מסכת שבת דף קל״ד

עמוד א

1חספניתא מאי תקנתיה לימשי טובא במיא דסילקא:

2לא שחק מערב שבת: תנו רבנן דברים שאין עושין למילה בשבת עושין לה ביו"ט שוחקין לה כמון וטורפין לה יין ושמן

3א"ל אביי לרב יוסף מאי שנא כמון בי"ט דחזי לקדרה יין ושמן חזי נמי בשבת לחולה דתניא אין טורפין יין ושמן לחולה בשבת אמר ר"ש בן אלעזר משום ר"מ אף טורפין יין ושמן

4א"ר שמעון בן אלעזר פעם אחת חש רבי מאיר במעיו ובקשנו לטרוף לו יין ושמן ולא הנחנו אמרנו לו דבריך יבטלו בחייך אמר לנו אע"פ שאני אומר כך וחבירי אומרים כך מימי לא מלאני לבי לעבור על דברי חבירי הוא ניהו דמחמיר אנפשיה אבל לכולי עלמא שרי

5התם לא בעי ליכא הכא בעי ליכא הכא נמי ניעביד ולא לילך היינו דקתני נותן זה בפני עצמו וזה בפני עצמו:

6ת"ר אין מסננין את החרדל במסננת שלו ואין ממתקין אותו בגחלת א"ל אביי לרב יוסף מאי שנא מהא דתנן נותנים ביצה במסננת של חרדל

7א"ל התם לא מיחזי כבורר הכא מיחזי כבורר

8ואין ממתקין אותו בגחלת והתניא ממתקין אותו בגחלת לא קשיא כאן בגחלת של מתכת כאן בגחלת של עץ

9א"ל אביי לרב יוסף מ"ש מבישרא אגומרי א"ל התם לא אפשר הכא אפשר

10א"ל אביי לרב יוסף מהו לגבן א"ל אסור מ"ש מלישה א"ל התם לא אפשר הכא אפשר

11והא אמרי נהרדעי גבינה בת יומא מעליא הכי קאמרי דאפילו גבינה בת יומא מעליא:

12אין עושין לה חלוק כו': אמר אביי אמרה לי אם האי חלוק דינוקא לפניה לסיטרא לעילאי דילמא מידביק גרדא מיניה ואתי לידי כרות שפכה אימיה דאביי עבדא כיסתתא לפלגא אמר אביי האי ינוקא דלית ליה חלוק לייתי בליתא דאית ליה שיפתא וליכרכיה לשיפתא לתתאי ועייף ליה לעילאי

13ואמר אביי אמרה לי אם האי ינוקא דלא ידיע מפקתיה לשייפיה מישחא ולוקמיה להדי יומא והיכא דזיג ליקרעיה בשערתא שתי וערב אבל בכלי מתכות לא משום דזריף ואמר אביי אמרה לי אם האי ינוקא דלא מייץ מיקר דקר פומיה מאי תקנתיה ליתו כסא גומרי ולינקטיה ליה להדי פומיה דחיים פומיה ומייץ ואמר אביי אמרה לי אם האי ינוקא דלא מנשתיה לינפפיה בנפוותא ומנשתיה

14ואמר אביי אמרה לי אם האי ינוקא דלא מעוי ליתו סליתא דאימיה ולישרקיה עילויה ומעוי ואמר אביי אמרה לי אם האי ינוקא דקטין לייתו לסילתא דאימיה ולישרקיה עילויה מקוטנא לאולמא ואי אלים מאולמא לקוטנא ואמר אביי אמרה לי אם האי ינוקא דסומק דאכתי לא איבלע ביה דמא] ליתרחו ליה עד דאיבלע ביה דמא ולימהלוה דירוק ואכתי לא נפל ביה דמיה ליתרחו עד דנפל ביה דמיה ולימהלוה

15דתניא א"ר נתן פעם אחת הלכתי לכרכי הים ובאת אשה לפני שמלה בנה ראשון ומת שני ומת שלישי הביאתו לפני ראיתיו שהוא אדום אמרתי לה המתיני לו עד שיבלע בו דמו המתינה לו עד שנבלע בו דמו ומלה אותו וחיה והיו קורין אותו נתן הבבלי על שמי

