מסכת נדרים דף פ״ח

עמוד א

1אמר רבא הכא מעניניה דקרא והכא מעניניה דקרא ר' יהודה סבר גבי רוצח כתיב (דברים יט, ה) ואשר יבא את רעהו ביער כל דבר מיעל ליער וסומא נמי בר מיעל ליער הוא ואי אמרת בלא ראות לרבות את הסומא מיער נפקא ליה אלא שמע מינה בלא ראות פרט לסומא

2רבי מאיר סבר כתיב בבלי דעת כל דבר מידע וסומא לאו בר מידע הוא ואי אמרת בלא ראות פרט לסומא מבלי דעת נפקא ליה אלא שמע מינה בלא ראות לרבות את הסומא

3מתני׳ המדיר הנאה מחתנו והוא רוצה לתת לבתו מעות אומר לה הרי המעות האלו נתונין לך במתנה ובלבד שלא יהא לבעליך רשות בהן אלא מה שאת נושאת ונותנת בפיך

4גמ׳ אמר רב לא שנו אלא דאמר לה מה שאת נושאת ונותנת בפיך אבל אמר מה שתרצי עשי קנה יתהון בעל ושמואל אומר אפילו אמר מה שתרצי עשי לא קנה יתהון בעל מתקיף לה רבי זירא

Wikisource Talmud Bavli · CC BY-SA · הטקסט התקבל דרך ספריא

רש"י

1:1כדכתיב ואשר יבא את רעהו ביער דהוה ידיע ליה (אבל) סומא אע"פ שלא ראהו ששם הוא על ידי שמיעה ידע שהוא לשם ונימא דחייב גלות להכי איצטריך קרא בלא ראות פרט לסומא דאינו חייב גלות:

1:2רבי מאיר אומר בלא ראות לרבות את הסומא - שגולה דהא אינו רואה והיינו דאיצטריך קרא לרבויי מי שהוא בלא ראות בלא ראיית העין דלא אמר מקצת ידיעה בכלל ידיעה ונימא דהואיל ומקצת ידיעה לאו בכלל ידיעה לא יהא גולה להכי איצטריך לן ריבויא דקרא לחייבו גלות וקשיא דר"מ אדר"מ דבמתני' קאמר רבי מאיר מקצת ידיעה בכלל ידיעה ולא יפר והכא קאמר לה לא אמרינן מקצת ידיעה בכלל ידיעה:

1:3אמר רבא לא קשיא הכא מעניניה דקרא - גבי רוצח לאו במקצת ידיעה בכלל ידיעה פליגי אלא מדיוקא דקרא דדייק הכי:

1:4רבי יהודה סבר כל דבר מיעל ליער הוא - כל מי שיכול ליכנס ליער גולה ואפי' סומא במשמע ואתא בלא ראות דלא איצטריך דכי היכי דמתרבי מבלא ראות מתרבי נמי מיער והוי רבוי אחר רבוי ואין רבוי אחר רבוי אלא למעט ובלא ראות ממעט לסומא:

2:1כל דבר מידע הוא - כלומר כל שיש לו ידיעה כשזורק אבן להיכן נופלת וסומא לאו בר מידע הוא:

2:2ואי אמרת בלא ראות פרט לסומא - דאינו גולה הוי מיעוט אחר מיעוט מבלי דעת ובלא ראות ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות ואתא בלא ראות ומרבה סומא:

4:1גמ' לא שנו - דיכול ליתן לה אע"ג דהוא מודר הנאה ממנו אלא דאמר לה בענין זה אין לך רשות בהן אלא מה שאת נושאת ונותנת לתוך פיך דכיון דאמר לה הכי לא קנה בעל ויכול ליהנות מהן דמשל אשתו הוא אוכל:

4:2אבל אמר לה מה שתרצי עשי בהן - אע"ג דאמר לה שאין לבעליך רשות בהן דמי כמי שקנה הבעל מיד האב דיד אשה כיד בעלה וכמי שנתן לחתנו דמי שהרי הרשה לה בהן לעשות מהם כל דבר ואסור הבעל בהן:

4:3ושמואל [אומר אפילו] אמר לה מה שתרצי כו' - קסבר לא אמרינן יד אשה כיד בעלה:

Vilna Edition · נחלת הכלל · הטקסט התקבל דרך ספריא

תוספות

2:1בבלי דעת - שאינו יודע שהאחר אצלו וסומא לאו בר מידע הוא שאינו יכול לראות אם חבירו עמו אם לאו דאזיל רבי מאיר בתר משמעותיה דקרא כמו במתניתין דאמר לא קרינא כאן ביום שמעו והחריש הואיל וסבור שאינו יכול להפר:

2:2ואי אמרת כו' - אלא שמע מינה בלא ראות לרבות את הסומא דיתורא הוא לרבויי דודאי משמעותא לא משתמע [הכי] ולפירוש זה לא גרסינן מה שיש במקצת ספרים והכא מעניניה דקרא ושמע אישה וי"ס דלא גרסינן:

3:1המדיר חתנו כו' נתונים לך במתנה - ואע"ג דנהנה הוא בדבר אין זה אלא גורם הנאה כדתנן (לעיל נדרים ד' לח.) וזן אשתו ובניו:

4:1לא שנו אלא דאמר לה מה שאת נושאת ונותנת לתוך פיך - דלא הויא המתנה שלה לכל דבר הילכך אם אמר לה ע"מ שאין לבעליך רשות בהם לא קנה הבעל אבל אמר לה מה שתרצי עשי קני יתהון בעל וכי הדר אמר לה על מנת שאין לבעליך רשות בהם לא אמר (לה) כלום דיד אשה כיד בעלה דמיא שנתנם לה לעשות כל מה שתרצה קנאתם בעל אבל כי אמר לה מה שאת נושאת ונותנת לפיך דמתנה לא הויא גמורה לא אמרינן יד אשה כיד בעלה ופר"ת דהלכה כרב לגבי שמואל דהיינו באיסורי והלכה כרבי מאיר דרב קאי כוותיה הארכתי בפ"ק דקידושין (דף כג: ד"ה ור"א):

Vilna Edition · נחלת הכלל · הטקסט התקבל דרך ספריא

עמוד ב

1כמאן אזלא הא שמעתא דרב כרבי מאיר דאמר יד אשה כיד בעלה

2ורמינהו כיצד משתתפין במבוי מניח את החבית ואומר הרי זה לכל בני מבוי ומזכה להן על ידי עבדו ושפחתו העברים ועל ידי בנו ובתו הגדולים ועל ידי אשתו

3ואי אמרת קנה יתהון בעלה עירוב לא נפיק מרשותיה דבעל

4אמר רבא אע"ג דאמר רבי מאיר יד אשה כיד בעלה מודה רבי מאיר לענין שיתוף דכיון דלזכות לאחרים הוא מיד בעלה זכיא

5איתיביה רבינא לרב אשי אלו שזכין להן [על ידי] בנו ובתו הגדולים ועבדו ושפחתו העברים ואלו שאין זכין להן על ידי בנו ובתו הקטנים ועבדו ושפחתו הכנענים ואשתו

6אלא אמר רב אשי מתניתין בשיש לה חצר באותו מבוי עסקינן דמגו דזכיא לנפשה זכיא לאחריני

7מתני׳ (במדבר ל, י) ונדר אלמנה וגרושה יקום עליה כיצד אמרה הריני נזירה לאחר שלשים יום אע"פ שנשאת בתוך ל' יום אינו יכול להפר

Wikisource Talmud Bavli · CC BY-SA · הטקסט התקבל דרך ספריא

רש"י

1:1כמאן אזלא הא שמעתא דרב - דמתרץ למתני' דיד אשה כיד בעלה:

1:2כרבי מאיר - דאמר בעלמא דיד אשה כיד בעלה:

2:1ורמינהו כיצד משתתפין כו' - במסכת עירובין וסתם מתני' ר' מאיר:

4:1אמר רבא דאע"ג דאמר רבי מאיר - בעלמא יד אשה כיד בעלה וכמי שנתן לחתנו דמי:

4:2מודה רבי מאיר לענין שיתוף דכיון דלזכות לאחרים הוא מיד בעלה זכיא - כלומר כיון דבעל דעתו הוי לזכות לאחרים על ידי אשתו נמי יצא מיד בעלה ואין לו רשות בהן כלום ואהכי מזכי להו על ידה אבל בעלמא כגון דיהיב מתנה לאשתו אימא לך דיד אשה כיד בעלה:

5:1אלו שזכין - גבי שיתוף מבוי קמיירי שמזכה משלו לכל בני מבוי:

5:2על ידי בנו ובתו הגדולים - שכבר יצאו מרשותו אבל לא על ידי בנו ובתו הקטנים שידן כידו וכן לא על ידי אשתו אלמא לר"מ אפ. לו על ידי שיתוף יד אשה כיד בעלה דמיא:

6:1אלא אמר רב אשי מתניתין - דלעיל דקאמר דיכול לזכות לכל בני מבוי על ידי אשתו:

6:2כשיש לה חצר באותו מבוי - לאותה אשה שאין חצרה זקוקה לבעלה דמגו דזכיא לנפשה לההוא חצר זכיא נמי לאחריני את השיתוף:

7:1מתני' ונדר אלמנה וגרושה כיצד - באיזה ענין אמר קרא כנדר אלמנה וגרושה יקום עליה:

7:2אמרה הריני נזירה לאחר שלשים יום - ובשעת שנדרה היתה אלמנה או גרושה:

7:3אע"פ שניסת בתוך ל' יום - קודם שיחול הנדר עליה ואיכא למימר הואיל ולא חל הנדר עליה יפר לה בעל אפי' הכי אין יכול להפר דבתר אמירה אזלינן והוי להו קודמין ואין הבעל מפר בקודמין:

Vilna Edition · נחלת הכלל · הטקסט התקבל דרך ספריא

תוספות

1:1כמאן אזלא הך שמעתא דרב כר"מ - דאמר פרק קמא דקידושין דיד עבד כיד רבו דמי ומשמע ליה לרבי [זירא] דהכי נמי אמר גבי אשה ומתני' ר"מ דסתם משנה ר"מ:

2:1ורמינהו כיצד משתתפין במבוי - פירוש שיש הרבה חצירות פתוחות למבוי ואסורות לטלטל בתוכו להוציא ולהכניס בתוכו:

2:2מניח חבית של יין - ומזכה להם על ידי אשתו והוי כאילו הכא דיירי ואין אוסרין זה על זה:

3:1ואי אמרת יד אשה כיד בעלה כו' - אלא שמע מינה דר' מאיר לא אמר אלא בעבד אבל לא באשה וקשה לרב:

4:1כיון דלזכות אחרים מיד בעלה זכיא - כיון דבעל עצמו מזכה בהם ומסתלק עצמו מחלקו [זכיא כדאמרי' במתנת [הבעל] שאין הבעל אוכל פירות:

5:1איתיביה רבינא לרב אשי - אמתני' דעירובין קאי ולא קאי אהך סוגיא כלל:

5:2ואלו שזכין - כלומר שמזכין על ידן וכו' ואשתו:

6:1בשיש לה בית בחצר - ואוסר ביתה על המבוי וצריך הבעל לזכות גם לעצמה והיא קונה כדאמר כיון דבעל יהיב לה מגו דזכיא לנפשה קניא לאחרינא בהכי מיירי מתניתין דעירובין וברייתא דאבל לא על ידי אשתו כשאין לה בית בחצר ואין זוכה לאחרים דלא הוי כאילו הבעל נותן לעצמה:

7:1ונדר אלמנה וגו' - קיימא מתניתין אקרא כיצד אמרינן פנויה שאמרה:

7:2אינו יכול להפר - דאמרינן דאזלינן בתר שעת נדרה ואז היתה אלמנה ובעל אינו מיפר בקודמין:

Vilna Edition · נחלת הכלל · הטקסט התקבל דרך ספריא