אורח חיים סימן שצ״ו

1שְׁבוּ אִישׁ תַּחְתָּיו (שְׁמוֹת טז, כט), מִכָּאן שֶׁכָּל אָדָם יֵשׁ לוֹ ד' אַמּוֹת בְּכָל מָקוֹם, אֲפִלּוּ יָצָא חוּץ לַתְּחוּם. וּמוֹדְדִים לְכָל אָדָם בָּאַמָּה שֶׁלּוֹ, וְאִם הָיָה נַנָּס בְּאֵיבָרָיו נוֹתְנִים לוֹ אַרְבַּע אַמּוֹת בֵּינוֹנִיּוֹת שֶׁל כָּל אָדָם, שֶׁכָּל אַחַת מֵהֶן שִׁשָּׁה טְפָחִים. הַגָּה: וְאֵלּוּ ד' אַמּוֹת מוֹדְדִין לוֹ מְרֻוָּחוֹת, וְהוּא בְּאֶמְצָעָן. (טוּר). וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּמֻתָּר לְהַלֵּךְ אַרְבַּע אַמּוֹת לְכָל צַד, אֲבָל לְטַלְטֵל אֵין לוֹ רַק אַרְבַּע אַמּוֹת עִם אֲלַכְסוֹנָן, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְעֵיל סִימָן שמ"ט. (טוּר בְּשֵׁם הרז"ה פי"ב בְּשֵׁם רַשְׁבָּ"א).

2בְּכָל מָקוֹם שֶׁקָּדַשׁ הַיּוֹם עָלָיו, אִם הוּא מֻקָּף לְדִירָה אֲפִלּוּ אֵין בּוֹ עַתָּה דִּיּוּרִין, חָשׁוּב כֻּלּוֹ כְּד' אַמּוֹת. וְאִם אֵינוֹ מֻקָּף לַדִּירָה, עַד סְאָתַיִם חָשׁוּב כֻּלּוֹ כְּד' אַמּוֹת. וַאֲפִלּוּ שָׁבַת בְּתֵל גָּבוֹהַּ, וּבְקָמָה קְצוּרָה וְשִׁבֳּלִים מַקִּיפוֹת אוֹתָהּ, חֲשִׁיבֵי כְּד' אַמּוֹת עַד סְאָתַיִם.