אורח חיים סימן תי״ד

1אֵין מְעָרְבִין עֵרוּבֵי תְּחוּמִין לְאָדָם אֶלָּא לְדַעְתּוֹ, שֶׁמָּא אֵינוֹ רוֹצֶה לְעָרֵב בְּאוֹתוֹ רוּחַ שֶׁרָצָה זֶה; חוּץ מִבְּנוֹ וּבִתּוֹ הַקְּטַנִּים אֲפִלּוּ אֵינָם סְמוּכִין עַל שֻׁלְחָנוֹ וְעַבְדּוֹ וְשִׁפְחָתוֹ הַכְּנַעֲנִים. וַאֲפִלּוּ מִחוּ בּוֹ שֶׁלֹּא לְעָרֵב עָלָיו, וַאֲפִלּוּ עֵרְבוּ הֵם עֵרוּב אַחֵר, אֵינוֹ כְּלוּם. אֲבָל בְּנוֹ וּבִתּוֹ הַגְּדוֹלִים אֲפִלּוּ סְמוּכִים עַל שֻׁלְחָנוֹ, וְעַבְדּוֹ וְשִׁפְחָתוֹ הָעִבְרִים וְאִשְׁתּוֹ, אֵינוֹ מְעָרֵב עֲלֵיהֶם אֶלָּא מִדַּעְתָּם. וְאִם עֵרֵב עֲלֵיהֶם וְשָׁמְעוּ וְשָׁתְקוּ וְלֹא מִחוּ, יוֹצְאִים בְּעֵרוּבוֹ. אֲבָל אִם מִחוּ בּוֹ אוֹ שֶׁעֵרְבוּ הֵם עֵרוּב אַחֵר לְעַצְמָם, אֵין עֵרוּבוֹ עֵרוּב לָהֶם.

2קָטָן בֶּן שֵׁשׁ שָׁנִים אוֹ פָּחוֹת, יוֹצֵא בְּעֵרוּב אִמּוֹ וְאֵין צָרִיךְ לְהַנִּיחַ עָלָיו מְזוֹן ב' סְעֻדּוֹת לְעַצְמוֹ.