מסכת יבמות דף מ׳

עמוד א

1שבתחלה היתה עליו בכלל היתר נאסרה וחזרה והותרה יכול תחזור להיתירה הראשון ת"ל מצות תאכל במקום קדוש מצוה

2בשלמא לרבא דאמר הא מני רבנן היא הכא הכי קאמר מצות תאכל במקום קדוש מצוה שבתחלה היתה עליו בכלל היתר רצה אוכלה רצה אינו אוכלה (נאסרה חזרה והותרה יכול תחזור להיתירה הראשון) רצה אוכלה רצה אינו אוכלה

3רצה אינו אוכלה והכתיב (שמות כט, לג) ואכלו אותם אשר כופר בהם מלמד שהכהנים אוכלים ובעלים מתכפרין

4אלא רצה הוא אוכלה רצה כהן אחר אוכלה ת"ל מצות תאכל במקום קדוש מצוה

5אלא לרב יצחק בר אבדימי דאמר אבא שאול היא הכא מאי תרי גווני איכא

6וכי תימא רצה לתאבון אוכלה רצה אכילה גסה אוכלה אכילה גסה מי שמה אכילה והאמר ר"ל האוכל אכילה גסה ביוה"כ פטור מלא תעונה

7אלא רצה מצה אוכלה רצה חמץ אוכלה

8והכתיב (ויקרא ו, י) לא תאפה חמץ חלקם ואמר ריש לקיש ואפילו חלקם לא תאפה חמץ אלא רצה מצה אוכלה רצה חלוט אוכלה

9האי חלוט היכי דמי אי מצה היא הא מצה היא ואי לא מצה היא מצות אמר רחמנא

10לא לעולם אימא לך מצה היא ולהכי תנא ביה קרא לעכב

11אלא חלוט מצה היא דקאמרינן למאי הלכתא לומר שאדם יוצא בה ידי חובתו בפסח אע"פ דחלטיה מעיקרא כיון דהדר אפייה בתנור לחם עוני קרינא ביה ואדם יוצא בה ידי חובתו בפסח:

12מתני׳ החולץ ליבמתו הרי הוא כאחד מן האחין לנחלה ואם יש שם אב נכסים של אב הכונס את יבמתו זכה בנכסים של אחיו ר' יהודה אומר בין כך ובין כך אם יש שם אב נכסים של אב:

13גמ׳ פשיטא סד"א חליצה במקום יבום קיימא ונשקול כולהו נכסי קמ"ל

14אי הכי הרי הוא כאחד מן האחים אינו אלא כאחד מן האחים מיבעי ליה

15אלא סד"א הואיל ואפסדה מיבום לקנסיה קמ"ל:

16אם יש שם אב: דאמר מר אב קודם לכל יוצאי ירכו:

17הכונס את יבמתו וכו': מ"ט (דברים כה, ו) יקום על שם אחיו אמר רחמנא והרי קם:

18ר' יהודה אומר וכו': אמר עולא הלכה כר' יהודה וכן א"ר יצחק נפחא הלכה כר' יהודה

19ואמר עולא ואיתימא ר' יצחק נפחא מ"ט דר' יהודה דכתיב (דברים כה, ו) והיה הבכור אשר תלד כבכור מה בכור אין לו בחיי האב אף האי נמי אין לו בחיי האב

20אי מה בכור נוטל פי שנים לאחר מיתת האב אף האי נוטל פי שנים לאחר מיתת האב

21מידי יקום על שם אביו כתיב יקום על שם אחיו כתיב ולא על שם אביו

22אימא היכא דליכא אב דלשקול נחלה תתקיים מצות יבום היכא דאיכא אב [דלא] שקיל נחלה לא תתקיים מצות יבום

23מידי יבום בנחלה תלה רחמנא יבומי מיבמי ואי איכא נחלה שקולי ואי לא לא שקיל

24יתיב ר' חנינא קרא קמיה דר' ינאי ויתיב וקאמר הלכה כר' יהודה א"ל פוק קרי קרייך לברא אין הלכה כר' יהודה

