מסכת סוטה דף מ״ט

עמוד א

1שמבזבזין דין אביהם לעתיד לבוא אומרים לפניו רבונו של עולם מאחר שאתה עתיד ליפרע מהן למה הקהיתה שיניהם בם

2אמר ר' אילעא בר יברכיה אלמלא תפלתו של דוד היו כל ישראל מוכרי רבב שנאמר (תהלים ט, כא) שיתה ה' מורה להם וא"ר אילעא בר יברכיה אלמלא תפלתו של חבקוק היו ב' תלמידי חכמים מתכסים בטלית אחת ועוסקין בתורה שנאמר (חבקוק ג, ב) ה' שמעתי שמעך יראתי ה' פעלך בקרב שנים חייהו אל תקרא בקרב שנים אלא בקרוב שנים

3ואמר ר' אילעא בר יברכיה שני תלמידי חכמים המהלכין בדרך ואין ביניהן דברי תורה ראוין לישרף באש שנאמר (מלכים ב ב, יא) ויהי המה הולכים הלוך ודבר והנה רכב אש וגו' טעמא דאיכא דיבור הא ליכא דיבור ראוין לישרף

4וא"ר אילעא בר יברכיה שני ת"ח הדרין בעיר אחת ואין נוחין זה לזה בהלכה אחד מת ואחד גולה שנאמר (דברים ד, מב) לנוס שמה רוצח אשר ירצח את רעהו בבלי דעת ואין דעת אלא תורה שנאמר (הושע ד, ו) נדמו עמי מבלי הדעת

5אמר ר' יהודה בריה דר' חייא כל ת"ח העוסק בתורה מתוך הדחק תפלתו נשמעת שנאמר (ישעיהו ל, יט) כי עם בציון ישב בירושלים בכה לא תבכה חנון יחנך לקול זעקך כשמעתו ענך וכתיב בתריה (ישעיהו ל, כ) ונתן ה' לכם לחם צר ומים לחץ

6ר' אבהו אומר משביעין אותו מזיו שכינה שנאמר (ישעיהו ל, כ) והיו עיניך רואות את מוריך ר' אחא בר חנינא אמר אף אין הפרגוד ננעל בפניו. שנאמר (ישעיהו ל, כ) ולא יכנף עוד מוריך

7רשב"ג אומר משום ר' יהושע מיום שחרב בהמ"ק אין וכו' אמר רבא בכל יום ויום מרובה קללתו משל חבירו שנאמר (דברים כח, סז) בבקר תאמר מי יתן ערב ובערב תאמר מי יתן בקר הי בקר אילימא בקר דלמחר מי ידע מאי הוי אלא דחליף

8ואלא עלמא אמאי קא מקיים אקדושה דסידרא ואיהא שמיה רבא דאגדתא שנא' (איוב י, כב) ארץ עפתה כמו אופל צלמות ולא סדרים הא יש סדרים תופיע מאופל

9ולא ירד טל לברכה וניטל טעם פירות וכו' תניא ר"ש בן אלעזר אומר טהרה בטלה טעם וריח מעשר ביטל שומן דגן

10רב הונא אשכח תומרתא דחינוניתא שקלה כרכה בסודריה אתא רבה בריה א"ל מורחינא ריחא דחינוניתא א"ל בני טהרה יש בך יהבה ניהליה אדהכי אתא אבא בריה שקלה יהבה ניהליה א"ל בני שמחת את לבי והקהיתה את שיני היינו דאמרי אינשי רחמי דאבא אבני רחמי דבני אבני דהוו ליה

11רב אחא בר יעקב איטפל ביה ברב יעקב בר ברתיה כי גדל א"ל אשקיין מיא אמר לו לאו בריך אנא והיינו דאמרי אינשי רבי רבי בר ברתך אנא

12מתני׳ בפולמוס של אספסיינוס גזרו על עטרות חתנים ועל האירוס

13בפולמוס של טיטוס גזרו על עטרות כלות ושלא ילמד אדם את בנו יוונית

14בפולמוס האחרון גזרו שלא תצא הכלה באפריון בתוך העיר ורבותינו התירו שתצא הכלה באפריון בתוך העיר

