מסכת נדרים דף מ״ט

עמוד א

1מתני׳ הנודר מן המבושל מותר בצלי ובשלוק אמר קונם תבשיל שאיני טועם אסור במעשה קדרה רך ומותר בעבה ומותר בביצה טורמוטא ובדלעת הרמוצה הנודר ממעשה קדרה אין אסור אלא ממעשה רתחתה אמר קונם היורד לקדרה שאיני טועם אסור בכל המתבשלין בקדרה:

2גמ׳ תניא ר' יאשיה אוסר ואע"פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר שנא' (דברי הימים ב לה, יג) ויבשלו את הפסח באש כמשפט

3לימא בהא קמיפלגי דרבי יאשיה סבר הלך אחר לשון תורה ותנא דילן סבר בנדרים הלך אחר לשון בני אדם

4לא דכולי עלמא בנדרים הלך אחר לשון בני אדם מר כי אתריה ומר כי אתריה באתרא דתנא דילן לצלי קרו ליה צלי ולמבושל קרו ליה מבושל באתרא דר' יאשיה אפילו צלי קרו מבושל

5והא קרא נסיב לה אסמכתא בעלמא:

6קונם תבשיל כו': והא מתבשיל נדר

7אמר אביי האי תנא כל מידי דמתאכל ביה ריפתא תבשיל קרו ליה והתניא הנודר מן התבשיל אסור בכל מיני תבשיל ואסור בצלי ובשלוק ובמבושל ואסור בהיטריות רכות שהחולין אוכלין בהן פיתן

8איני והא רבי ירמיה חלש על לגביה ההוא אסיא לאסיוה חזא קרא דמחת בביתיה שבקיה ונפק אמר מלאך מותא אית ליה לדין בביתיה ואנא איעול לאסאה יתיה

9לא קשיא הא ברכיכי הא באשוני רבא בר עולא אמר הא בקרא גופיה והא בגוויה דקרא דאמר רב יהודה לוליבא דקרא בסילקא לוליבא דכיתנא בכותחא ודבר זה אסור לאומרו בפני עם הארץ

10רבא אמר מאן חולין רבנן רבא לטעמיה דאמר רבא

Wikisource Talmud Bavli · CC BY-SA · הטקסט התקבל דרך ספריא

רש"י

1:1מתני' הנודר מן המבושל מותר בצלי ובשלוק - מבושל מבושל כראוי:

1:2שלוק - מבושל יותר מדאי:

1:3קונם תבשיל שאיני טועם - כל תבשיל במשמע:

1:4מעשה קדרה רך - שיש בה רוטב:

1:5אבל לא בעבה - כגון דייסא:

1:6טורמוטא הרמוצה מפרש בגמ':

1:7רתחתא - דבר הרותח כגון רוטב וכל דדמי ליה:

1:8היורד לקדרה - דמשמע בין צונן בין רותח:

1:9אסור בכל המתבשלין - בין רך בין עבה:

2:1גמ' ר' יאשיה אוסר - בצלי ובשלוק דמתקרי נמי מבושל:

3:1הלך אחר לשון בני אדם - דאין דרכם לקרות לצלי מבושל:

6:1והא מתבשיל נדר - דמשמע בין רך בין עבה:

7:1האי תנא - דמתניתין דלא קרי לעבה תבשיל:

7:2בכל מידי דמתאכלא ביה ריפתא - דמלפתין בו את הפת קרי תבשיל:

7:3והא תניא - בניחותא:

7:4בהיטריות רכות - בדילועין רכות שהחולין אוכלין בהן פיתן:

8:1איני - מי אוכלין החולין מהן:

8:2חזא קרא דמחיתא - דלעת מונחת שם שהיה אוכל ממנה:

9:1לוליבא דקרא בסלקא - תוכו של דלעת יפה לאכול עם התרדין:

9:2לוליבא דכיתנא - תוכן של זרעוני פשתן יפים לאכלן בכותח:

9:3ודבר זה אסור לאומרו בפני עם הארץ - משום דדבר מעולה הוא לרפואה ואסור לומר להם שום דבר שיהנו ממנו ואית דאמרי דלא ליכלו טובא וליפסדו כיתנא:

