אורח חיים סימן שפ״ט

1עַכּוּ"ם הַדָּר בַּמָּבוֹי, וְיֵשׁ לוֹ חַלּוֹן אֲחוֹרֵי בֵּיתוֹ פָּתוּחַ לְבִקְעָה אוֹ לְקַרְפָּף, אֲפִלּוּ אֵין בּוֹ אֶלָּא ד"ט עַל ד"ט, אֵינוֹ אוֹסֵר עַל בְּנֵי מָבוֹי אֲפִלּוּ מַכְנִיס וּמוֹצִיא גְּמַלִּים וּקְרוֹנוֹת דֶּרֶךְ הַמָּבוֹי כָּל הַיּוֹם, שֶׁחָפֵץ יוֹתֵר בְּאוֹתוֹ שֶׁפָּתוּחַ לוֹ מֵאֲחוֹרָיו לְבַדּוֹ שֶׁיֵּשׁ לוֹ אֲוִיר, וְהָוֵי פִּתְחוֹ לְמָבוֹי כְּמוֹ שֶׁאֵינוֹ רָגִיל, שֶׁאֵינוֹ אוֹסֵר. וְהוּא שֶׁיֵּשׁ בַּבִּקְעָה אוֹ בַּקַּרְפָּף יוֹתֵר מִסְאָתַיִם, אֲבָל אִם אֵין בּוֹ אֶלָּא סְאָתַיִם, קָטָן הוּא וְלֹא נִיחָא לֵיהּ בֵּיהּ. וְיִשְׂרָאֵל שֶׁיֵּשׁ לוֹ פֶּתַח לַמָּבוֹי וּפֶתַח מֵאֲחוֹרָיו לַקַּרְפָּף, וְשָׁכַח וְלֹא עֵרֵב, אִם הַקַרְפָּף יוֹתֵר מִסְאָתַיִם, אוֹסֵר לְפִי שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לוֹ וְאֵינוֹ מִסְתַּלֵּק מִן הַמָּבוֹי, וְאִם הֻקַּף לַדִּירָה, אֲפִלּוּ יוֹתֵר מִסְאָתַיִם אֵינוֹ אוֹסֵר כֵּיוָן שֶׁרָאוּי לוֹ. וְיֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר דְּאַדְרַבָּה, אִם הֻקַּף לַדִּירָה אֲפִלּוּ בֵּית סְאָתַיִם אוֹסֵר, שֶׁכֵּיוָן שֶׁהֻקַּף לַדִּירָה אֵין בּוֹ אֲוִיר וְאֵינוֹ חָפֵץ בּוֹ לְהִסְתַּלֵּק בִּשְׁבִילוֹ מִן הַמָּבוֹי.