אורח חיים סימן שנ״ט

1רְחָבָה שֶׁאֲחוֹרֵי הַבָּתִּים יְתֵרָה עַל בֵּית סְאָתַיִם וְלֹא הֻקְּפָה לַדִּירָה, אֵין מְטַלְטְלִין בָּהּ אֶלָּא בְּד' אַמּוֹת. וְאִם פֶּתַח לָהּ פֶּתַח מִבֵּיתוֹ וְאַחַר כָּךְ הִקִּיפָהּ, אֲפִלּוּ אִם יֵשׁ גֹּרֶן בֵּינָהּ לַבַּיִת, הָוֵי הֶקֵּף לַדִּירָה. הַגָּה: וּמַה שֶׁאֵין אָנוּ נִזְהָרִין לְטַלְטֵל בַּחֲצֵרוֹת שֶׁאֲחוֹרֵי הַבָּתִּים, מִשּׁוּם דְּבַזְּמַן הַזֶּה סְתָמָן מֻקָּפִין לַדִּירָה כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְעֵיל גַּבֵּי קַרְפָּף (דִּבְרֵי עַצְמוֹ).