֵב עִם הַשְּׁאָר וְאָסוּר לְאָכְלוֹ בְּפֶסַח, אֶלָּא יְרַקְּדֶנּוּ וְיִשְׁמְרֶנּוּ עַד אַחַר הַפֶּסַח; וְאִם נִתְיַבֵּשׁ בְּפֶסַח, אָסוּר לְהַשְׁהוֹתוֹ.

5הַטַּל, מַחְמִיץ. וְכֵן מֵי רַגְלַיִם וּמֵי הַפֶּה וְהַחֹטֶם וְהָעַיִן וְהָאֹזֶן; וְדַם (רַבִּי' יְרוּחָם) וְחָלָב וְזֵעַת אָדָם אֵינוֹ מַחְמִיץ (טוּר).

6קֶמַח שֶׁנָּפַל עָלָיו דֶּלֶף אֲפִלּוּ כָּל הַיּוֹם, אֵינוֹ בָּא לִידֵי חִמּוּץ וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה הַדֶּלֶף טוֹרֵד בְּלִי הֶפְסֵק; וְיֹאפֶנּוּ מִיָּד לִכְשֶׁיַּפְסִיק, וְאִם הוּא מְסֻפָּק אִם הַדֶּלֶף טוֹרֵד אִם לָאו, אָסוּר.