15משמת ר"מ בטלו מושלי משלים משמת בן עזאי בטלו השקדנים משמת בן זומא בטלו הדרשנים משמת ר"ע בטל כבוד התורה משמת ר' חנינא בן דוסא בטלו אנשי מעשה משמת ר' יוסי קטנתא פסקו חסידים ולמה נקרא שמו קטנתא שהיה קטנתא של חסידים

16משמת רבי יוחנן בן זכאי בטל זיו החכמה משמת ר"ג הזקן בטל כבוד התורה ומתה טהרה ופרישות משמת רבי ישמעאל בן פאבי בטלה זיו הכהונה משמת רבי בטל ענוה ויראת חטא

17[גמ׳ ת"ר] ר' פנחס בן יאיר אומר משחרב בהמ"ק בושו חברים ובני חורין וחפו ראשם ונדלדלו אנשי מעשה וגברו בעלי זרוע ובעלי לשון ואין דורש ואין מבקש ואין שואל

18על מי לנו להשען על אבינו שבשמים

19ר"א הגדול אומר מיום שחרב בית המקדש שרו חכימיא למהוי כספריא וספריא כחזניא וחזניא כעמא דארעא ועמא דארעא

Wikisource Talmud Bavli · CC BY-SA · הטקסט התקבל דרך ספריא

רש"י

1:1שמבזבזין דין אביהם - קורעים דין אביהם שכשבאין לדונם אומרים לפניו וכו':

1:2הקהיתה שיניהם - למה האבלתם וצערתם עלינו במותינו ונפרעת מהם בחייהם:

2:1מוכרי רבב - רבב הוא דבר מאוס כגון חלב ושומן ונדבק בבגדים ונמאסין ואין לך אדם מתעסק בהם אלא עני:

2:2שיתה ה' מורה להם - לעיל מיניה כתיב כי לא לנצח ישכח אביון תקות ענוים תאבד לעד שיתה ה' מורה להם תן להם מרות לאותן עניים עושר שיהו הגוים נוהגין בהם כבוד וידעו הגוים שהן אנוש ואינם אלהות שאין כל הכבוד והגדולה שלהם:

2:3מתכסין בטלית אחת - משום עוני:

2:4בקרב שנים - אותה פעולה שלך דהיינו דבר תורה שהיא בקירוב שנים ששנים צריכין להתקרב יחד בכיסוי אחד:

2:5חייהו - רפאהו והרווח להם ותן להם חיותם:

3:1המה הולכים הלוך ודבר - בדברי תורה באליהו ובאלישע כתיב:

3:2ראוין לישרף - שעל מנת כן בא הרכב אש עליהם:

4:1אחד מת - ע"י חבירו שהרגו בשוגג וזה גולה לערי מקלט ואם אין כאן מיתה סימן למיתה וגלות סימן לגלות שאחד מת ואחד גולה:

4:2בבלי דעת - על שלא היה להם דעת להיות מלמדין זה את זה ולמדין זה מזה:

4:3נדמו עמי - וסיפיה דקרא ותשכח תורת אלהיך:

5:1כי עם בציון ישב - אלו יושבי ישיבת תורה וסיפא דקרא חנון יחנך לקול זעקך:

5:2לחם צר - במי הכתוב מדבר במי שמזונותיו קשין עליו ואעפ"כ יושב ועוסק בתורה:

6:1והיו עיניך וגו' - וכן בתריה כתיב ולא יכנף:

6:2פרגוד - מחיצה:

6:3לא יכנף - לא יתכסה ממך בכנף בגדו ומחיצתו:

7:1דלמחר - מי יתן שיבא יום:

7:2מי ידע - אם ייטב מן הלילה:

7:3אלא דחליף - מי יתן והיה זה יום הבא כזה שעבר:

8:1אלא עלמא אמאי מקיים - מאחר שהקללה הולכת תמיד ורבה:

8:2אקדושה דסידרא - סדר קדושה שלא תקנוה אלא שיהו כל ישראל עוסקין בתורה בכל יום דבר מועט שאומר קריאתו ותרגומו והן כעוסקין בתורה וכיון שנוהג בכל ישראל בתלמידים ובעמי הארץ ויש כאן שתים קדושת השם ותלמוד התורה חביב הוא וכן יהא שמיה רבה מברך שעונין אחר הגדה שהדרשן דורש ברבים בכל שבת היו נוהגין כך ושם היו נקבצין כל העם לשמוע לפי שאינו יום של מלאכה ויש כאן תורה וקידוש השם:

8:3סדרים - סדרי פרשיות דתורה:

9:1טהרה - שפסקה מישראל:

9:2ביטלה טעם - הפירות וריחם שמתוך שהיו טהורים ונוהגין בטהרה אף הקב"ה מטהר פירותיהן מריח רע ומטעם רע:

9:3מעשר ביטל שומן דגן - בעון פיסוק מעשרות פסק שומן הדגן כשמו של מעשר דאיקרי חלב כדכתיב כל חלב יצהר וגו' (במדבר י״ח:י״ב):

9:4טהרה - שפסקה מישראל:

10:1דחינוניתא - שמינה ויש בה ריח טוב ומין תמרים הוא לעצמן:

10:2טהרה יש בך - לפיכך מריחה לך ולא בטל הריח מאצלך:

10:3אתא בריה - דרבה בר רב הונא:

10:4א"ל - רב הונא לבריה:

10:5שמחת את לבי - בטהרתך:

10:6והקהיתה את שיני - שהראיתני שאהבתך על בנך יותר מעלי שנטלת ממני ונתת לו:

10:7רחמי - אהבה:

11:1איטפל ביה - גידלו בביתו:

11:2רבי רבי - גדל גדל אותי ואע"פ כן איני בנך:

11:3בר ברתך אנא - ואין עלי לכבדך כבן:

12:1מתני' בפולמוס - חיל שהביא אספסיינוס על ירושלים:

12:2עטרות חתנים ואירוס - מפרש בגמרא:

13:1בפולמוס של טיטוס - שהביא הורקנוס אאריסתובלוס אחיו ובין זה לזה היו חמשים ושתים שנה כדאמר בסדר עולם:

13:2עטרות כלות - מפרש בגמרא:

14:1בפולמוס האחרון - הוא של חורבן הבית ושל טיטוס נמי הוה:

14:2באפריון בתוך העיר - שהיו מוליכין אותה מבית אביה לבית בעלה ואפריון של מעילים וטליתות מוזהבות מוקפות לה:

15:1מושלי משלות - לתת אות אמתלא וטעם לחכמה ליכנס בה בשערי בינה כגון ממשלות שועלים דאמר בסנהדרין (דף לח:) כי הוה דריש ר"מ בפירקא הוה דריש תילתא שמעתא ותילתא אגדתא ותילתא מתלי:

15:2שקדנים - שוקדין על דלתות בית המדרש לילה ויום כדאמר ביבמות (דף סג:) אבל מה אעשה שנפשי חשקה בתורה:

15:3הדרשנים - שהיה בקי בטעמי המקראות כדאמר לא זכיתי שתאמר יציאת מצרים בלילות עד שדרשה בן זומא (ברכות דף יב:):

15:4בטל כבוד תורה - שהיה נותן לבו לדרוש כל קוץ וקוץ של כל אות וכ"ש תיבות יתירות ואותיות יתירות כגון בת ובת אני דורש (סנהדרין דף נא:) וזהו כבוד תורה גדול שאין בה דבר לבטלה:

15:5אנשי מעשה - בטוח בחשיבותו ועושה מעשים מופלאים כדאמר בתענית (דף כה.) נמטי כשוריך יאמר לחומץ וידלוק ולעזים להביא זאבים בקרניהם:

15:6קטנותם של חסידים - שהיו החסידים הולכים וכלים והוא היה מקטניהם וסופן:

16:1זיו החכמה - זה לא ידענא מאי היא:

16:2משמת ר"ג הזקן בטל כבוד התורה - במסכת מגילה (דף כא.) אמר שעד שמת הוא היה בריאות בעולם ולא היו למידין תורה אלא מעומד משמת הוא ירד חולי לעולם והוצרכו ללמוד תורה מיושב:

16:3בטל זיו הכהונה - שהיה חכם ועשיר וכהנים רבים אוכלין על שולחנו:

17:1ובני חורין - מיוחסין:

17:2חפו ראשם - שגברה יד עזי פנים ממזרים שהם עשירים ואלו עניים נדלדלו אנשי מעשה אין חש להם:

17:3ואין דורש - לישראל:

17:4ואין מבקש - עליהם רחמים:

19:1שרו חכימיא - התחילו החכמים:

19:2ספריא - מלמדי תינוקות שהם קטנים מן החכמים:

19:3כעמא דארעא - כעמי הארץ:

Vilna Edition · נחלת הכלל · הטקסט התקבל דרך ספריא

תוספות

אין תוספות לעמוד זה.

עמוד ב

1אזלא ודלדלה ואין שואל ואין מבקש על מי יש להשען על אבינו שבשמים

2בעקבות משיחא חוצפא יסגא ויוקר יאמיר הגפן תתן פריה והיין ביוקר ומלכות תהפך למינות ואין תוכחת בית וועד יהיה לזנות והגליל יחרב והגבלן ישום ואנשי הגבול יסובבו מעיר לעיר ולא יחוננו

3וחכמות סופרים תסרח ויראי חטא ימאסו והאמת תהא נעדרת נערים פני זקנים ילבינו זקנים יעמדו מפני קטנים בן מנוול אב בת קמה באמה כלה בחמותה אויבי איש אנשי ביתו פני הדור כפני הכלב הבן אינו מתבייש מאביו ועל מה יש לנו להשען על אבינו שבשמים

4(גמ׳) אמר רב לא שנו אלא של מלח וגפרית אבל של הדס ושל וורד מותר ושמואל אומר אף של הדס ושל וורד אסור של קנים ושל חילת מותר ולוי אמר אף של קנים ושל חילת אסור וכן תני לוי במתניתיה אף של קנים ושל חילת אסור

5ועל האירוס מאי אירוס א"ר אלעזר טבלא דחד פומא רבה בר רב הונא עבד ליה לבריה טנבורא אתא אבוה תבריה אמר ליה מיחלף בטבלא דחד פומא זיל עביד ליה אפומא דחצבא או אפומא דקפיזא

6בפולמוס של טיטוס גזרו על עטרות כלות וכו' מאי עטרות כלות אמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן עיר של זהב תניא נמי הכי איזהו עטרות כלות עיר של זהב אבל עושה אותה כיפה של מילת

7תנא אף על חופת חתנים גזרו מאי חופת חתנים זהורית המוזהבות תניא נמי הכי אלו הן חופת חתנים זהורית המוזהבות אבל עושה פפירית ותולה בה כל מה שירצה

8ושלא ילמד את בנו יוונית ת"ר כשצרו מלכי בית חשמונאי זה על זה היה הורקנוס מבחוץ ואריסטובלוס מבפנים בכל יום ויום היו משלשלין דינרים בקופה ומעלין להן תמידים

9היה שם זקן אחד שהיה מכיר בחכמת יוונית לעז להם בחכמת יוונית אמר להן כל זמן שעוסקים בעבודה אין נמסרין בידכם למחר שלשלו להם דינרים בקופה והעלו להם חזיר כיון שהגיע לחצי חומה נעץ צפרניו נזדעזעה א"י ארבע מאות פרסה

10אותה שעה אמרו ארור אדם שיגדל חזירים וארור אדם שילמד לבנו חכמת יוונית ועל אותה שנה שנינו מעשה ובא עומר מגגות צריפים ושתי הלחם מבקעת עין סוכר

