אורח חיים סימן קנ״ב

1אֵין סוֹתְרִים בֵּית הַכְּנֶסֶת כְּדֵי לִבְנוֹת בֵּית הַכְּנֶסֶת אַחֵר, שֶׁמָּא יְאֵרַע לָהֶם אֹנֶס שֶׁלֹּא יִבְנוּ הָאַחֵר; אֶלָּא בּוֹנִים אַחֵר תְּחִלָּה, וְאַחַר כָּךְ סוֹתְרִים הַיָּשָׁן וַאֲפִלּוּ לֹא רָצוּ לִסְתֹּר רַק מְחִצָּה א' לְהַרְחִיבוֹ, נָמֵי דִּינָא הָכֵי (ר' יְרוּחָם נ"ג ח"ח וּבֵית יוֹסֵף בְּשֵׁם הָרַמְבָּ"ם). וְהָנֵי מִלֵּי, שֶׁהָיָה הָרִאשׁוֹן חָזָק; אֲבָל אִם חָרְבוּ יְסוֹדוֹתָיו אוֹ נָטוּ כְּתָלָיו לִפֹּל, סוֹתְרִים אוֹתוֹ מִיָּד וּמַתְחִילִין לִבְנוֹת בִּמְהֵרָה בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה, שֶׁמָּא תִּדְחַק הַשָּׁעָה וְיִשָּׁאֵר חָרוּב. הַגָּה: וְאָסוּר לִקַּח אֲבָנִים מִבֵּית הַכְּנֶסֶת הַיְּשָׁנָה כְּדֵי לִבְנוֹת חֲדָשָׁה (הַגָּהוֹת אֲשֵׁרִ"י פ' בְּנֵי הָעִיר). וְאָסוּר לִסְתֹּר דָּבָר מִבֵּית הַכְּנֶסֶת, אֶלָּא אִם כֵּן עוֹשֶׂה עַל מְנַת לִבְנוֹת. (מָרְדְּכַי פֶּרֶק בְּנֵי הָעִיר).