מסכת נדרים דף כ׳

עמוד א

1מתני׳ נדר בחרם ואמר לא נדרתי אלא בחרמו של ים בקרבן ואמר לא נדרתי אלא בקרבנות של מלכים

2הרי עצמי קרבן ואמר לא נדרתי אלא בעצם שהנחתי לי להיות נודר בו: קונם אשתי נהנית לי ואמר לא נדרתי אלא באשתי הראשונה שגירשתי

3על כולן אין נשאלין להם ואם נשאלו עונשין אותן ומחמירין עליהן דברי רבי מאיר

4וחכמים אומרים פותחין להן פתח ממקום אחר ומלמדין אותן כדי שלא ינהגו קלות ראש בנדרים:

5גמ׳ הא גופא קשיא אמרת אין נשאלין להן והדר תני אם נשאלו עונשין אותן ומחמירין עליהן

6אמר רב יהודה הכי קתני וכולן אין צריכין שאלה במה דברים אמורים בתלמיד חכם אבל בעם הארץ שבא לישאל עונשין אותו ומחמירין עליו

7בשלמא מחמירין דלא פתחינן ליה בחרטה אלא עונשין היכי דמי

8כדתניא מי שנזר ועבר על נזירותו אין נזקקין לו עד שינהוג בו איסור כימים שנהג בהן היתר דברי רבי יהודה אמר רבי יוסי במה דברים אמורים בנזירות מועטת אבל בנזירות מרובה דיו שלושים יום

9אמר רב יוסף הואיל ואמרי רבנן אין נזקקים לו בי דינא דמזדקקי לא עביד שפיר רב אחא בר יעקב אומר משמתינן ליה:

10וחכמים אומרים פותחין לו פתח כו': תנא לעולם אל תהי רגיל בנדרים שסופך למעול בשבועות ואל תהי רגיל אצל עם הארץ שסופך להאכילך טבלים אל תהי רגיל אצל כהן עם הארץ שסופך להאכילך תרומה ואל תרבה שיחה עם האשה שסופך לבוא לידי ניאוף

11רבי אחא ברבי יאשיה אומר כל הצופה בנשים סופו בא לידי עבירה וכל המסתכל בעקבה של אשה הויין לו בנים שאינן מהוגנין אמר רב יוסף ובאשתו נדה אמר רבי שמעון בן לקיש עקבה דקתני במקום הטינופת שהוא מכוון כנגד העקב

12תניא בעבור תהיה יראתו על פניכם זו בושה לבלתי תחטאו מלמד שהבושה מביאה לידי יראת חטא מיכן אמרו סימן יפה באדם שהוא ביישן אחרים אומרים כל אדם המתבייש לא במהרה הוא חוטא ומי שאין לו בושת פנים בידוע שלא עמדו אבותיו על הר סיני

13אמר רבי יוחנן בן דהבאי ארבעה דברים סחו לי מלאכי השרת חיגרין מפני מה הויין מפני שהופכים את שולחנם אילמים מפני מה הויין מפני שמנשקים על אותו מקום חרשים מפני מה הויין מפני שמספרים בשעת תשמיש סומין מפני מה הויין מפני שמסתכלים באותו מקום

14ורמינהו שאלו את אימא שלום מפני מה

Wikisource Talmud Bavli · CC BY-SA · הטקסט התקבל דרך ספריא

רש"י

1:1מתני' נדר בחרם - דאמר חפץ זה חרם עלי ושוב אמר לא נדרתי אלא בחרמו של ים על שם הרשת שצדין בו את הדגים ולא בחרם ממש:

1:2אלא בקרבנות מלכים - דורונות שמקריבין לפני מלכים:

2:1וכן אם אמר הריני עצמי קרבן - דמשמע שהקדיש את עצמו ושוב אמר לא נדרתי אלא בעצם אחד שיש לי בתוך ביתי שהנחתיו להיות נודר בו ולא בעצמי ממש:

3:1על כל אלו אין נשאלין להן - דאין צריך שאלה דודאי מותר הואיל ואינהו אמרי דעל דעת כן אמרו:

3:2ואם נשאלו - אם באו לישאל:

4:1וחכמים אומרים פותחין להן פתח - בחרטה ומוכיחין אותן שלא ינהגו קלות ראש בנדרים:

5:1גמ' וכולן אין נשאלין - דאין פותחין להם פתח ואין מתירים להן דקנסינן להו משום דנדרא ממש משמע:

5:2והדר תני אם נשאלו - דמשמע דנשאלין:

6:1וכולן אין צריכין שאלה - דמותרין בלא שאלה:

6:2בד"א בתלמידי חכם - דאקראי הוא דנדר כה"ג ולא אתי למיסרך:

6:3אבל ע"ה שבא לישאל עונשים אותו ומחמירים עליו - כדי שלא יהא רגיל לנדור בו:

8:1ועבר על נזירותו - דכסבור בטעות נדר ואחרי כן בא לישאל:

8:2אין נזקקין לו - לפתוח לו בחרטה:

8:3נזירות מועטת - שקבל עליו נזירות ל' יום אבל אם קיבל נזירות מרובה ועבר ושתה ק' יום אין אומרים ינהג איסור ק' יום שנהג היתר אלא לעונש ל' יום כסתם נזירות הכי נמי עונשין אותו שינהג איסור בנדרו וכימים שעכב כל נדרו דכשאמר לא נדרתי אלא בחרמו של ים ונהג היתר בנדר עד לאחר זמן שעלה בדעתו לישאל:

9:1בי דינא דמזדקקי ליה - קודם שינהוג איסור בעצמו לא עביד שפיר:

10:1שסופך למעול בנדרים - אם תרבה לנדור:

13:1שהופכין - פנים כנגד עורף שבאים על נשותיהן שלא כדרכן:

13:2שהופכים שולחנן - היא למעלה והוא למטה:

Vilna Edition · נחלת הכלל · הטקסט התקבל דרך ספריא

תוספות

1:1ואמר לא נדרתי אלא בחרמו של ים - לשון מצודה לשון משטח חרמים תהיה בתוך הים (יחזקאל כ״ו:ה׳):

2:1לא נדרתי אלא בעצם - אחד של בהמה שהנחתי בתיבתי להיות נודר בו להטעות העולם להאמין דברי שיהו סבורים כי אני נודר נדר גמור:

3:1כולן אין נשאלין עליהם - ואין צריכין שאלה בת"ח אבל ע"ה שבא לישאל עונשין אותו כדקאמר בגמרא שאם נוהג היתר בנזירות על ידי טעמים הללו שהוא אמר עכשיו שלא היה חושבו נדר אע"פ שאינו נדר ולבסוף בא לישאל עליו לפי שלבו טרפו שמא נדר גמור הוא עונשין אותו לנהוג איסור כימים שנהג בה היתר:

3:2ומחמירין עליו - מפרש בגמרא דלא פתחינן בחרטה לומר לבך עלך או כדו תהית אלא צריך לומר לו דאדעתא דהכי לא נדר דזהו חרטה גמורה כדפי' ר"ת:

4:1וחכ"א פותחין לו פתח ממקום אחר - פר"ת פותחין לו פתח ממקום אחר כדאמרת כלומר זאת החומרא אני מודה לך דלא פתחינן ליה בחרטה אלא צריך לבקש לו פתח ממקום אחר דהיינו אדעתא דהכי לא נדר אבל מיענש לא מיענשי ליה וקשה אם כן אמאי שביק לישנא דמתני' דמחמירין עליו דאמר ת"ק הואיל ולא פליגי עליה דמחמירין ונקט בלישנא אחרינא פותחין הוה ליה למימר מחמירין ועוד דבירושלמי משמע דפליגי רבנן עליה אף במחמירין עליו לכך נראה לר"י דרבנן פליגי אף במחמירין עליו דפותחין ממקום אחר לאפוקי שלא יתירו לו [מגופו של] נדר כלל כיון שהיה בדעתו לקרבנות מלכים וכיוצא בהן אלא מבקשין לו ממקום אחר כמו בשאר נדרים או על ידי פתח דאדעתא דהכי לא נדרת [או] ע"י חרטה [דכדו] וכן פי' התוס' לעיל גבי האומר הרי את עלי כבשר [אימא] פותחין לו פתח ממקום אחר וכן פר"י כרבי יהודה:

5:1אמר מר אין נשאלין - לשון נדרים משונה הוא מדתניא אין נשאלין דמשמע דמקיל סתם אין צריכין שאלה והדר תני אם נשאלין אלמא משמע דבעי שאלה לא קשיא הא בת"ח כדפי' המשנה:

6:1אבל בעם הארץ שבא לישאל - יש לספק דמשמע דוקא נקט בא לישאל אבל לא בא לישאל לא אמרינן ליה:

8:1מי שנזר ועבר על נזירותו - ששתה יין כדמוכח בירושלמי:

8:2אין נזקקין לו - להתיר עד שינהוג איסור כימים שנהג בהן היתר:

8:3א"ר יוסי בד"א בנזירות מועטת - דאינו כ"א שלשים יום:

8:4אבל נזירות מרובה - כגון שנה או שנתים וכו' והשתא עונשין אותו היינו כי הכא לנהוג איסור כימים שנהג בהן היתר ורבנן פליגי במתניתין גבי קרבנות מלכים אבל בשאר נדרים גמורים אפילו רבנן מודו דעונשין אותו אם עבר על נזירותו ואין נזקקין לו עד שינהוג איסור כימים שנהג בהן היתר ואפשר דאף ר' יוסי דאמר בנזירות מרובה דיו שלשים יום היינו דוקא בנזירות דסתם נזירות שלשים יום אבל בנדרים דאין סתם נדר ל' יום אלא לעולם אפי' ר' יוסי מודה עד שינהוג איסור כימים שנהג בהן היתר אף בנדר מרובה ומיהו בתוספתא (ספ״א) קתני האי פלוגתא דר' יוסי ור' יהודה בלשון נדר ולא בלשון נזירות ואפ״ה א״ר יוסי בנדר מרובה שלשים יום ותימה מה ענין ל' יום לנדר ויש רוצים לדקדק מזה דסתם נדר ל' יום ול״נ דהא אמר בפרק קמא (דף ד:) נדר לית ליה קיצותא לכ״נ דאע״ג דסתם נדר לעולם מ״מ אין סברא להחמיר בנדר יותר מבנזירות שיש בה קרבן ולכך אמר ר' יוסי ל' יום כמו בנזירות ולכאורה היה נראה דהלכה כרבי יוסי דרבי יהודה ורבי יוסי הלכה כרבי יוסי ואם כן בנדר גמור נמי אם עבר על נדרו דיו שלשים יום כדמשמע בתוספתא דאף בנדר פליג רבי יוסי ומיהו הדעת נוטה דהלכה כר' יהודה דבפרק ב״ש (נזיר דף לד.) מייתי הש״ס להך ולא מדכרא התם רבי יהודה כלל אלא קתני סתם מילתיה ועוד [דקרו] התם בכולה סוגיא מילתא דרבי יהודה רבנן דקאמר מתני' לא רבי יוסי ולא רבנן משמע דהלכה כוותיה מדקרי ליה רבנן ולענין מתני' דחרם צ״ע דנימא הלכה כר״מ משום דהלכה כר״מ בגזירותיו (כתובות נז.) בחומרותיו ושמא לא חשבינן ליה הלכה כר״מ בגזירותיו אלא בקנסותיו:

10:1אל תהי רגיל בנדרים שסופך למעול בנדרים - ויש ספרים דגרסי שסופך למעול בשבועות פירוש אף בשבועות החמורות שכתוב בהם לא ינקה ויש ספרים דגרסינן בהדיא אף בשבועות והא דאמר נדרים סייג לפרישות מפרש ר"ת כגון שנודר לקיים המצוה כמו אשנה פרק זה או אעשה מצוה זו:

11:1הויין ליה בנים שאינם מהוגנים - מדה כנגד מדה לפי שמסתכל בעקיבה של אשה שזהו ענין הערוה לכך הויין ליה בנים שאינן מהוגנים:

13:1חגרים מפני שהופכים שולחנם - פי' שמשמשים מטותם שלא כדרכם ולפי שמשנים תשמישן בדבר התלוי בירכים אף בניהם לוקים בירכים הר"י:

13:2מפני שמנשקים באותו מקום - ולכך לוקים הוולדות בפיהם:

13:3מפני שמספרים בשעת תשמיש - שיש להם לשמש בהצנע והם משמיעים קולם לכך נעשים הולדות חרשים:

Vilna Edition · נחלת הכלל · הטקסט התקבל דרך ספריא

עמוד ב

1בניך יפיפין ביותר אמרה להן אינו מספר עמי לא בתחלת הלילה ולא בסוף הלילה אלא בחצות הלילה וכשהוא מספר מגלה טפח ומכסה טפח ודומה עליו כמי שכפאו שד