11איני והאמר רבי בא"י לשון סורסי למה אלא אי לשון הקודש אי לשון יוונית ואמר רב יוסף בבבל לשון ארמי למה אלא או לשון הקודש או לשון פרסי

12לשון יוונית לחוד וחכמת יוונית לחוד

13וחכמת יוונית מי אסירא והאמר רב יהודה אמר שמואל משום רשב"ג מאי דכתיב (איכה ג, נא) עיני עוללה לנפשי מכל בנות עירי אלף ילדים היו בבית אבא חמש מאות למדו תורה וחמש מאות למדו חכמת יוונית ולא נשתייר מהן אלא אני כאן ובן אחי אבא בעסיא

14שאני של בית ר"ג דקרובין למלכות הוו דתניא מספר קומי הרי זה מדרכי האמורי אבטולוס בן ראובן התירו לספר קומי שהוא קרוב למלכות של בית רבן גמליאל התירו להן חכמה יוונית מפני שקרובין למלכות

15בפולמוס האחרון גזרו שלא תצא כלה באפריון וכו' מ"ט משום צניעותא

16משמת רבן יוחנן בטלה החכמה ת"ר משמת רבי אליעזר נגנז ס"ת משמת רבי יהושע בטלה עצה ומחשבה משמת ר"ע בטלו זרועי תורה ונסתתמו מעיינות החכמה

17משמת רבי אלעזר בן עזריה בטלו עטרות חכמה (משלי יד, כד) שעטרת חכמים עשרם משמת רבי חנינא בן דוסא בטלו אנשי מעשה משמת אבא יוסי בן קטונתא בטלו חסידים ולמה נקרא שמו אבא יוסי בן קטונתא שהיה מקטני חסידים

18משמת בן עזאי בטלו השקדנין משמת בן זומא בטלו הדרשנין משמת רשב"ג עלה גובאי ורבו צרות משמת רבי הוכפלו צרות

19משמת רבי בטלה ענוה ויראת חטא אמר ליה רב יוסף לתנא לא תיתני ענוה דאיכא אנא אמר ליה רב נחמן לתנא לא תיתני יראת חטא דאיכא אנא

20

הדרן עלך ערופה וסליקא לן מסכת סוטה

Wikisource Talmud Bavli · CC BY-SA · הטקסט התקבל דרך ספריא

רש"י

1:1אזלא ונוולא - הולכים ודלים ומתנוולים:

2:1בעקבות המשיח - בסוף הגלות לפני ביאת משיח:

2:2והיין ביוקר - שהכל עוסקין במשתאות:

2:3ואין תוכחה - אין לך אדם שיוכל להוכיח שכולם נכשלים בחטאות וכשמוכיחין אומר לו אתה כמוני:

2:4ובית הוועד - של חכמים יהיו לבית זנות שכלו החכמים ואין לומד תורה ויהא חרב מאין איש ובעלי זימה מתגודדים שם מפני שחוץ לעיר היו בתי מדרשות שלהם:

4:1גמ' של מלח ושל גפרית - ענין עטרה עושין מאבן של מלח שהוא צלול כאבן הבדולח וקורין שליימי"א וצובעין אותה כמין ציורין בגפרית כשם שעושין בכלי זהב וכסף וקורין נאול"א:

4:2חילית - לישק"א כמין גומא הגדל במים:

5:1טבלא דחד פומא - זוג של עינבל אחד שמקשקשין בו לשיר בבית המשתאות:

5:2טנבורא - כך קורין אותו בלשון לעז טטנבור והוא עשוי דפנותיו עגולות כעין נפה וקושרין בדפנותיו חוטין של ברזל ושוטחין על פיו עור כשהוא לח ומותח והוא מתייבש שם מאליו וכשמכין עליו במקל דק הוא מוציא קול צלול ויש אומנין שיודעין להכות עליו מכה אחר מכה כסדר עד שנשמע כמין שיר:

5:3מיחלף בטבלא דחד פומא - זוג של עינבל שעושים בבית משתאות דומה לו בקול ואתי למעבד ההוא דגזור עליה:

5:4קפיזא - כלי מחזיק ג' לוגין:

6:1עיר של זהב - עטרה של זהב ועיר של זהב מצויירת עליה:

6:2כיפה - כמו כובע של צמר לבן שקורין פילטר"א (פילטרי"ן: כובע של לֶבֶד) :

7:1זהורית המוזהבות - טלית צבועה שני ובו קבועין טסי זהב עד שמעמידין אותה כמין כיפה:

7:2אבל עושה הוא פריפיר - כמין כיפה של מעגלי עץ כמו שאנו עושין ותולין בה צניפין ורדידי זהב כמו שאנו עושין:

8:1חכמת יוונית - לשון חכמה שמדברים בו בני פלטין ואין שאר העם מכירין בו:

8:2מלכי בית חשמונאי - שני אחים שהיו מתקוטטין על המלוכה הורקנוס ואריסטובלוס:

8:3היה הורקנוס מבחוץ - צר על ירושלים והביא עמו חייל רומיים:

8:4משלשלים להם דינרי כסף בקופה - מתרומת הלשכה לתמידים:

9:1היה שם זקן אחד - מבפנים:

9:2לעז להם - לאותן שבחוץ:

9:3נעץ צפרניו נזדעזעה - מחמת המלך שבערה על חילול שמו:

10:1ועל אותה שנה שנינו כו' - שאותה שנה החריבו החיילות את הזרעים שסביבות מדינת ירושלים והוצרך להביא אותה שנה את העומר מגגות צריפים ובשאר השנים מצות העומר להביא מן הקרוב לירושלים כדכתיב (ויקרא כג) כרמל תקריבו שיהא הזרע לח והכר מלא ממנו וכשהוא בא מרחוק מתייבש ומתמעך ואין כר השבלת מלא מן הגרעין:

11:1לשון סורסי - קרוב הוא ללשון ארמי ואומר אני שזה לשון גמרת ירושלמי ואומות העולם קורין אותו לינג"א שוריי"א (שפה סורית) :

11:2או לשון יווני - שהיו קרובין לארץ יון ולשון יון יפה מזה והיה לו לספר בו: מאי דכתיב לא גרס אלא ר"ש קרא מקרא זה על עצמו ואמר שעליו לעולל את עיניו בבכי יותר מן הכל:

13:1עוללה - מנוולת את עניי:

13:2לנפשי - על נפשי מפני קורותיי:

14:1מספר קומי - שערו שלפניו ומניח בלורית מאחוריו:

14:2מדרכי האמורי - שהן מניחין בלורית לשם עבודת כוכבים:

16:1נגנז ספר תורה - שהיה בעל הלכות מפי שמועה הרבה וסדורות בפיו כאילו כתוב בספר כדאמר בסנהדרין (דף סח.) הרבה תורה למדתי מרבותיי ולא עוד אלא שאני שונה שלשת אלפים הלכות בנטיעות קישואין ושלש מאות בבהרת עזה:

16:2עצה ומחשבה - שהיה זהיר בדרשות ובקי בהלכות ובתשובת האפיקורסים ולהבין ברמזיהם כדאמרי' בפ"ק דחגיגה (דף ה:) כי נח נפשיה אמרו ליה רבנן מאי תהוי עלן ממינים אמר להן אבדה עצה מבני ישראל נסרחה חכמה של עובדי כוכבים:

16:3זרועי תורה - עומק סברא ולסמוך טעמי תורה שבעל פה על מדרשי המקראות ואותיות היתרים ולשונות המשתנים במקרא:

17:1רבי אלעזר בן עזריה - עשיר הוה כדאמרי' (שבת דף נד:) תריסר אלפי עגלי הוה מעשר מעדריה כל שתא:

19:1דאיכא אנא - שאני ענוותן:

Vilna Edition · נחלת הכלל · הטקסט התקבל דרך ספריא

תוספות

אין תוספות לעמוד זה.