16שוב פעם אחת הלכתי למדינת קפוטקיא ובאת אשה אחת לפני שמלה בנה ראשון ומת שני ומת שלישי הביאתו לפני ראיתיו שהוא ירוק הצצתי בו ולא ראיתי בו דם ברית אמרתי לה המתיני לו עד שיפול בו דמו והמתינה לו ומלה אותו וחיה והיו קורין שמו נתן הבבלי על שמי:

Wikisource Talmud Bavli · CC BY-SA · הטקסט התקבל דרך ספריא

רש"י

1:1חספניתא - פניו מתבקעות ואני אומר שהוא מין שחין שקורין אינייר"א והוא (בגרב) ובחרס שכתוב בתורה (דברים כח) וחספניתא תרגום של חרס:

1:2במיא דסילקא - מרק תרדין:

3:1חזי לחולה - שאין בו סכנה:

4:1יבטלו - דהאי נמי חולה הוא:

4:2אבל לכולי עלמא שרי - ר"מ וסתם מתני' ר"מ ואמאי תנן נותן זה בעצמו וזה בעצמו:

5:1התם - גבי שאר חולים:

5:2לא בעו ליכא - לטרפו ולערבו יפה יפה:

5:3ולא לילך - לא יערבנו כל כך:

5:4ומתרץ היינו דקתני נותן זה בעצמו וזה בעצמו - שמערב ואינו לוכך:

6:1אין מסננין את החרדל - בי"ט:

6:2במסננת שלו - טעמא מפרש לקמיה דמיחזי כבורר שמשליך הסובין שלו:

6:3ואין ממתקין אותו בגחלת - כדרך שרגילין לכבות לתוכו את הגחלת או אבן ניסוקת:

6:4נותנין ביצה במסננת של חרדל - ומסננה בתוכו לייפות מראיתו:

7:1לא מיחזי כבורר - שכולה יוצאה דרך המסננת ואין משתייר שם פסולת:

8:1בגחלת של עץ - אסור דשייך בה כיבוי לפי שעושה פחם גחלת של מתכת לא שייך בה כיבוי דאינו נעשה פחם:

9:1ומ"ש מבישרא אגומרי - שצולין בי"ט ואע"ג דמכבה:

9:2לא אפשר - לצלות מאתמול דביומא שביחא טפי אבל חרדל אפשר מאתמול:

10:1לגבן - גבינה:

10:2מאי שנא מלישה - שלשין פת ביום טוב והאי נמי ללישה דמיא:

10:3לא אפשר - דפת חמה מעליא טפי הכא אפשר מאתמול:

11:1אימא אף גבינתא בת יומא מעליא - וכ"ש דאתמול:

12:1לפניה לסטריה לעילאי - לאימרא שבשפת פיה יהפוך ויקפל למעלה שלא תהא סמוכה לבשרו מפני שראש מקום חתך הבגד שם הוא ויוצאין ממנו גרדין שקורין פיינד"ץ (ציציות) ודלמא מדביקא גרדתא מיניה במכה וכשבא להפשיט החלוק מעל המילה ישמוט ויקרע את ראש הגיד ומשוי ליה כרות שפכה:

12:2אימיה דאביי - אומנתו:

12:3עבדא - לתינוקות הבאים לידה לתקן מילתן:

12:4כיסתתא לפלגא - דמילה כיס היתה עושה של בגד לפנים בתוך החלוק ותופרתו מתוכו בתוך החלוק ומגיע למטה עד חצי החלוק כדי לחוץ בין האימרא ובין המילה:

12:5לייתי בליתא - מעט שחק של בגד שיהא בו אימרא לפי שהאימרא מהדקה יפה בבשר שלא ישמט החלוק מן הגיד:

12:6וליפכיה לשפתיה לתתאי - לתחתית ראש הגיד יתן השפה וראש השני החלק יהא למעלה:

12:7ולעפיה לעילאי - אותו ראש העליון החלוק יקפל ויקפול כלפי חוץ מפני הגרדין שלא ידבקו במכה:

13:1דלא ידיע ביה מפקתיה - שאין ניכר בו נקב בית הרעי ששם הוצאת זבלו:

13:2לישייפיה מישחא - שהשמן מצהיל הבשר:

13:3ולוקמיה להדי יומא - נגד השמש:

13:4והיכא דזיג - שצלול כזכוכית בידוע שהחלל כנגדו:

13:5בשערתא - בראש השעורה שהוא חדוד:

13:6דזריף - מנפחו אינפליי"ר בלע"ז:

13:7דלא מייץ - שלא יכול לינק:

13:8מיקר הוא דקר פומיה - נצטננו שפתיו ואין בו כח למוץ בהן:

13:9לייתו כסא דגומרי - תשטח גחלים על דף או על כלי:

13:10ולוקמה להדי פומיה - ויעמיד אצל פיו:

13:11דחיים פומיה - שיתחמם פיו:

13:12ומייץ - וינק:

13:13דלא מינשתא - שאין נשימה ניכרת בו שאין דופק כנגד לבו כדרך כל אדם:

13:14לינפפיה בניפוותא - יניפו עליו בנפה שקורין וא"ן:

14:1דלא מעוי - אין רוחו נכנס ויוצא יפה אליינ"א בלע"ז:

14:2סילתא דאימיה - שיליא שנולדה עמו:

14:3ולישרקיה עליה - יחליקנה על בשרו כמו אישתרוקי אישתריקו (ע"ג ד' מ:) אשאולדי"ר:

14:4דקטין - שהוא דק:

14:5מקוטנא לאולמא - השליא ראשה א' קצר וראשה אחד רחב יחליקוה עליו מראש הקצר יתחילו וימשוכו לצד הרחב כלומר כן ירחיב זה ויתעבה:

14:6ואי אלים - ולא מחמת בריאות אלא נפוח לישרקיה עליה מאולמא לקוטנא:

14:7דסומק - כל בשרו אדום:

14:8לא איבלע ביה דמיה - בבשרו דעכשיו כל דמו מצוי בין עור לבשר וכשמוהלין אותו יוצא כל דמו:

14:9ליתרחו ליה - ימתינו מלמולו:

14:10לא נפל ביה דמא - לא בא בו דם ומתוך כך חלש הוא ואין בו כח וממהר לחלוש ולמות:

16:1לכרכי הים - ה"ג ראיתיו שהיה ירוק הצצתי בו ולא היה בו דם ברית תרתי לגריעותא חדא דאי מהיל ליה לא נפק מיניה דמא והטפת דם ברית מצוה כדכתיב (זכריה ט׳:י״א) גם את בדם בריתך ועוד דמסוכן הוא ומשום חולשא שלא נוצר בו עדיין דם:

Vilna Edition · נחלת הכלל · הטקסט התקבל דרך ספריא

תוספות

7:1הכא מיחזי כבורר - מיהו בורר לא הוי שגם הפסולת ראוי לאכילה ולא דמי למשמרת דריש תולין (לקמן שבת ד' קלז:) דאיכא למ"ד חייב משום בורר:

Vilna Edition · נחלת הכלל · הטקסט התקבל דרך ספריא

עמוד ב

1מתני׳ מרחיצין את הקטן בין לפני המילה ובין לאחר המילה ומזלפין עליו ביד אבל לא בכלי ר"א בן עזריה אומר מרחיצין את הקטן ביום השלישי שחל להיות בשבת שנאמר (בראשית לד, כה) ויהי ביום השלישי בהיותם כואבים

2ספק ואנדרוגינוס אין מחללין עליו את השבת ורבי יהודה מתיר באנדרוגינוס:

3גמ׳ והא אמרת רישא מרחיצין

4רב יהודה ורבה בר אבוה דאמרי תרוייהו כיצד תני מרחיצין את הקטן בין לפני מילה בין לאחר מילה כיצד מזלפין עליו ביד אבל לא בכלי

5אמר רבא והא מרחיצין קתני אלא אמר רבא הכי קתני מרחיצין את הקטן בין מלפני מילה בין לאחר המילה ביום הראשון כדרכו וביום השלישי שחל להיות בשבת מזלפין עליו ביד אבל לא בכלי ר"א בן עזריה אומר מרחיצין את הקטן ביום השלישי שחל להיות בשבת שנאמר ויהי ביום השלישי בהיותם כואבים

6תניא כוותיה דרבא מרחיצין הקטן בין לפני מילה בין לאחר מילה ביום ראשון כדרכו וביום השלישי שחל להיות בשבת מזלפין עליו ביד ר"א בן עזריה אומר מרחיצין את הקטן ביום השלישי שחל להיות בשבת ואע"פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר שנאמר ויהי ביום השלישי בהיותם כואבים