25תני תנא קמיה דרב נחמן אין הלכה כר' יהודה א"ל אלא כמאן כרבנן פשיטא יחיד ורבים הלכה כרבים

26א"ל אסמייה א"ל לא את הלכה אתנייך ומוקשה הוא דאקשי לך ואפכת ולמאי דאפכת שפיר אפכת:

27מתני׳ החולץ ליבמתו הוא אסור בקרובותיה והיא אסורה בקרוביו

Wikisource Talmud Bavli · CC BY-SA · הטקסט התקבל דרך ספריא

רש"י

1:1שבתחלה - קודם שהוקדשה מנחה זו היתה עליו בכלל היתר:

1:2ונאסרה - כשהוקדשה וחזרה והותרה בהקטרת הקומץ:

1:3יכול תחזור וכו' - כדמפרש:

2:1בשלמא לרבא דאמר רבנן היא - ומצוה קתני ולא קתני למצוה:

3:1ה"ק כו' ואכלו אותם - את הקדשים אשר כופר בהם כי היכי דתהוי כפרה שלימה:

4:1רצה הוא - כהן שעבד עבודתה:

5:1אלא לרב יצחק - דתני למצוה ואבא שאול היא:

5:2הכא מאי תרי גווני איכא - דקא ממעט תנא יכול תחזור להיתירה הראשון ת"ל דלא והא ליכא למימר תחזור להיתירה הראשון רצה לשם מצוה אוכלה רצה שלא לשם מצוה אוכלה ת"ל דלא דהא כל כמה דבעי ליכלה דהתם הוא כי בעיל שלא לשם מצוה פגע בערוה אבל הכא מאי קעביד וע"כ בתרי גווני בעיא לאוקמי דומיא דרישא:

6:1אכילה גסה מי מקריא אכילה והאמר ר"ל כו' - וכיון דלאו אכילה היא מואכלו אהרן ובניו דרישא נפקא:

6:2פטור - דלא עבר על אשר לא תעונה שאף זה עינוי הוא שמזיק את עצמו:

7:1אלא - תרי גווני הכי תיבעי למימר רצה מצה אוכלה רצה חמץ אוכלה ת"ל מצות תאכל ולא חמץ:

8:1לא תאפה חמץ חלקם נתתי אותה - להכי סמיך חלקם ללא תאפה חמץ לומר אפי' שירי מנחה שהם חלקם של כהנים לא תאפה חמץ ומהתם נפקא:

8:2חלוט - ברותחים:

8:3רצה חלוט אוכלה - ת"ל מצות ולא חלוט:

9:1אי מצה היא מצה היא - והיכי מימעיט ממשמעות דמצות תאכל:

9:2ואי לאו מצה היא מצות אמר רחמנא - בשירי מנחת חובה דכתיב בצו את אהרן ואכלוה מצות וה"ה לשאר מנחות ולמה לי מצות תאכל:

12:1מתני' הרי הוא כאחד כו' - ולא הפסיד חלקו בנכסי אחיו:

12:2זכה בנכסי האח - ואפילו גירשה למחר:

13:1גמ' פשיטא - דלא איבד זכותו:

13:2מהו דתימא - כלומר לאו לאשמועינן דלא איבד זכותו תניא לה אלא לאשמועינן דלא שקיל כולהו נכסי:

14:1אי הכי - דלגרועי אתא הוה ליה למיתני אינו אלא כאחד כו':

15:1ה"ג אלא סלקא דעתך אמינא ליקנסיה הואיל ואפסדה מייבום - שפסלה על האחין:

20:1אף האי נמי - לאחר מיתת האב אם מת האב לאחר יבומו של זה מודה ר"י דנוטל זה חלקו וחלק אחיו:

21:1על שם אחיו כתיב ולא על שם אביו - כתיב וכיון דבשעה שקם על שם אחיו לא שקל תו לא שקיל [דאי שקיל השתא לא מנכסי אחיו שקיל אלא מנכסי אביו דהא ירתינהו]:

22:1היכא דאיכא אב דלא שקיל - יבם נחלה לא תתקיים מצות יבום:

26:1איסמייה - לכולה מתני' דמשנה שאינה צריכה היא:

26:2אמר ליה לא - תסמייה דאת הלכה כרבי יהודה אתנייך ומשנה צריכה הואי:

26:3ומיקשה הוא דקשיא לך - היכי שביק רבנן ועביד כרבי יהודה ואפכת לה ושפיר עבדת דאפכת לה:

27:1מתני' אסור בקרובותיה - כאילו היא אשתו וכל קרובות הנאסרות מחמת אשה גמורה אסורות מדרבנן בחלוצה:

Vilna Edition · נחלת הכלל · הטקסט התקבל דרך ספריא

תוספות

4:1רצה כהן אחר אוכלה - והא דדרשינן בפ"ב דקדושין (דף נג.) לכל בני אהרן תהיה איש כאחיו היינו של אותו משמר או של אותו בית אב א"נ הכא מרבוי ילפינן דכהן המקריב צריך שיאכל ממנה ולא כולה:

5:1מאי תרי גווני איכא - דליכא למימר רצה לשם סעודה אוכלה רצה לשם מצוה דאין צריך שיתכוין לשם מצוה אלא שלא יהא אוכלה אכילה גסה:

6:1אכילה גסה ביוה"כ פטור - וא"ת דאמר בפרק מי שאמר הריני נזיר (נזיר דף כג. ושם) כי ישרים דרכי ה' צדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם (הושע י״ד:י׳) משל לב' בני אדם שצלו פסחיהן אחד אכלו לשם פסחו ואחד אכלו אכילה גסה ומשמע התם דתרוייהו נפקי אלמא הויא אכילה וי"ל דתרי עניני אכילה גסה הם:

9:1מצות אמר רחמנא - פי' בקונט' ואכלוה מצות אצל המזבח וגו' ובשמיני של מלואים כתיב ואפילו לשמואל דאמר בריש הקומץ רבה (מנחות דף יט:) דלא ילפינן דורות משעה שמא הכא איכא שום יתור:

10:1שנה בה קרא לעכב - הך דהכא לא הוי כמו שנה עליו הכתוב לעכב דעלמא דמהיכא תיתי לעכב דדלמא למצוה הוא דאמר רחמנא דלא ליעבד חלוט אלא לעכב כלומר דבעינן מצה מעלייתא ולא חלוט:

11:1כיון דהדר אפייה בתנור - או באילפס לחם איקרי ואדם יוצא בה ידי חובתו בפסח והא דאמר בפ' כל שעה (פסחים דף לו:) לחם עוני פרט לחלוט ואשישה אר"ת דהתם בלא הדר אפייה בתנור ועוד אר"ת דהתם בחלוט גדול דומיא דאשישה ולא חשיב לחם עוני לפי שהוא גדול ולא משום דחלוט א"נ התם בבלילתו קשה והכא בבלילתו רכה כגון סופגנין או חלת המשרת דמפרש התם דהיינו חלוט של בעלי בתים דלא מחייב בחלה ולא חשיב לחם אלא על ידי אפיה ולהכי חשיב שפיר לחם עוני אע"ג דחלטיה אבל בלילתו עבה מיפסל לעשות דחשיב לחם עשירות אפי' לא הדר אפייה ובפ' כל שעה (שם ד"ה פרט) הארכתי:

Vilna Edition · נחלת הכלל · הטקסט התקבל דרך ספריא

עמוד ב

1הוא אסור באמה ובאם אמה ובאם אביה ובבתה ובבת בתה ובבת בנה ובאחותה בזמן שהיא קיימת והאחין מותרין

2והיא אסורה באביו ובאבי אביו ובבנו ובבן בנו באחיו ובבן אחיו

3מותר אדם בקרובת צרת חלוצתו ואסור בצרת קרובת חלוצתו:

4גמ׳ איבעיא להו גזרו שניות בחלוצה או לא

5בערוה דאורייתא גזרו בהו רבנן שניות בחלוצה לא גזרו רבנן שניות או דלמא לא שנא

6ת"ש הוא אסור באמה ובאם אמה ואילו אם אם אמה לא קתני

7דלמא היינו טעמא דלא תני משום דקבעי למיתני סיפא והאחין מותרין ואי תנא אם אם אמה ה"א האחין מותרין דוקא באם אם אמה אבל באם אמה ובאמה לא

8וליתני אם אם אמה וליתני האחין מותרין בכולן קשיא

9ת"ש היא אסורה באביו ובאבי אביו קתני מיהא אבי אביו מאי לאו משום חולץ דהויא לה כלת בנו

10לא משום מיתנא דהויא לה כלת בנו

11ת"ש ובבן בנו מאי לאו משום חולץ דהויא לה (משום) אשת אבי אביו

12לא משום מיתנא והויא לה אשת אחי אבי אביו

13הא אמימר מכשר באשת אחי אבי אביו

14אמימר מוקי לה בבר ברא דסבא

15אי הכי היינו אחיו ובן אחיו תנא אחיו מן האב וקתני אחיו מן האם

16ת"ש דתני ר' חייא ארבע מדברי תורה וארבע מדברי סופרים אב ובנו אחיו ובן אחיו מדברי תורה אבי אביו ואבי אמו בן בנו ובן בתו מד"ס

17קתני מיהא אבי אביו מאי לאו משום חולץ והויא לה כלת בנו

18לא משום מיתנא דהויא לה כלת בנו

19ת"ש אבי אמו מאי לאו משום חולץ דהויא לה כלת בתו

20לא משום מיתנא דהויא לה כלת בתו

21ת"ש ובן בנו מאי לאו משום חולץ דהויא לה אשת אבי אביו

22לא משום מיתנא דהויא לה אשת אחי אבי אביו

23והא אמימר מכשיר באשת אחי אבי אביו אמימר מוקים לה משום חולץ וקסבר גזרו שניות בחלוצה

24ת"ש ובבן בתו מאי לאו משום חולץ דהויא לה אשת אבי אמו

25לא משום מיתנא דהויא לה אשת אחי אבי אמו והא גבי שניות דערוה לא גזרו

26אלא לאו משום חולץ ושמע מינה גזרו שניות בחלוצה שמע מינה:

27מותר אדם וכו': אמר רב טובי בר קיסנא אמר שמואל הבא על צרת חלוצה הולד ממזר מאי טעמא באיסורה קיימא

28אמר רב יוסף אף אנן נמי תנינא מותר אדם בקרובת צרת חלוצתו אי אמרת בשלמא צרה אבראי משום הכי מותר באחותה

29אלא אי אמרת צרה כחלוצה דמיא אמאי מותר

30לימא תיהוי תיובתא דרבי יוחנן דאמר בין הוא בין אחין אין חייבין לא על החלוצה כרת ולא על צרתה כרת

31אמר לך רבי יוחנן ותסברא אחות חלוצה דאורייתא והאמר ר"ל כאן שנה רבי אחות גרושה מדברי תורה אחות חלוצה מדברי סופרים

32מאי שנא האי ומאי שנא האי

Wikisource Talmud Bavli · CC BY-SA · הטקסט התקבל דרך ספריא

רש"י

1:1הוא אסור כו' - כל הנך עריות דאורייתא נינהו באשתו וגזרינהו רבנן בחלוצתו:

1:2בזמן שהיא קיימת - אאחותה קאי ולא אשאר עריות:

2:1באביו - משום כלתו:

2:2ובאבי אביו - משום כלת בנו. אע"ג דבאשתו גמורה אין אסורה לאבי אביו אלא מדברי סופרים דהא כלת בנו משניות דרבנן היא ואפילו הכי גזרוה רבנן נמי בחלוצה:

2:3בבנו - משום אשת אב:

2:4בבן בנו - משום אשת אבי אביו שהיא מן השניות:

2:5באחיו - משום אשת אח:

2:6בבן אחיו - משום אשת אחי אביו:

3:1מותר אדם בקרובת צרת חלוצתו - ולא אמרינן צרה כחלוצה ואסור בקרובותיה:

3:2ואסור בצרת קרובת חלוצתו - ראובן חלץ ללאה ורחל נשואה לנכרי ולה צרה ומת הנכרי אסורה הצרה לראובן וטעמא מפרש בגמרא:

4:1גמ' גזרו שניות בחלוצה או לא - כגון אם אם אמה ואם אם אביה דגבי אשתו מיתסרו עליה משום שניות כדתני רבי חייא בפרק כיצד (לעיל יבמות דף כב.) רביעי שבחמיו ושבחמותו שניה הכא מאי:

5:1בערוה דאורייתא - כלומר באשתו דאמה ואם אמה הוה ערוה דאורייתא גזרו רבנן שניות אבל בחלוצה דאפילו עריות דידה דרבנן לא גזרו שניות בהן:

5:2או דלמא לא שנא - וממתני' לא דייק דקתני היא אסורה באבי אביו משום כלת בנו דהוי שניה הא קמייתינן לה לקמן עלה דהא מילתא ומדחי ליה למימר לאו משום חולץ אלא בשביל המת שהיתה זו אשתו גמורה לפיכך אבי אביו אסור בה משום כלת בנו:

7:1ה"א האחין מותרין - לא קאי אלא אאם אם אמה דלא גזרו שניות בזיקה אבל אמה ואם אמה דהוו להו עריות דאורייתא לגבי אשה גמורה לא משתרו אחין דגזרו עריות בזיקה ואפי' לאחר חליצה נימא דאיהו שליחותייהו עבד משום הכי לא תנייה:

11:1ת"ש מבן בנו מאי לאו משום חולץ דהוי ליה אשת אבי אביו - והיא מן השניות:

12:1לא משום מיתנא - שהיתה זו אשתו גמורה ואסורה על בן בנו של חולץ דהויא לה אשת אחי אבי אביו וקס"ד דהא נמי משניות היא:

13:1והא אמימר מכשר כו' - בפרק כיצד (לעיל יבמות דף כא:):

14:1אמימר מוקי לה - להאי בן בנו דמתני' אסבא אביהן של מת וחולץ דתנא ברישא דקתני היא אסורה באביו והדר תני ובבנו של אביו שהוא אחי המת והחולץ וקמה עליה בלא יבנה משחלץ לה האחד ולבן בנו של אביהם דהויא ליה אשת אחי אביו:

15:1וקתני אחין מן האם - שהיה זה אחיו מן האם או בן אחיו מן האם ולאו משום חולץ דא"כ הויא לה שניות בחלוצה דהא ליתא אלא אשת אחי האב מן האם והא בשניות תנינן לה אלא משום מיתנא דהוי שניה משום ערוה דאורייתא דאשתו מעלייתא הוה וכגון שהיו היבם והחולץ אחין מן האב ומן האם ולשניהם אח מן האם שלא מן האב:

16:1דתני רבי חייא - בחלוצה:

16:2ארבע מדברי תורה - כלומר דלגבי אשתו הויין דאורייתא:

16:3אב - של חולץ אסור בה מן התורה מפני המת דהויא ליה כלתו של אב:

16:4ובנו - של חולץ שהיה המת אחי אביו וערוה היא לגביה:

16:5ואחיו - של חולץ דהוה נמי אחי המת וקם ליה בלא יבנה:

16:6ובן אחיו - של חולץ שהיה המת אחי אביו:

16:7אבי אביו - משום כלת בנו:

16:8ואבי אמו - משום כלת בתו:

16:9ובן בנו - קס"ד משום חולץ דהויא ליה אשת אבי אביו:

16:10ובן בתו - דהויא ליה אשת אבי אמו. וכל הנך שניות נינהו:

19:1הכי גרסינן ת"ש ובאבי אמו מאי לאו משום חולץ דהויא ליה כלת בתו לא משום מיתנא דהויא ליה כלת בתו - וכגון שהיו אחין אף מן האם:

23:1אמימר מוקי לה - ודאי כדקאמרת משום חולץ וקסבר גזרו שניות בחלוצה. אבל מאן דאסר באשת אחי אבי האב מצי לאוקמי משום מיתנא ותיבעי לך אי גזרו שניות בחלוצה או לא:

27:1באיסורה קיימא - חלוצה היא דקיימא בלא יבנה ותו לא אבל צרתה קיימא עליה באיסור אשת אח בכרת והולד ממזר:

28:1אי אמרת בשלמא צרה אבראי קיימא - באיסורא קמא ולא אמרינן חלוצה שליחותא דידה עבדא:

28:2משום הכי שרי באחותה - דלאו אחות חלוצה היא ולגבי דידה נמי כיון דחלוצה לאו שליחות דידה עבדא לא משויא ליה בלא יבנה אלא באיסורא קמא קיימא:

29:1אלא אי אמרת צרה כחלוצה דמיא - דחלוצה שליחותא דידה עבדא ומשוי לה בלא יבנה א"כ הויא לה צרה כחלוצה ואמאי שרי באחותה:

30:1דר' יוחנן - בפרק קמא (לעיל יבמות י:):

30:2ולא על צרתה כרת - החולץ ליבמתו וחזר ובא הוא או אחד מן האחין על צרתה:

31:1ותסברא - דהא ראיה דרב יוסף דאייתי ממתניתין ראיה היא וכי חלוצה גופא דאורייתא (דרבנן היא) דכי אמרינן צרה כחלוצה יאסר באחות הצרה:

31:2והאמר ר"ל - לקמן אמתניתין דלקמן:

31:3כאן שנה רבי - במשנה זו למדנו רבי אחות גרושה מדברי תורה וכו' ולקמן מפרש לה. וכיון דאחות חלוצה גופה דרבנן בחלוצה גזור באחותה בצרה לא גזור:

32:1מאי שנא - רישא קרובת צרת חלוצה דשריא ומאי שנא סיפא צרת קרובת חלוצתו ששתיהן נכריות היא וצרתה נשואות לנכרי וקתני אסור:

Vilna Edition · נחלת הכלל · הטקסט התקבל דרך ספריא

תוספות

7:1אבל אמה ואם אמה לא - והא דתנן בפרק ב' (לעיל יבמות כג:) אחד חולץ ואחד מייבם אלמא שרי באחותה שאני התם משום דאימור דידיה איתרמי ליה והא נמי דתנן לקמן בפרקין (יבמות דף מא.) החולץ ליבמתו ונשא אחיו את אחותה היינו דיעבד:

8:1וליתני אחין מותרין בכולן קשיא - הא דלא קאמר אלא שמע מינה דלא גזרו שניות בחלוצה היינו משום דלקמן מסיק דגזרו ולא שייך לשנויי תנא ושייר כיון דלא תנא שום שניה אלא הני דאורייתא לחוד:

14:1אמימר מוקי לה כו' - כל סוגיא דשמעתין דלא כאמימר כדפרשתי לעיל (יבמות דף כא: ד"ה אמימר):

24:1בבן בתו לאו משום חולץ - לא בעי לאוקמי בבן בתו דסבא דומיא דבן בנו דלא מיירי בבן בנו דסבא דא"כ הויא ליה אשת אחי אביו דאורייתא:

26:1שמע מינה גזרו שניות בחלוצה - והא דלא תני במתניתין אבי אמו ובן בתו משום דתנא ושייר ומיהו רבי חייא דקתני מנינא קשה דלא תנא בן אחותו ובן אחיו מן האם ויש לומר דלא תנא אלא ארבע כנגד ארבע של דברי תורה:

Vilna Edition · נחלת הכלל · הטקסט התקבל דרך ספריא