10:1חולין רבנן - שעוסקין בתורה ואינם נהנים מן העולם ובאים לידי חולי:

Vilna Edition · נחלת הכלל · הטקסט התקבל דרך ספריא

תוספות

1:1מתני' הנודר מן המבושל מותר בצלי ובשלוק - שלוק שאין מבושל יותר:

1:2קונם תבשיל שאני טועם אסור במעשה קדירה רך - מפרש בגמרא כל מידי שנותנין בו פת לשרות קרוי תבשיל ומותר בעבה שאינו נאכל עם פת וצ"ע אמאי שני למיתני ענין אחר מרישא לפלוג בנודר מן התבשיל בלא שאומר שאני טועם ובשאר בבי כבוש ושלוק ומליח נקט דווקא שאני טועם להוסיף בו איסור וי"ל רבותא נקטי' דאפ"ה מותר בעבה וברישא מצי למיתני מבושל שאני טועם מותר בצלי ובשלוק אלא לא היה תופס חידוש [בהאי] דמבושל לא משמע בשום ייתור צלי ושלוק:

1:3[טורמוטא והרמוצה] - מפרש בגמ':

2:1רבי יאשיה אוסר בצלי ואע"פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר - ולכך לא הוי ראיה דבנדרים הלך אחר לשון בני אדם:

6:1והא מן תבשיל נדר - ורך לא הוי תבשיל כיון שהוא רק כמים בעלמא:

7:1בהיטריות - פירוש קרייאני:

8:1[איני] וכי קרי טובים לחולים וכו':

9:1ברכיכי - מועילים לחולים:

9:2באשוני - פירוש קשות הם רעות לחולה שאינן מבושלות כצורך:

9:3בקרא גופה - פירוש חיצון שבקרא קשה הוא ורע לחולה:

9:4בגויה - רך שבתוכו יפה לחולה:

9:5לוליבא דקרא - כל דבר שהוא [רך] קרי לוליבא:

9:6בכותח - טוב ליתן בכותח:

9:7ודבר זה אסור לאומרו בפניהם - שמלעיגים עלינו ואומרין שאנו קובעים מילי דחוכא ואיטלולא בהש"ס ובקונט' פירש שאסור ללמוד להם שום תקנה ולא נראה:

10:1מאן חולין - דקתני לעיל שהחולין אוכלין כו':

10:2רבנן - שמתוך שעמלים בתורה הם חלשים אבל לחולין ממש לא מעלי:

10:3רבא לטעמיה - דרבנן איקרו חולים:

Vilna Edition · נחלת הכלל · הטקסט התקבל דרך ספריא

עמוד ב

1כמאן מצלינן על קצירי ועל מריעי [כמאן כר' יוסי] מדאמר קצירי ומריעי שמע מינה קצירי קצירי ממש מריעי רבנן:

2ומותר בעבה: מתני' דלא כבבלאי דאמר ר' זירא בבלאי טפשאי דאכלי לחמא בלחמא

3א"ר חסדא דמשאיל להון להלין נקדני דהוצל הדין דייסא היכין מעלי למיכלה דחיטי בלחמא דחיטי ודשערי בלחמא דשערי או דלמא דחיטי בדשערי ודשערי בדחיטי

4רבא אכליה בחסיסי רבה בר רב הונא אשכחי' לרב הונא דקאכיל דייסא באצבעתיה אמ' ליה אמאי קאכיל מר בידיה א"ל הכי אמר רב דייסא באצבעתא בסים וכל דכן בתרתין וכל דכן בתלת

5אמר ליה רב לחייא בריה וכן אמר ליה רב הונא לרבה בריה מזמנים לך למיכל דייסא עד פרסה למיכל בישרא דתורא עד תלתא פרסין אמר ליה רב לחייא בריה וכן א"ל רב הונא לרבה בריה כל מידעם לא תפלוט קמיה רבך לבר מן קרא ודייסא שהן דומין לפתילתא של אבר ואפילו קמי שבור מלכא פלוט

6רבי יוסי ורבי יהודה חד אכיל דייסא באצבעתיה וחד אכיל בהוצא א"ל דאכיל בהוצא לדאכיל באצבעתיה עד מתי אתה מאכילני צואתך אמר ליה דאכיל באצבעתיה לדאכיל בהוצא עד מתי אתה מאכילני רוקך

7רבי יהודה ורבי שמעון אייתו לקמייהו בלוספיין רבי יהודה אכל ר' שמעון לא אכל א"ל רבי יהודה מאי טעמא לא אכיל מר אמר ליה ר' שמעון אלו אין יוצאין מבני מעים כל עיקר אמר ליה רבי יהודה כ"ש שנסמוך עליהן למחר

8רבי יהודה הוה יתיב קמיה דר' טרפון אמר ליה רבי טרפון היום פניך צהובין אמר ליה אמש יצאו עבדיך לשדה והביאו לנו תרדין ואכלנום בלא מלח ואם אכלנום במלח כל שכן שהיו פנינו צהובין

9אמרה ההיא מטרוניתא לרבי יהודה מורה ורוי אמר לה הימנותא בידא דההיא איתתא אי טעימנא אלא קידושא ואבדלתא וארבעה כסי דפסחא וחוגרני צידעי מן הפסח עד העצרת אלא (קהלת ח, א) חכמת אדם תאיר פניו

10אמר לי' ההוא צדוקי לרבי יהודה פניך דומין אי כמלוי רבית אי כמגדלי חזירין א"ל ביהודאי תרוייהו אסירן אלא עשרים וארבעה בית הכסא אית לי מן ביתא עד בי מדרשא וכל שעה ושעה אני נכנס לכל אחד ואחד

11ר' יהודה כד אזיל לבי מדרשא שקיל גולפא על כתפיה אמר גדולה מלאכה שמכבדת את בעליה רבי שמעון שקיל צנא על כתפיה אמר גדולה מלאכה שמכבדת את בעליה

12דביתהו דרבי יהודה נפקת נקטת עמרא עבדה גלימא דהוטבי כד נפקת לשוקא מיכסיא ביה וכד נפיק רבי יהודה לצלויי הוה מיכסי ומצלי וכד מיכסי ביה הוה מברך ברוך שעטני מעיל

13זימנא חדא גזר רבן שמעון בן גמליאל תעניתא ר' יהודה לא אתא לבי תעניתא אמרין ליה לא אית ליה כסויא שדר ליה גלימא ולא קביל

Wikisource Talmud Bavli · CC BY-SA · הטקסט התקבל דרך ספריא

רש"י

1:1מצלינן אקצירי - רופא חולי עמו ישראל:

1:2מריעי - על פליטת סופריהן:

2:1מתניתין - דקתני דעבה לא מיתאכלא בריפתא:

2:2דלא כבבלאי - דמלפתי פיתן בדייסא דהויא עבה:

3:1נקדני - דייקנים במאכל:

3:2[היכין מעלי] - באיזה דבר מעולה אכילת הדייסא:

3:3דחיטי - יכול לאכלה בלחם של חטים ודייסא דשערי יכול לאכלה בלחם של שעורים:

3:4או דילמא - דייסא של חטים יפה לאכול בשל שעורים ושל שעורים בשל חטים ואית דגרסי נקרני מלשון כי קרן עור פניו (שמות ל״ד:כ״ט) מלאים חכמה ומאירה פניהם שנא' חכמת אדם תאיר פניו:

4:1אכלה בחסיסי - היה מלפת פיתו בחסיסי ומפרש לה במסכת פסחים (דף לט:) קימחא דאבישונא קמח של קליות שעורים שלא הביאו שליש ומיבשין אותן בתנור וקלופין הן:

5:1מזמני לך לאכל דייסא עד פרסה - דע שאותו מאכל איכו סועד לבך אלא עד הילוך פרסה. ובשר השור עד שלש פרסאות: ע"א אי מזמני לך לאכול דייסא עד פרסה לך אחר דייסא לאכול וטפי לא ולאכול בשר שור לך עד שלש פרסאות:

5:2כל מידעם לא תפלוט קמי רבך - לא תרוק רוק בפני רבך כדאמר במס' עירובין (דף צט.) הרק לפני רבו חייב מיתה שנאמר וכל משנאי אהבו מות אבל אם אכלת דלעת ודייסא ונזדמן לך הרוק בפיך פלוט בפני רבך וזרוק אותו לחוץ שיש בו סכנת נפשות שהן קשין לגופו של אדם כפתילה של אבר:

5:3ואפילו לפני שבור מלכא פלוט - ואל תתבייש:

6:1צאתך - עפרורית שבצפרניו:

6:2עד מתי אתה מאכילני רוקך - שהיה נותן ההוצא בפיו ומדביק בו הרוק שבפיו ומחזירו בקערה:

7:1בלוספיין - תאנים שנתבשלו יותר מדאי:

7:2כיון שאין יוצאין מבני מעים:

7:3כ"ש - דמעלו שנסמוך עליהן שאין אנו צריכים לאכול מאכל אחר למחר:

9:1מורה ורוי - אתה תלמיד בעל הוראה ואתה שיכור מפני שהיו פניו צהובין כל שעה:

9:2הימנותא בידא דההיא איתתא - אמונתי בידך שאיני שותה כל השנה יין אלא קידושא ואבדלתא:

9:3וחוגר אני צדעי - וקושר אני צדעי פדחתי משום מיחוש ראשי מפני ד' כוסות ששתיתי שאני חושש מהן מפסח עד עצרת:

10:1אי כמלוי ברבית כו' - שהן מרויחין ביותר ופניהן צהובין ויפין:

10:2תרוייהו - לגדל חזירין ולהלוות ברבית אסירי ליהודאי ודאי לאו מינייהו פני צהובין:

11:1שקיל גולפא - היה נושא הקנקן לבית המדרש לישב עליה:

11:2מלאכה שמכבדת כו' - דעכשיו ישב עליה בבית המדרש:

12:1נפקת נקטת עמרא - יצאת לשוק וקנתה לצמר ועבדה גלימא:

12:2דהוטבי - ועשתה ממנו סרבל טוב:

12:3וכד נפקת - איהי לשוקא הות ניכסי ביה:

12:4ורבי יהודה כד הוה מצלי הוה נמי מכסי ביה:

12:5שעטני מעיל - שתיה להן חביב כל כך שלא היה להן אחר:

Vilna Edition · נחלת הכלל · הטקסט התקבל דרך ספריא

תוספות

1:1כמאן מצלינן האידנא על החולים כר' יוסי - דאמר אדם נדון בכל יום דאילו למאן דאמר דנדון בראש השנה הוי תפלת שוא:

2:1מתני' דלא כבבלאי דאכלי דייסא בנהמא - וא"כ גם תבשיל עבה אסור לדידהו:

3:1איכא דמשאיל להני נקרני - פירוש מי ימצא שישאל להני נקיי הדעת כמו נקיר שמיה (פסחים קיא:) וכן לנקר חצירו (ביצה ח:) ויש מפרשין נקדני כמו (ברכות נ -) הנקדנין תופסים אותו ע"כ וכל המדקד' בדברי' נקרא נקדן:

4:1בחסיסי - קמח של קליות וכן פר"י (פרק כל שעה ד' לט) ור"ח פירש קמח של עדשים ופירושו נראה יותר דלפרש"י היה לו לקרותו קימחא דאבישונא ועוד אמר פ' כל שעה ממחו ליה קדרה בחסיסי ואי קימחא דאבשונא הא אמר לעיל מיניה בההוא פירקא דאסור:

5:1לפלוט - כלומר אם יצטרך לרוק ירוק ואל יניח בשביל כבוד רבו:

7:1בלוספיין - מין תאנים רעים:

7:2כל שכן דנסמוך עליהם למחר - שלא יתעכלו מהר וכל זמן שהמאכל בתוך הבני מעיים הלב נסעד:

9:1וחוגרני צדעי - פירוש חוגר וקושר היה צדעיו לפי שהיה חש בראשו על היין ששתה בפסח:

11:1שקיל גולפא - לישב בבית המדרש:

11:2שמכבדת בעליה - שלא אצטרך לישב על גבי קרקע:

12:1שעטני מעיל - חשוב היה לו כמעיל:

Vilna Edition · נחלת הכלל · הטקסט התקבל דרך ספריא