7וכשהן מזלפין אין מזלפין לא בכוס ולא בקערה ולא בכלי אלא ביד אתאן לתנא קמא

8מאי אע"פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר משום דגדול לא סליק בישרא הייא קטן סליק ביה בישרא הייא

9ההוא דאתא לקמיה דרבא אורי ליה כשמעתיה איחלש רבא אמר אנא בהדי תרגימנא דסבי למה לי

10אמרו ליה רבנן לרבא והתניא כוותיה דמר אמר להו מתניתין כוותייהו דיקא

11ממאי מדקאמר רבי אלעזר בן עזריה אומר מרחיצין את הקטן ביום השלישי שחל להיות בשבת אי אמרת בשלמא תנא קמא מזלפין קאמר היינו דקאמר ליה ר"א בן עזריה מרחיצין אלא אי אמרת תנא קמא מרחיצין ביום הראשון קאמר ומזלפין ביום השלישי האי רבי אלעזר בן עזריה אומר מרחיצין אף מרחיצין מיבעי ליה

12כי אתא רב דימי אמר רבי אלעזר הלכה כר"א בן עזריה

13הוו בה במערבא הרחצת כל גופו או הרחצת מילה

14אמר להו ההוא מרבנן ורבי יעקב שמיה מסתברא הרחצת כל גופו דאי ס"ד הרחצת מילה מי גרע מחמין על גבי מכה דאמר רב אין מונעין חמין ושמן מעל גבי מכה בשבת

15מתקיף לה רב יוסף ולא שני לך בין חמין שהוחמו בשבת לחמין שהוחמו מע"ש

16מתקיף לה רב דימי וממאי דהכא בחמין שהוחמו בשבת פליגי דילמא בחמין שהוחמו בע"ש פליגי אמר אביי אנא בעאי דאישני ליה וקדם ושני ליה רב יוסף מפני שסכנה הוא לו

17איתמר נמי כי אתא רבין א"ר אבהו א"ר אלעזר ואמרי לה א"ר אבהו א"ר יוחנן הלכה כר"א בן עזריה בין בחמין שהוחמו בשבת בין בחמין שהוחמו מע"ש בין הרחצת כל גופו בין הרחצת מילה מפני שסכנה היא לו:

18גופא אמר רב אין מונעין חמין ושמן מעל גבי מכה בשבת ושמואל אמר נותן חוץ למכה ושותת ויורד למכה

19מיתיבי אין נותנין שמן וחמין על גבי מוך ליתן על גבי מכה בשבת התם משום סחיטה

20תא שמע אין נותנין חמין ושמן על גבי מוך שעל גבי מכה בשבת התם נמי משום סחיטה

21תניא כוותיה דשמואל אין נותנין חמין ושמן על גבי מכה בשבת אבל נותנין חוץ למכה ושותת ויורד למכה

22תנו רבנן נותנין על גבי המכה מוך יבש וספוג יבש אבל לא גמי יבש ולא כתיתין יבשין קשיא כתיתין אכתיתין לא קשיא הא בחדתי הא בעתיקי אמר אביי שמע מינה הני כתיתין מסו:

23ספק ואנדרוגינוס כו': תנו רבנן (ויקרא יב, ג) ערלתו ערלתו ודאי דוחה את השבת

Wikisource Talmud Bavli · CC BY-SA · הטקסט התקבל דרך ספריא

רש"י

1:1מתני' ומזלפין עליו - את החמין:

1:2ביד - אבל לא בכלי ובגמ' פריך הא אמרת רישא מרחיצין דמשמע כדרכו והדר תני אפילו לזלף עליו בכלי אסור:

2:1ספק - כגון ספק בן ח' חדשים [וספק בן ט'] דהוא כאבן בעלמא ואין מילתו דוחה שבת (וספק בן ט'):

2:2ר' יהודה מתיר באנדרוגינוס - דאיתרבי מקראי כדמפרש בגמ' לקמן:

3:1גמ' והא אמרת רישא מרחיצין - ואפילו כדרכו:

4:1כיצד קתני - מרחיצין דרישא לאו כדרכו הוא דתנא סיפא לפרושי כיצד מרחיצין כגון לזלף ביד ואפילו ביום ראשון:

6:1תניא כוותיה דרבא כו' ה"ג ביום השלישי מזלפין עליו ביד ולא גרסינן אבל לא בכלי:

7:1אתאן לת"ק - הך סיפא תנא קמא אמרה דאילו ר"א אפילו הרחצה כדרכו שרי:

8:1משום דגדול לא סליק בישרא הייא - היינו טעמא דמעשה שכם לאו ראיה גמורה היא משום דגדול אין מכה שבבשרו מעלה ארוכה מהר אבל קטן נתרפא מידי סכנתו מהר:

9:1אורי ליה כשמעתיה - התיר לו הרחיצה כדרכו ביום ראשון שחל להיות בשבת:

9:2איחלש - נעשה חולה והיה דואג שמא על כך נענש:

9:3אמר בהדי תרגימנא דסבי למה לי - מה היה לי לחלוק כנגד זקנים הללו רב יהודה ורבה בר אבוה שפירשו שאסור להרחיץ:

11:1אי אמרת בשלמא ת"ק מזלפין - ביום ראשון קאמר ולא איירי בהרחצה כלל אלא בזילוף היינו דאתא ר"א בן עזריה ופליג ואמר מרחיצין:

11:2אלא אי אמרת - תנא קמא נמי מרחיצין אמר בשני הימים ולא פליג ר"א אלא איום שלישי דקאמר ת"ק מזלפין אף מרחיצין ביום השלישי מיבעי ליה:

13:1הוו בה - דייקי בה:

14:1דאי ס"ד הרחצת מילה מי גרע מחמין על גבי מכה - דשרי והכא אסרי רבנן בשלישי (לגמרי):

15:1ולא שני כו' - והכא גבי מילה בהוחמו בשבת עסקינן הלכך בשלישי דליכא סכנתא לא:

16:1אמר אביי אנא בעאי דאישני ליה - אני הייתי רוצה לתרץ אתקפתא זו כדשני ליה רב יוסף מפני שסכנה היא לו:

16:2וקדם רב יוסף ושנייא ליה - דודאי מתניתין חמין שהוחמו בשבת נמי שרי בימים הראשונים ולר"א אף בשלישי מפני שמניעת חמין סכנה היא לו:

19:1אין נותנין כו' - קס"ד גזרה משום שחיקת סמנין כשמואל דטעמיה משום הכי הוא והיינו דקאמר אבל נותן חוץ למכה דלא מוכחא מילתא דלרפואה:

22:1מוך יבש וספוג יבש - דלאו לרפואה היא אלא שלא ישרטו בגדיו הקשים מכתו:

22:2אבל לא כתיתין יבישים וגמי יבש - חתיכות בגדים דקות משום דמסו וגזרו משום שחיקת סמנין:

22:3קשיא כתיתין אכתיתין - רישא שרי מוך יבש דהיינו כתיתין וסיפא אסר כתיתין:

22:4חדתי - חדשים שלא היו על גבי מכה מעולם מסו עתיקי לא מסו:

22:5ה"ג שמע מינה הני כתיתין מסו:

23:1ערלתו ודאי דוחה השבת - דבהאי קרא וביום השמיני דילפינן מיניה אפילו בשבת כתיב בסיפיה ערלתו דמשמע מיעוטא ערלתו של זה ולא אחר ולמעוטי ספק אתא:

Vilna Edition · נחלת הכלל · הטקסט התקבל דרך ספריא

תוספות

14:1מי גרע מחמין על גבי מכה - והיכי אסרי רבנן בשלישי אע"ג דאיכא למימר דרב אמרה למילתיה כר"א בן עזריה דפסקינן לעיל הלכתא כוותיה משמע ליה דלכ"ע קאמר ועוד דאפילו לר"א בן עזריה פריך דמשמע דשרי בשלישי משום סכנה מדמייתי קרא ויהי ביום השלישי ורב איירי במכה שאין בה סכנה:

14:2ואין מונעין חמין ושמן - פירש ה"ר יוסף פורת בשם רבינו שמואל דבמעורבת יחד איירי דאי כל חד באפי נפשיה מאי קמ"ל בשמן מתני' היא בפ' שמנה שרצים (לעיל שבת דף קיא.) אבל סך הוא את השמן והיינו אפילו על גבי מכה מדקתני בני מלכים סכין ע"ג מכותיהן שמן וורד מכלל דבשאר שמן מותר לאחר אפילו ע"ג מכה ושמואל נמי היכי הוה פליג:

Vilna Edition · נחלת הכלל · הטקסט התקבל דרך ספריא