1:1ואשת אחיו שלא היה בעולמו - כגון ראובן שמת בלא בנים ונולד לו אח לאחר מיתה ושמו לוי ועמד שמעון וייבם אשתו ולו אשה אחרת ומת בלא בנים ונפלו שתיהן לפני לוי שתיהן פטורות לפי שאשת ראובן שנשאת לשמעון אסורה ללוי וענוש כרת עליה לפי שאשת אח בכרת כשאר עריות שבפרשה דכתיב בכולהו כי כל אשר יעשה מכל התועבות האלה ונכרתו ובמקום מצות יבום כשמת בלא בנים שריה רחמנא ואשת אחיו שלא היה בעולמו שמת קודם לידתו לא שרא ליה דכתיב כי ישבו אחים יחדיו שהיתה להם ישיבה אחת בעולם והלכך משמת ראובן נאסרה על לוי איסור עולם כאשת אח שיש לה בנים ואפילו עכשיו שנפלה לפניו מכח נשואי אחיו שמעון שהיה בעולמו אסורה לו בשביל ראובן וכשם שהיא אסורה לו כך צרתה אשת שמעון האחרת אסורה דילפינן לקמן על כל העריות העומדות עליו בכרת שנפלו לפניו לייבום עם צרותיהן ששתיהן פטורות ואם נשאן ענוש כרת שמאחר שפטרן הכתוב עומדות עליו באיסור אשת אח שיש לו בנים:
1:2וכלתו - שמת בנו ונשא אחיו כלתו אסורה לו לעולם ואפילו לאחר מיתת בנו:
2:1וכולן שמתו - שמתה בתו קודם לאחיו או מיאנה והיכי משכחת לה מיאון בבתו והרי הוא קיים ואין מיאון אלא ביתומה משכחת לה כגון שאביה השיאה לה לאחד ונתגרשה כשהיא קטנה ושוב אין לאביה רשות בה והלכה ונשאת לאחיו בעודה קטנה ויצאה במיאון ובפ' ב"ש (לקמן יבמות קט.) קרי לה יתומה בחיי האב. ואם נתגרשה מאחיו או מיאנה באחיו או נמצאת אילונית שמקחו מקח טעות ולא הויא אשת אחיו וכשמת אחיו הרי היא כמו שאינו אשתו ומתייבמת צרתה:
4:1ואי אתה יכול לומר כו' - שכבר ילדו מאחר קודם שנישאו לאחיו הלכך לאו אילונית היא ומיאון נמי ליכא שהרי גדולות הן ואין ממאנת אלא יתומה קטנה כדמפרש לקמן בפ' ב"ש:
5:1כשם שבתו פטורה - שהרי אסורה לו ואין שם אח אלא הוא כך צרתה פטורה כדיליף בגמרא:
5:2הלכה צרת בתו ונשאת לאחיו השני - דהיכא דיש אח אחר ששתיהן מותרות לו אינן פטורות שהרי יש כאן מצות יבום ומתייבמת האחת והשניה פטורה דכתיב את בית אחיו (דברים כ״ה:ט׳) בית אחד הוא בונה ולא שתים ואם ייבם האחד את צרת בתו ולו אשה אחרת ומת בלא בנים וחזרו ונפלו לפניו:
5:3כשם שצרת בתו פטורה - שנאסרה עליו משעת נפילת אחיו הראשון שנפלה עם בתו לפניו ופטרתה בתו הימנו והרי היא עליו כאשת אח שיש לו בנים ואסורה לו עולמית:
5:4כך צרת צרתה - אשת אחיו השני האחרת פטורה שזו פוטרתה. וטעמא יליף בגמרא מלצרור (ויקרא יח) שצרת ערוה פוטרת צרתה:
6:1ואפי' הם ק' - אחים והלכה צרת צרתה של בתו ונתייבמה לאחיו השלישי ולו אשה אחרת ומת בלא בנים שתיהן נאסרות על זה וכן לעולם:
7:1צרתה מותרת - להתייבם לו שהרי בשעת זיקת ייבום אינה צרתה:
8:1וכל היכולה למאן - כגון שהערוה קטנה ויכולה למאן ולא מיאנה ומת אחיו הואיל וקידושיה אינה אלא מדרבנן וזיקת נפילתה מדרבנן אינה פוטרת צרתה מן החליצה ולהתייבם אסורה כדמפרש טעמא בגמרא שנראית צרת ערוה:
9:1גמ' מכדי כולהו - עריות מה שפטורות מן הייבום:
9:2מאחות אשה ילפינן - לקמן בשמעתין:
10:1ור"ש היא - דאמר בפ' ד' מיתות (סנהדרין מט:) שריפה חמורה ולהכי תנא רישא בתו ובת בתו כולהו עד אם חמיו בשריפה:
11:1בחמותו כתיב - ואיש אשר יקח את אשה ואת אמה זמה היא באש ישרפו (ויקרא כ׳:י״ד):
11:2כלתו - בסקילה בפ' ד' מיתות (סנהדרין דף נג.) וכל שאר עריות דמתני' אינן במיתת בית דין אלא בכרת:
12:1כיון דאתיא מדרשא - ליאסר עליו חביבא ליה לתנא ואקדמה ברישא. ולקמן מפרשי לה: