מסכת זבחים דף ד׳

1מנלן דבעינן זביחה לשמה דאמר קרא (ויקרא ג, א) ואם זבח שלמים קרבנו שתהא זביחה לשם [שלמים]

2ודילמא היינו שמייהו

3מדכתיב (ויקרא ז, לג) המקריב את דם השלמים (ויקרא ז, יד) הזורק את דם השלמים ולא כתיב זבח והכא כתיב זבח שמע מינה שתהא זביחה לשם שלמים

4אשכחן זביחה שאר עבודות מנלן

5וכי תימא לילף מזביחה מה לזביחה שכן נפסלה שלא לשם אוכלין בפסח

6אלא אמר קרא המקריב את דם השלמים שתהא קבלה לשם שלמים

7ולכתוב רחמנא בקבלה ולילף שחיטה מינה

8משום דאיכא למיפרך מה לקבלה שכן פסולה בזר ואשה

9אשכחן שחיטה וקבלה זריקה מנלן

10וכי תימא לילף מהני מה להני שכן טעונות צפון וישנן בחטאות הפנימיות

11אלא אמר קרא הזורק את דם השלמים שתהא זריקה לשם שלמים

12ולכתוב רחמנא בזריקה ולילף מינה

13משום דאיכא למיפרך מה לזריקה שכן חייב עליה זר מיתה

14אשכחן כולהו הולכה מנלן

15וכי תימא לילף מכולהו מה לכולהו שכן עבודה שאי אפשר לבטלה תאמר בהולכה שאפשר לבטלה

16אלא אמר קרא (ויקרא א, יג) והקריב את הכל המזבחה ואמר מר זו הולכת אברים לכבש ותניא (ויקרא א, ה) והקריבו זו קבלת הדם ואפיק רחמנא בלשון הולכה למימרא דהולכה לא תפקה מכלל קבלה'

17ואשכחן שנוי קודש שנוי בעלים מנלן

18אמר רב פנחס בריה דרב אמי אמר קרא (ויקרא ז, טו) ובשר זבח תודה שלמיו שתהא זביחה לשם תודה אם אינו ענין לשינוי קודש דנפקא לן מהתם תנהו ענין לשינוי בעלים

19והאי להכי הוא דאתא הא מיבעי ליה לכדתניא ובשר זבח תודת שלמיו אבא חנין אומר משום רבי אליעזר בא ללמד תודה ששחטה לשם שלמים כשרה שלמים ששחטן לשם תודה פסולה מה הפרש בין זה לזה תודה קרויה שלמים ואין שלמים קרויה תודה

20אנן מזבח קאמרינן

21ואכתי מיבעי ליה חטאת ואשם מנין תלמוד לומר זבח

22אם כן נכתוב קרא ובשר תודת שלמיו [זבח] מאי זבח שמע מינה תרתי

23אשכחן זביחה שאר עבודות מנלן

24וכי תימא לילף מזביחה מה לזביחה שכן פוסל שלא לשם אוכלין בפסח

25נאמרה זביחה בשינוי קודש ונאמרה זביחה בשינוי בעלים מה זביחה האמורה בשינוי קודש לא חלקת בין זביחה לשאר עבודות אף זביחה האמורה בשינוי בעלים לא תחלק בהן בין זביחה לשאר עבודות

26איכא למיפרך מה לשינוי קודש שכן פסולה בגופה וישנו בארבע עבודות

27וישנו לאחר מיתה וישנו בציבור כביחיד

1ואע"ג דתרתי לאו דוקא תרתי מיהא דוקא

2מאי שנא שינוי בעלים דלא הוי פסולו בגופו מחשבה בעלמא שינוי קודש נמי מחשבה בעלמא הוא אלא כיון דאחשבה פסלה ה"נ כיון דאחשבה פסלה

3ולרב פנחס בריה דרב מרי דאמר יש שינוי בעלים לאחר מיתה תרתי מיהא איכא למיפרך

4אלא אמר רב אשי אמר קרא (ויקרא א, ד) ונרצה לו לכפר עליו ולא על חבירו

5והאי להכי הוא דאתא האי מיבעי ליה לכדתניא ונרצה לו לכפר עליו רבי שמעון אומר את שעליו חייב באחריותו ואת שאינו עליו אינו חייב באחריותו

6ואמר רב יצחק בר אבדימי מאי טעמא כיון דאמר עלי כמאן דטעון ליה אכתפיה דמי

7רב אשי מונרצה לו לכפר קאמר:

8אשכחן זביחה וזריקה קבלה מנלן

9וכי תימא לילף מזביחה וזריקה מה לזביחה וזריקה שכן עבודה שחייבין עליה בחוץ

10אלא אמר רב אשי אתיא מאיל נזיר דכתיב (במדבר ו, יז) ואת האיל יעשה זבח שלמים שתהא עשייתו לשם שלמים ואם אינו ענין לשינוי קודש דנפקא ליה מהתם תנהו ענין לשינוי בעלים

11אמר ליה רב אחא בר אבא לרבא אימא יעשה כלל זבח פרט כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט זביחה אין מידי אחרינא לא

12אי כתיב יעשה שלמים זבח כדקאמרת השתא דכתיב יעשה זבח שלמים הוה ליה כלל שאינו מלא וכל כלל שאינו מלא אין דנין אותו בכלל ופרט

13רבינא אמר לעולם דנין ולה חזר וכלל

14אמר ליה רב אחא מדיפתי לרבינא והא לא דמי כללא קמא לכללא בתרא כללא קמא מרבה עשיות ותו לא כללא בתרא כל לה' ואפילו שפיכת שיריים והקטרת אימורין הא תנא דבי רבי ישמעאל בכללי ופרטי דריש כי האי גוונא

15כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט מה הפרט מפורש עבודה ובעינן לשמן אף כל עבודה ובעינן לשמן

16אי מה הפרט מפורש עבודה וחייבין עליה בחוץ אף כל עבודה וחייבין עליה בחוץ שחיטה וזריקה אין קבלה והולכה לא

17אי נמי מה הפרט מפורש דבר הטעון צפון וישנו בחטאות הפנימיות אף כל הטעון צפון וישנו בחטאות הפנימיות שחיטה וקבלה אין זריקה לא

18איכא למימר הכי ואיכא למימר הכי שקולין הן ויבאו שניהן לישנא אחרינא וחדא חדא תיקו במילתא

19איבעית אימא זריקה מדרב אשי נפקא

20אשכחן איל נזיר שאר שלמים מנלן

21וכי תימא נילף מאיל נזיר מה לאיל נזיר שכן יש עמהן דמים אחרים

22א"כ נכתוב שלמי מאי שלמים לרבות כל שלמים

23אשכחן שלמים שאר כל קדשים מנלן

24וכי תימא נילף משלמים מה לשלמים שכן טעונין סמיכה ונסכים ותנופת חזה ושוק

25אלא אמר קרא (ויקרא ז, לז) זאת התורה לעולה ולמנחה ולחטאת ולאשם ולמילואים ולזבח השלמים היקישן הכתוב לשלמים מה שלמים בין שינוי קודש בין שינוי בעלים בעינן לשמה אף כל בין שינוי קודש בין שינוי בעלים בעינן לשמה

26אימא היכא דשחיט להו שלא לשמה ליפסלו

27אמר קרא (דברים כג, כד) מוצא שפתיך תשמור ועשית כאשר נדרת וגו' האי נדבה נדר הוא [אלא] אם כמה שנדרת עשית יהא נדר ואם לאו יהא נדבה

28ואיצטריך מוצא שפתיך ואיצטריך זאת התורה דאי כתב רחמנא מוצא (הוה אמינא)