מסכת נדרים דף פ״א

עמוד א

1גוף כולו לא כל שכן אמרי אין כביסה אלימא לר' יוסי דאמר שמואל האי ערבוביתא דרישא מתיא לידי עוירא ערבוביתא דמאני מתיא לידי שעמומיתא ערבוביתא דגופא מתיא לידי שיחני וכיבי

2שלחו מתם הזהרו בערבוביתא הזהרו בחבורה הזהרו בבני עניים שמהן תצא תורה שנאמר (במדבר כד, ז) יזל מים מדליו שמהן תצא תורה

3ומפני מה אין מצויין ת"ח לצאת ת"ח מבניהן אמר רב יוסף שלא יאמרו תורה ירושה היא להם רב ששת בריה דרב אידי אומר כדי שלא יתגדרו על הצבור מר זוטרא אומר מפני שהן מתגברין על הצבור רב אשי אומר משום דקרו לאינשי חמרי

4רבינא אומר שאין מברכין בתורה תחלה דאמר רב יהודה אמר רב מאי דכתיב (ירמיהו ט, יא) מי האיש החכם ויבן את זאת דבר זה נשאל לחכמים ולנביאים ולא פירשוהו

5עד שפירשו הקב"ה בעצמו דכתיב (ירמיהו ט, יב) ויאמר ה' על עזבם את תורתי וגו' היינו לא שמעו בקולי היינו לא הלכו בה אמר רב יהודה אמר רב שאין מברכין בתורה תחלה

6איסי בר יהודה לא אתא למתיבתא דר' יוסי תלתא יומי אשכחיה ורדימוס בר' יוסי א"ל מאי טעמא לא אתי מר לבי מדרשא דאבא הא תלתא יומין א"ל כי טעמיה דאבוך לא ידענא היכא איתאי א"ל לימא מר מאי קא"ל דלמא ידענא טעמיה א"ל הא דתניא ר' יוסי אומר כביסתן קודמין לחיי אחרים קרא מנלן

7א"ל דכתיב (במדבר לה, ג) ומגרשיהם יהיו לבהמתם וגו' מאי חייתם אילימא חיה והלא חיה בכלל בהמה היא אלא מאי חייתם חיותא ממש פשיטא אלא לאו כביסה דהא איכא צערא דערבוביתא

8א"ר יוסי אין אלו נדרי עינוי נפש איבעיא להו לר' יוסי מהו שיפר משום דברים שבינו לבינה ת"ש א"ר יוסי אין אלו נדרי עינוי נפש אבל דברים שבינו לבינה הויין

9דלמא לדידהו קאמר להו לדידי אפי' דברים שבינו לבינה לא הויין לדידכו דאמריתו הויין נדרי עינוי נפש אודו לי דאין אלו נדרי עינוי נפש

10מאי רב אדא בר אהבה אומר מפר רב הונא אומר אין מפר

Wikisource Talmud Bavli · CC BY-SA · הטקסט התקבל דרך ספריא

רש"י

1:1כביסת בגדיים אלימא ליה לר' יוסי - דאית ביה יותר מרחיצה:

1:2דאמר שמואל האי ערבוביתא דרישא - עפרורית שמתכנס לאדם בראשו שאינו רוחץ:

1:3מתיא ליה לידי עוירא - מסמא את עיניו:

1:4ערבוביתא דמאני - שנושא בגדים שאינו רוחצן עד ששחורין הרבה:

1:5לידי שעמומיתא - שגעון וזו שעמומיתא קשה מכולן:

1:6ערבוביתא דגופא - זוהמא הבאה על בשרו של אדם מחמת זיעה שאינו רוחץ:

2:1הזהרו בערבוביתא - בהנהו דפרשי':

2:2ושלא תלמדו תורה אלא בחבורה - שאין אדם מתפלפל אלא מתוך לימוד חבירו:

2:3והזהרו בבני עניים - שלא יהו קלים בעיניכם ללמדם תורה:

3:1ומפני מה תלמידי חכמים אין מצויין בו' - שאין הדבר מצוי:

3:2שלא יהו אומרים - בני אדם תורה ירישה היא להם ואין אנו נזקקין ללמוד תורה:

3:3שלא יתגדרו - שלא יתגדלו שלא ינהגו שררה כשיראו שהן ואבותם ובניהם תלמידי חכמים יתגדרו כמו הניחו לו אבותיו להתגדר בו (חולין דף ז.):

3:4מפני שהן מתגברין - דודאי כל מי שהוא ת"ח ובנו ת"ח ודאי מתגבר:

3:5דקרו לאינשי חמרי - שאין נוהגין להן כבוד ומבזין אותן מפני תורה שבהם:

4:1נצתה כמדבר מבלי יושב - ישיבה של ת"ח:

4:2נשאל לחכמים - דכתיב מי האיש החכם לנביאים ומלאכי השרת דכתיב ואשר דבר פי ה' אליו ויגידה:

5:1שאין מברכין - כשמשכימין לתלמוד תורה ותלמידי חכמים בני תלמידי חכמים מתוך שהן זהירין לעסוק בתורה ורגילין בה אינן זהירין לברך כשפותחין לא מקיימא ברכתא [כדאמרינן בברכת התורה] נהיה אנחנו וצאצאינו מלומדי תורה:

6:1ורדימוס בר' יוסי - היינו ר' מנחם בר' יוסי דמיתקרי בנן של קדושים (פסחים קד.):

6:2טעמא לא ידענא - דאמר למילתיה שאיני יכול לעמוד על סוף דעתו:

7:1אמר ליה דכתיב - גבי לוים ולכל חייתם:

7:2אילימא חיה ממש - שמתפרנסת משם:

7:3והלא חיה בכלל בהמה - כדכתיב זאת החיה אשר תאכלו מכל הבהמה (ויקרא י״א:ב׳) והואיל דכתיב לבהמתם למה לי חייתם:

7:4[אלא לאו כביסה - הוי] חיותם ממש דכביסת בגדיהן היינו חיותם דאי לא מכבסי בגדיהן איכא צערא דחיותם היינו נמי ערבוביתא דאמר לעיל:

8:1איבעיא להו לרבי יוסי - דאמר שלא ארחץ שלא אתקשט אינם נדרי עינוי נפש ומשום נדרי עינוי נפש אינו מיפר:

8:2מהו שיפר משום דברים שבינו לבינה - שיהו מופרין לעצמו כדאמרן לעיל אבל אין בהן עינוי נפש מפר לעצמו משום דדברים שבינו לבינה היינו קישוט כל הגוף בין קישוט תכשיטין בין קישוט דהעברת שער באותו מקום דקישוט כל הגוף משמע:

9:1לדידכו דיאמריתו - דרחיצה הוי עינוי נפש כו' אלא דברים שבינו לבינה דהא לא נדרה אלא מאותו מקום:

10:1דיאמר שמואל האי ערבוביתא דרישא - עפרורית שמתכנס לאדם בראשו שאינו רוחץ:

10:2מאי - כלומר אכתי מיבעי לן אי מפר אי לא:

Vilna Edition · נחלת הכלל · הטקסט התקבל דרך ספריא

תוספות

1:1ערבוביתא דרישא - שאינו מסרק ראשו תמיד מייתי לידי עוירא פירוש לידי סימוי עינים:

1:2דמאני - שאינו מכבס בגדיו תמיד מביאו לידי שעמום:

1:3דגופא - שאינו רוחץ תדיר:

1:4מתיא לידי שיחנא וכיבי - כלומר כיבי ושעמום קשה מכאב שחין דשחין יש לו רפואה ושעמום אין לו רפואה ומשום הכי אמר רבי יוסי דכביסה קודמת לחייהם אבל רחיצה אין בה צער כולי האי:

2:1הזהרו בערבוביתא - פירוש הזהרו בכביסה:

2:2הזהרו בחבורה - שתלמדו תורה בחבורה:

3:1ירושה היא להם - לתלמידי חכמים ואין אנו זקוקין ללומדה: כדי שלא יתגדרו על הצבור:

5:1שאין מברכין בתורה תחלה - כשהם משכימים ללמוד תורה שאין מברכין לעסוק בדברי תורה והערב נא ואשר בחר:

6:1טעמא דאבוך לא ידעינן - כלומר מה טעם הוא דכביסה היא קודמת לחיי אחרים:

7:1אלא מאי לכל חייתם חיותם ממש - והאיכא צער דחפיפותא שמי שאינו רוחץ חופף ומצטער:

8:1קונם פירות העולם עלי יפר - דהוי עינוי:

8:2פירות מדינה זה - לא הוי עינוי שיכול להביא ממדינה אחרת: פירות חנוני זה אינו יכול להפריש יכולה להסתפק מחנוני אחר:

8:3ואם לא היתה פרנסתו אלא ממנו - כלומר שאותו חנוני מקיף לה ורגיל אצלו מיפר דהוי עינוי נפש:

8:4לרבי יוסי מהו שיפר - ברחיצה וקישוט משום דברים שבינו לבינה ונפקא מיניה בהא דלא הוי עינוי נפש כדאמר לעיל דדברים שבינו לבינה לעצמו מיפר לאחרים אינו מיפר:

8:5אין אלו נדרי עינוי נפש - ומדלא קאמר סתם רבי יוסי אומר לא יפר שמע מינה משום עינוי נפש הוא דלא יפר אבל מיפר משום בינו לבינה:

Vilna Edition · נחלת הכלל · הטקסט התקבל דרך ספריא

עמוד ב

1שלא מצינו שועל שמת בעפר פיר

2תניא כוותיה דרב אדא בר אהבה דברים שיש בהן עינוי נפש מפר בין בינו לבינה בין בינה לבין אחרים שאין בהן עינוי נפש בינו לבינה מפר בינה לבין אחרים אינו מפר כיצד אמרה קונם פירות עלי ה"ז יפר קונם שאיני עושה לפי אבא לפי אחיך לפי אביך לפי אחי ושלא אתן תבן לפני בהמתך ומים לפני בקרך אין יכול להפר

3שלא אכחול שלא אפקוס ושלא אשמש מטתי יפר משום דברים שבינו לבינה

4שלא אציע לך מטתך ושלא אמזוג לך את הכוס ושלא ארחץ לך פניך ידיך ורגליך אין צריך להפר

5ר"ג אומר יפר שנא' (במדבר ל, ג) לא יחל דברו דבר אחר לא יחל דברו מכאן לחכם שאין מתיר נדרי עצמו

6מאן שמעינן דאמר שלא אכחול ושלא אפקוס דברים שבינו לבינה הויין ר' יוסי וקתני דמפר משום דברים שבינו לבינה

7אמר מר ושלא אשמש מטתי יפר משום דברים שבינו לבינה היכי דמי אילימא דאמרה הנאת תשמישי עליך למה לי הפרה הא משועבדת ליה אלא באומרת הנאת תשמישך עלי וכרב כהנא

8דאמר רב כהנא הנאת תשמישי עליך כופה ומשמשתו הנאת תשמישך עלי יפר שאין מאכילין את האדם דבר האסור לו

9מאן תנא הא דתניא דברים המותרים ואחרים נהגו בהן איסור אי אתה רשאי לנהוג בהם היתר כדי לבטלן משום שנאמר לא יחל דברו דבר אחר לא יחל דברו מכאן לתלמיד חכם שאין מפר נדרי עצמו מני ר"ג היא

10בעא מיניה רבא מרב נחמן תשמיש המטה לרבנן עינוי נפש הוא או דברים שבינו לבינה אמר ליה תניתוה ונטולה אני מן היהודים

Wikisource Talmud Bavli · CC BY-SA · הטקסט התקבל דרך ספריא

רש"י

1:1שלא מצינו שועל שמת בעפר פיר - בעפר חפירתו דהואיל שהוא רגיל בה ומתגדל באותה עפר כך לא מצינו אדם שניזוק במקום שרגיל לדוש . בתוכו שאין השער מזיקו:

2:1דברים שיש בהן עינוי נפש מפר בין בינו לבינה כו' - כלומר כשהוא מפר לה הוו מופרים לעולם בין כל זמן שהיא תחתיו ובין בינה לבין אחרים אפי' לאחר שתתגרש ותנשא לאחר:

2:2שאין בהן עינוי נפש בינה לבין אחרים אינו מפר - כדמפרש בריש פירקין דלאחר שגרשה תלין עליה:

2:3כיצד - איזהו נדרי עינוי נפש שיהיו מופרין לעולם אמרה קונם וכו':

2:4שאיני עושה לפי אבא - אינו לא נדרי עינוי נפש ולא דברים שבינו לבינה לכך אינו מפר לה:

3:1שלא אכחול ושלא אפקוס - דברים שבינו לבינה:

3:2שלא אשמש מטתך - כדמפרש לקמן:

4:1שלא אציע מטתך כו' אין צריד להפר - משום דרחמנא זכייה ליה בהני מלאכות:

5:1רשב"ג אומר יפר משום שנאמר לא יחל דברו - דאורייתא דלאו כל כמינה לאפקועי שעבודו דבעל מינה והיינו כרב אדא בר אהבה דאמר דברים שבינו לבינה יפר:

5:2דבר אחר לא יחל דברו מכאן אזהרה לחכם שלא יתיר נדריו לעצמו:

9:1דברים המותרים ואחרים שנהגו בו איסור אי אתה רשאי לנהוג כו' מני רשב"ג היא - דאמר לעיל יפר לה הואיל ונהגה בו איסור והיא סבורה שתהא אסורה להציע לו מטתו ולמזוג כוס אינו רשאי לנהוג בהן היתר אא"כ מפר לה:

9:2משום שנאמר לא יחל דברו - דאינו רשאי לבטל דבריה ולנהוג בהן היתר אא"כ מפר לה:

10:1האומרת נטולה אני מן היהודים - מודרת אני מהם מתשמיש שלא יהנה שום יהודי ממנה:

Vilna Edition · נחלת הכלל · הטקסט התקבל דרך ספריא

תוספות

1:1בעפר פיר - נוטריקון עפר פיר כגון פירא דכוורי (כתובות דף עט.) והכי קאמר לא יפר שבכך לא תתגנה עליו:

2:1שלא אתן תבן לפני בהמתך ולפני בקרך אינו יכול להפר - דלא הוי דברים שבינו לבינה דלא משעבדא ליה ותימה דבפרק אע"פ אבל כופה ליתן תבן לפני בקרו ותירץ ריצב"א דהתם מיירי שלא הכניסה לו שפחות והכא מיירי דהכניסה לו חמש שפחות דקאמר התם דיושבת בקתדר' דיקא נמי דקתני שלא אמזוג כוסך דלהכי כופה אותה אפילו אם הכניסה לו מאה שפחות ולא תנא שלא אניק דהא לא משתעבדא ליה כיון דהכניסה לו מאה שפחות:

5:1רבן גמליאל אומר יפר שנאמר לא יחל דברו - כלומר אף על גב דמשעבדא ליה צריך הפרה מדרבנן שלא תקל בנדרים ותעבור על לא יחל:

7:1למה לי הפרה - הא משעבדת לבעל:

9:1מאן תנא דברים המותרים ואחרים נהגו בהם איסור אי אתה רשאי לנהוג בהם היתר לבטלם רבן גמליאל - דאמר לעיל צריך להפר מדרבנן ואף על גב דמשעבדא ליה ולא חייל נדרה אפ"ה צריך הפרה שלא תבא לעבור באיסור דלא יחל.

10:1תשמיש לרבנן עינוי נפש הוי - כמו כיחול ופירכוס או דברים שבינו לבינה הוי ונפקא מיניה לדינא דלעיל דדברים שבינו לבינה אינו מיפר אלא לעצמו:

10:2נטולה אני מן היהודים - שאוסרת על עצמה אפילו תשמיש בעלה יפר ותהא נטולה מתשמיש היהודים אחרים אחר שיגרשנה:

Vilna Edition · נחלת הכלל · הטקסט התקבל דרך ספריא