מסכת סנהדרין דף ס״א

1אסורה וריש לקיש אמר מותרת

2הניחא לר' יוחנן אלא לריש לקיש בעי קרא

3מתקיף לה רב פפא ולרבי יוחנן לא בעי קרא עד כאן לא קא אסר רבי יוחנן אלא בהמה אבל גברא לא בר קטלא הוא ואתא קרא לחיובי גברא לקטלא

4מתקיף לה רב אחא בריה דרב איקא ולר"ל מי בעי קרא עד כאן לא קא שרי ר"ל אלא בהמה אבל גברא בר קטלא הוא מידי דהוה אמשתחוה להר דהר מותר ועובדה בסייף

5א"ל רב אחא מדפתי לרבינא למאי דקאמר ליה רבא בר רב חנן לאביי אימא יצאה השתחואה ללמד על הכלל כולו (דברים יב, ל) איכה יעבדו למעוטי מאי

6וכי תימא למעוטי הפוער עצמו לזובחים מהשתחואה נפקא מה השתחואה דרך כיבוד אף כל דרך כיבוד

7אלא למעוטי הפוער עצמו למרקוליס ס"ד אמינא הואיל ועבודתו בזיון הוא אף כל בזיון קמ"ל

8אלא הא דאמר רבי אליעזר מנין לזובח בהמה למרקוליס שהוא חייב שנאמר (ויקרא יז, ז) ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירים

9אם אינו ענין לכדרכה דכתיב איכה יעבדו תניהו ענין לשלא כדרכה

10שלא כדרכה מהשתחואה נפקא

11התם בזובח להכעיס

12רב המנונא אירכסו ליה תורי פגע ביה רבה רמא ליה מתני' אהדדי תנן העובד עבודת כוכבים עובד אין אומר לא והאנן תנן האומר אעבוד אלך ואעבוד נלך ונעבוד

13א"ל באומר איני מקבלו עלי אלא בעבודה

14רב יוסף אמר תנאי שקלת מעלמא תנאי היא דתניא האומר בואו ועבדוני רבי מאיר מחייב ור' יהודה פוטר

15היכא דפלחו כולי עלמא לא פליגי דכתיב (שמות כ, ג) לא תעשה לך פסל כי פליגי בדיבורא בעלמא רבי מאיר סבר דיבורא מילתא היא ורבי יהודה סבר דיבורא לאו מילתא היא

16הדר אמר רב יוסף לאו מילתא היא דאמרי דאפילו לר' יהודה בדיבורא נמי חיובי מחייב (דתנן) רבי יהודה אומר לעולם אינו חייב עד שיאמר אעבוד אלך ואעבוד נלך ונעבוד

17במאי קמיפלגי במסית לעצמו ואמרי ליה אין קמפלגי מר סבר מסית לעצמו שמעי ליה ואין דקאמרי ליה קושטא הוא ומ"ס מסית לעצמו לא שמעי ליה מימר אמרי

1מ"ש איהו מינן דידן ואין דקאמרי אחוכי עליה

2ומתני' כאן ביחיד הניסת כאן ברבים הניסתים יחיד לא מימלך וטעי בתריה רבים מימלכי ולא טעו בתריה

3אמר רב יוסף מנא אמינא לה דכתיב (דברים יג, ט) לא תאבה לו ולא תשמע אליו הא אבה ושמע חייב

4איתיביה אביי מי שאני בין ניסת דרבים לניסת יחיד והתניא (דברים יג, ז) כי יסיתך אחיך בן אמך אחד יחיד הניסת ואחר רבים הניסתים והוציא הכתוב יחיד מכלל רבים ורבים מכלל יחיד

5יחיד מכלל רבים להחמיר על גופו ולהקל על ממונו

6רבים מכלל יחיד להקל על גופם ולהחמיר על ממונם

7בהא מילתא הוא דשאני אבל בכל מילי כי הדדי נינהו

8אלא אמר אביי כאן בניסת מפי עצמו כאן בניסת מפי אחרים מפי עצמו מימלך מפי אחרים גריר בתרייהו

9אמר אביי מנא אמינא לה דכתיב לא תאבה לו ולא תשמע אליו הא אבה ושמע חייב

10רבא אמר אידי ואידי בניסת מפי אחרים הא דא"ל כך אוכלת כך שותה כך מטיבה כך מריעה הא דלא א"ל כך אוכלת כך שותה כו'

11אמר רבא מנא אמינא לה דכתיב (דברים יג, ח) מאלהי העמים אשר סביבותיכם הקרובים אליך וגו' מה לי קרובים ומה לי רחוקים הכי קא"ל מטיבותן של קרובים אתה למד מה טיבותן של רחוקים

12מאי לאו דאמר ליה כך אוכלת כך שותה כך מטיבה כך מריעה ש"מ

13רב אשי אמר סיפא בישראל מומר

14רבינא אמר לא זו אף זו קתני

15איתמר העובד עבודת כוכבים מאהבה ומיראה אביי אמר חייב רבא אמר פטור

16אביי אמר חייב דהא פלחה רבא אמר פטור אי קבליה עליה באלוה אין אי לא לא:

17סימן עב"ד ישתחו"ה למשי"ח:

18ואמר אביי מנא אמינא לה דתנן העובד עבודת כוכבים אחד העובד כו' מאי לאו אחד העובד מאהבה ומיראה

19ורבא אמר לך לא כדמתרץ רבי ירמיה

20אמר אביי מנא אמינא לה דתניא (שמות כ, ד) לא תשתחוה להם להם אי אתה משתחוה אבל אתה משתחוה לאדם כמותך יכול אפילו נעבד כהמן ת"ל (שמות כ, ד) ולא תעבדם והא המן מיראה הוה נעבד

21ורבא כהמן ולא כהמן כהמן דאיהו גופיה עבודת כוכבים ולא כהמן דאילו המן מיראה והכא לאו מיראה

22ואמר אביי מנא אמינא לה דתניא כהן משיח בעבודת כוכבים רבי אומר בשגגת מעשה וחכמים אומרים בהעלם דבר

23ושוין שבשעירה כיחיד ושוין שאין מביא אשם תלוי

24האי שגגת מעשה דעבודת כוכבים ה"ד אי קסבר בית הכנסת הוא והשתחוה לו הרי לבו לשמים אלא דחזא אנדרטא והשתחוה לו

25אי קבליה עליה באלוה מזיד הוא