מסכת נדרים דף נ״א

עמוד א

1דכל גריוא דבעינא שקילנא שקל דיקולא רבה חפייה כופרא וסחפיה על רישיה ואזל ואמר ליה ליכיל לי מר ארבעין גריוי חיטי דרשינא בך אחוך רבי א"ל לאו אזהרתך דלא תבדחן א"ל חיטי דרשינא קא נסיבנא

2א"ל בר קפרא לברתיה דרבי למחר שתינא חמרא בריקודא דאבוך ובקירקני דאמך בן אלעשה חתניה דרבי הוה ועשיר גדול הוה אזמניה לבי הילולא דרבי שמעון ברבי

3א"ל בר קפרא לרבי מאי (ויקרא כ, יג) תועבה כל דא"ל רבי דהכין הוא תועבה פרכה בר קפרא א"ל פרשיה את א"ל תיתי דביתכי תירמי לי נטלא אתת רמיא ליה א"ל לר' קום רקוד לי דאימר לך הכי אמר רחמנא תועבה תועה אתה בה

4לכסא אחרינא א"ל מאי (ויקרא יח, כג) תבל א"ל כי עניינא קדמאה א"ל עיביד לי דאומר לך עבד אמר ליה תבל הוא תבלין יש בה מי שניא הדא ביאה מן כולהון ביאות

5אמר ליה ומאי (ויקרא יח, יז) זימה אמר ליה עיביד כי עניינא קדמאה עבד ואמר ליה זו מה היא לא יכיל בן אלעשה למיסבל קם ונפק הוא ואינתתיה מתמן

6מאי בן אלעשה דתניא לא לחנם פיזר בן אלעשה את מעותיו אלא להראות בהן תספורת של כ"ג

7דכתיב (יחזקאל מד, כ) כסום יכסמו את ראשיהם תנא כעין לולינית מאי לולינית א"ר יהודה תספרתא יחידתא היכי דמי אמר רבא ראשו של זה בצד עיקרו של זה והיינו תספורת של כהן גדול:

8ובדלעת הרמוצה: מאי דלעת הרמוצה אמר שמואל קרא קרקוזאי רב אשי אמר דלעת הטמונה ברמץ

9איתיביה רבינא לרב אשי רבי נחמיה אומר דלעת ארמית היא דלעת המצרית כלאים עם היונית כלאים עם הרמוצה תיובתא:

10מתני' הנודר ממעשה קדרה אין אסור אלא ממעשה רתחתא אמר קונם היורד לקדרה שאני טועם אסור בכל הנעשה בקדרה:

11גמ' תניא הנודר מן היורד לקדרה אסור ביורד לאלפס שכבר ירד לקדרה קודם שיורד לאלפס מן היורד לאלפס מותר ביורד לקדרה מן הנעשה בקדרה מותר בנעשה באלפס מן הנעשה באלפס מותר בנעשה בקדרה

12הנודר מן היורד לתנור אין אסור אלא בפת ואם אמר כל מעשה תנור עלי אסור בכל הנעשים בתנור:

Wikisource Talmud Bavli · CC BY-SA · הטקסט התקבל דרך ספריא

רש"י

1:1דבכל גריוא דבעינא - באיזה מדה שארצה אקח:

1:2חפייה כופרא - זיפתו מבחוץ כדי שיחזיק החטים:

1:3ליכיל לי - ימוד לי:

1:4דרשינא בך - כלומר שאתה חייב לי:

2:1שתינא חמרא ברקודא דאבוך - שאביך ירקד:

2:2ובקירקני דאמך - במזיגתה שאמך תמזוג לי הכוס:

3:1מאי תועבה - עשו שניהם:

3:2תרמי לי נטלא - תמזוג לי הכוס כמו אנטל:

3:3תועה אתה בה - כלומר שמניח את אשתו של היתר ותפס זו של זנות:

4:1[מאי תבל - דכתיב] ואשה לא תעמוד לפני בהמה לרבעה תבל הוא (ויקרא יח):

4:2כי עניינא קמא - תיתי דביתכי תירמי לי ולדידיה א"ל קום רקוד לי:

4:3וכי תבלין יש בה - כלומר יש בביאה זו טעם מבאחרות שמנחת בעלה ונרבעת לבהמה:

5:1זו מאי היא - ומפרש ביבמות (דף לז:) באיש הבא על נשים הרבה וכן אשה שנבעלה לאנשים הרבה ואינה יודעת מאיזה מהם נתעברה והולידה בת נמצא אב נושא את בתו ואח נושא את אחותו על זה נאמר ומלאה הארץ זימה כלומר זו מה היא שאין אדם יודע אותה אשה שהוא נושא אם מותרת לו אם לאו:

5:2לא יכיל בן אלעשה למיסבל - אותו זילותא של רבי לפי שהיה עשיר גדול ולא היה יכול לראות דבר של זילותא מחמיו:

6:1מאי בן אלעשה - כלומר מנין דהוה עשיר:

6:2פיזר מעותיו - שהיה נותן ממון גדול לספר שהיה מספר לו כתגלחת של כ"ג:

7:1תספורת יחידתא - שאין כמותה:

8:1הרמוצה קרא קרקוזאי - דלועין של אותו מקום שאינן מתבשלין לעולם יפה:

8:2הטמונה ברמץ - עפר של גחלים דלאו תבשיל הוא:

9:1כלאים עם דלעת הרמוצה - אלמא דהרמוצה לאו טמונה ברמץ אלא שם מקום הוא ומין זרעים הוא:

10:1מתני' ממעשה רתחתא - היינו דבר שנגמר בישולו בקדרה ואינו אלא מחמשת המינין לאפוקי דבר שאין גמר בישולו בקדירה עד שמבשלין אותו באילפס:

10:2בכל הנעשה בקדירה - אפילו מבושל באילפס אסור:

11:1גמ' ביורד באילפס שכבר כו' - הואיל וקודם שמניחו באילפס מבשלו בקדרה והדר מניחו באילפס כן היה מנהגן והוי יורד לקדרה ולפיכך אסור:

11:2מן היורד באיליפס מותר ביורדי לקדרה - קודם שירד לאילפס:

11:3מן הנעשה בקדירה - לגמרי כל בישולו שאינו יורד לאילפס כלל:

11:4מותר בנעשה באילפס - אע"פ שהיה קודם לכן בקדרה:

11:5מותר בנעשה בקדרה - בנגמר בקדרה:

Vilna Edition · נחלת הכלל · הטקסט התקבל דרך ספריא

תוספות

1:1טחייה כופרא - טחו בכופרא:

1:2דיקולא - סל גדול:

1:3דרשינא בך - שהלויתיך ומילי דבדיחותא היה אומר:

2:1ברקודא דאבוך ובקורקני דאימך - כמו מרקדים טרפיי"ד:

3:1תועה אתה בה - שמניחין נשותיהן והולכין אצל משכב זכור:

4:1תבלין יש - בביאה זו משניא הדא ביאה מכל ביאות:

8:1קרי קרקוזאי - דילועין של אותו מקום שאינו בכלל תבשיל:

8:2דלעת הטמונה ברמץ - אינו בכלל תבשיל:

9:1כלאים - מכלל דהרמוצה לא הוי טמונה ברמץ אלא על שם מקום הוא:

10:1הנודר ממעשה קדירה אינו אסור אלא במעשה רתחתא - דבר שנגמרה בקדירה ואין אסור [אלא] בדבר שנגמר בו: באילפס אסור בכל המתבשל בקדירה ואפילו גמרו באילפס:

11:1תנא הנודר מן היורד בקדירה אסור ביורד לאילפס - אחר שירד לקדירה דיורד לקדירה משמע שירד תחלה לקדירה:

11:2מן היורד [לאילפס] מותר ביורד לקדירה - תחילה אע"פ שנגמר באילפס דיורד לעולם משמע על שם תחלת ירידתו ולא על שמ סופו:

11:3מן הנעשה בקדירה - משמע הנגמר הלכך מותר היורד לקדירה תחלה ונגמר באילפס:

12:1מן היורד לתנור אינו אסור אלא בפת - דלא איקרי יורד בתנור אלא פת בלבד:

12:2כל מעשה תנור עלי אסור בכל הנעשה בתנור - צ"ע דמשמע דהחילוק בין יורד למעשה ואמאי תנא כל מעשה א"כ ברישא ליתני כל יורד:

Vilna Edition · נחלת הכלל · הטקסט התקבל דרך ספריא

עמוד ב

1מתני׳ מן הכבוש אין אסור אלא מן הכבוש של ירק כבוש שאני טועם אסור בכל הכבושים מן השלוק אינו אסור אלא מן השלוק של בשר שלוק שאני טועם אסור בכל השלוקים:

2גמ׳ א"ל רב אחא בריה דרב אויא לרב אשי אמר דכביש מאי דשליק מאי דצלי מאי דמליח מאי היכין משמע תיבעי:

3מתני׳ מן הצלי אין אסור אלא מן הצלי של בשר דברי ר' יהודה צלי שאני טועם אסור בכל הצלויים מן המליח אין אסור אלא מן המליח של דג מליח שאני טועם אסור בכל המלוחים

4דג דגים שאני טועם אסור בהן בין גדולים בין קטנים בין מלוחים בין תפלים בין חיים בין מבושלים ומותר בטרית טרופה ובציר הנודר מן הצחנה אסור בטרית טרופה ומותר בציר ובמורייס הנודר מטרית טרופה אסור בציר ובמורייס:

5גמ׳ תניא רבי שמעון בן אלעזר אומר דג שאני טועם אסור בגדולים ומותר בקטנים דגה שאני טועם אסור בקטנים ומותר בגדולים דג דגה שאני טועם אסור בין בגדולים בין בקטנים

6אמר ליה רב פפא לאביי ממאי דדג שאני טועם גדול הוא דכתיב (יונה ב, א) וימן י"י דג גדול לבלוע את יונה והכתיב (יונה ב, ב) ויתפלל יונה אל י"י אלהיו ממעי הדגה

7הא לא קשיא דלמא פלטיה דג גדול ובלעיה דג קטן אלא (שמות ז, כא) והדגה אשר ביאור מתה קטנים מתו גדולים לא מתו אלא דגה משמע גדולים ומשמע קטנים ובנדרים הלך אחר לשון בני אדם:

8הנודר מן הצחנה כו': אמר ליה רבינא לרב אשי אמר הרי עלי ציחין מאי תיבעי:

9מתני׳ הנודר מן החלב מותר בקום ור' יוסי אוסר מן הקום מותר בחלב אבא שאול אומר הנודר מן הגבינה אסור בה בין מלוחה וטפלה הנודר מן הבשר

Wikisource Talmud Bavli · CC BY-SA · הטקסט התקבל דרך ספריא

רש"י

1:1מתני' אינו אסור אלא בכבוש של ירק - דסתם כבוש ירק הוא אבל אמר כבוש שאני טועם הואיל ואמר כי האי לישנא אסור בכל הכבושין וה"ה בכל הנך אם אמר בשלוק סתם אינו אסור כו' דסתם שלוק שלהן אינו אלא בשר ודעתיה לא הוי אלא בשר דדרכו להתבשל ולהשלק:

2:1גמ' אמר קונם דכביש עלי או דשליק עלי מאי - מי אמרינן דכביש דמי כמ"ד הכבוש או דילמא דמי כמאן דאמר כבוש שאני טועם ואסור בכל הכבושין:

2:2תיבעי - כלומר תיקו:

4:1מתני' דג דגים שאני טועם - דג משמע גדול דגים משמע קטנים וכיון דאמר שניהם אסור בהן בין גדולים בין קטנים:

4:2ומותר בטרית טרופה - דג ששמו טרית ומוכרין אותו בחתיכות שלא נדר אלא מדג הנמכר שלם:

4:3ובציר - שעושין מקרבי דגים וכל שכן במורייס שאין עושין אותו אלא משומן של דגים:

4:4אסור בציר ובמורייס - דהני בכלל טרופין נינהו:

7:1גמ' הלך אחר לשון בני אדם - שקורין דג לגדול ודגה לקטנים להכי כי אמר דג מותר בקטנים וכי אמר דגה אסור בקטנים וכי אמר דג דגה אסור בשניהם:

8:1אמר הרי עלי ציחין - מי אמר דמדגים ממש קאמר ולא מדבר אחר או דילמא דמי כמאן דאמר מן הצחנה:

9:1מתני' מן הקום - משג"א היינו נסיובי דחלבא דקום אינו בכלל חלב:

9:2אוסר - דקא סבר יש בו צחצוח חלב והוי בכלל חלב:

9:3מן הקום מותר בחלב - דברי הכל דחלב אינו בכלל קום:

Vilna Edition · נחלת הכלל · הטקסט התקבל דרך ספריא

תוספות

1:1קונם מן הכבוש - שאמר קונם כבוש עלי אינו אסור אלא בכבוש של ירק דסתם כבוש משמע כבוש של ירק אבל לא כבוש שאני טועם כיון שאמר שאני טועם אסור בכל הכבושים:

1:2מן השלוק - סתמא הוי של ירק:

2:1דכבוש מאי - פירוש אם אמר קונם דכבוש עלי מאי כסתם כבוש דמי ואינו אסור אלא בכבוש ירק או דילמא כשאני טועם דמי ואסור בכל הכבושי':

3:1מן הצלי - סתמא הוי דבשר:

3:2מן המליח - סתם מליח הוי דג מליח:

4:1דג דגים שאני טועם - פירוש דג או דגים ורבי שמעון דאמר בגמרא דג גדולים משמע פליג אהא וי"א דג ודגים דאמר לתרוייהו:

4:2בטרית טרופה - מין דג גדול שחותכין וטורפין אותו ולא מיקרי לא דג ולא דגים אלא יש להם שם בפני עצמם:

4:3טרית טונינ"א בלע"ז וי"מ שלכך מותר בטרית שלא נתכוון אלא בדגים שלמים:

4:4ומותר בציר - אע"פ שדגים מעורבין בו וא"צ לומר מורייס שאין בו אלא שומן דגים:

4:5הנודר מן הצחנה - דגים טרופים כדאמר בע"ז (דף מ -) ובסנהדרין (דף מ: ') מוניני וצחנתא טעים ופריס להו וי"מ דגים קטנים ולפי שהטרית חתוכה בחתיכות קטנות הוי בכלל צחנה:

4:6ומותר בציר ובמורייס - דאין ניכר בהם ממשות הדגים ולא נתכוון אלא לממשות הדגים:

4:7הנודר בטרית טרופה אסור בציר ובמורייס - טרופה ואין טרופה גדולה מזה שאין בהם רק ליחלוחית הדג ושומנו:

5:1תניא ר' שמעון אומר דג שאני טועם אסור בדג גדול - דדג משמע דג גדול כדכתיב וימן ה' דג גדול:

5:2דג דגה - פירוש שאמר שניהן בין גדולין בין קטנים משמע מייתור הלשון:

7:1במעי הדגה וכו' בנדרים הלך אחר לשון בני אדם - וקורין לקטנים דגה:

8:1הרי עלי צחיחין - כיון דאמר לשון זה משמע צחנתא זו דוקא ומותר בטרית טרופה או דלמא כנודר מן הצחנה ואסור בטרית:

9:1ומותר בקום - מי חלב דהואיל ופסולת חלב הוא אינו בכלל חלב ורבי יוסי אוסר דפסולת חלב הוי בכלל חלב:

9:2קום - מי חלב שקורין משג"א ורבי יוסי סבר דקום בכלל חלב וכן חלב בכלל קום וי"מ הנודר בקום מותר בחלב לדברי הכל:

9:3הנודר מן הגבינה אסור בין מלוחה בין תפילה - ואע"ג דלא אכלי אינשי אלא מלוחה:

9:4הנודר מן הבשר מותר ברוטב ובקיפה - אע"ג שיש בו טעם בשר ואע"ג דקיפה הוי בשר שנקפה בשולי הקדירה דלא קרי אינשי בשר אלא חתיכות בשר שהן בעין:

9:5ר' יהודה אוסר - דסבר היא וטעמה:

9:6בבשר מותר ברוטב - לכאורה משמע דמותר בשר להחליף ולמכור וכן בנודר מן הענבים ומן התאנים: שאינו מתכוין לאסור עצמו בהנאת מין כשהוא מזכיר אבל כשאמר קונם בשר זה עלי אסור אפילו בהנאה וכי ההיא דקונם פירות הללו עלי דאסור בחילופיהן:

Vilna Edition · נחלת הכלל · הטקסט התקבל דרך ספריא