2ואמרתי לו מה טעם ואמר לי כדי שלא אתן את עיני באשה אחרת ונמצאו בניו באין לידי ממזרות

3לא קשיא הא במילי דתשמיש הא במילי אחרנייתא

4אמר רבי יוחנן זו דברי יוחנן בן דהבאי אבל אמרו חכמים אין הלכה כיוחנן בן דהבאי אלא כל מה שאדם רוצה לעשות באשתו עושה משל לבשר הבא מבית הטבח רצה לאוכלו במלח אוכלו צלי אוכלו מבושל אוכלו שלוק אוכלו וכן דג הבא מבית הצייד

5אמר אמימר מאן מלאכי השרת רבנן דאי תימא מלאכי השרת ממש אמאי אמר רבי יוחנן אין הלכה כיוחנן בן דהבאי הא אינהו בקיאי בצורת הולד טפי ואמאי קרו להו מלאכי השרת דמצייני כמלאכי השרת

6ההיא דאתאי לקמיה דרבי אמרה לו רבי ערכתי לו שולחן והפכו אמר לה בתי תורה התירתך ואני מה אעשה ליך ההיא דאתאי לקמיה דרב אמרה לו רבי ערכתי לו שולחן והפכו אמר מאי שנא מן ביניתא

7ולא תתורו אחרי לבבכם מכאן אמר רבי אל ישתה אדם בכוס זה ויתן עיניו בכוס אחר אמר רבינא לא נצרכא אלא דאפילו שתי נשיו

8וברותי מכם המורדים והפושעים בי אמר רבי לוי אלו בני תשע מדות בני אסנ"ת משגע"ח

9בני אימה בני אנוסה בני שנואה בני נידוי בני תמורה בני מריבה בני שכרות בני גרושת הלב בני ערבוביא בני חצופה

10איני והאמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן כל אדם שאשתו תובעתו הויין לו בנים שאפילו בדורו של משה רבינו לא היו כמותם שנאמר הבו לכם אנשים חכמים ונבונים וכתיב ואקח את ראשי שבטיכם ולא כתיב נבונים

11וכתיב יששכר חמור גרם וכתיב מבני יששכר יודעי בינה לעתים

12ההיא דמרציא ארצויי:

13

הדרן עלך ואלו מותרין

14מתני׳ ארבעה נדרים התירו חכמים נדרי זרוזין ונדרי הבאי ונדרי שגגות ונדרי אונסין נדרי זרוזין כיצד היה מוכר חפץ ואמר קונם שאיני פוחת לך מן הסלע והלה אומר קונם שאיני מוסיף לך על השקל

Wikisource Talmud Bavli · CC BY-SA · הטקסט התקבל דרך ספריא

רש"י

1:1אינו מספר - אינו משמש:

1:2מגלה טפח - מבגדה:

1:3ומכסה - אותו טפח מבגד וכן עושה עד שיבא עליה:

1:4ודומה כמי שכפאו שד - שבא אליה בכח ודומה כמי ששד כפאו ואית דאמרי שמתכסה כולו כאדם שמפחד מן השד:

5:1דמצייני - שעטופים בציצית:

6:1ביניתא - דג שיכול לאכלו כמו שירצה:

8:1בני אסנ"ת משגע"ח - סימן הוא:

9:1שנואה - שלבו על אחרת בשעת תשמיש ואמרו כשבא עליה לאו ביאה גמורה היא הואיל וכל כך שונאה אלא כזנות בעלמא הוא:

9:2בני נידוי - שהבעל בנידוי ובא עליה ומתעברת הימנו:

9:3בגי תמורה - שיש לו ב' נשים וכסבור לבא על זו ובא על אחרת. ל"א בני תמורה שהוא סבור לבא על אשה אחרת ונמצאת שהיא אשתי וקרובין לממזרות שהרי נתכוון לניאוף:

9:4בני מריבה - שמשמש במריבה:

9:5בני שכרות - שמשמש בשכרות דביאתו לאו ביאה גמורה אלא כביאת זנות היא שאין. מתכוון אלא לבעול בעלמא:

9:6בני ערבוביא - שבא על אשה אחת בין הנשים ואין ידוע על איזו מהן בא. ל"א שבאו עליה אנשים הרבה ואין ידוע בן מי הוא ל"א בני ערבוביא ספק בן תשעה לראשון או בן שבעה לאחרון:

11:1יששכר חמור גרם - חמור גרם ליששכר שנולד אותו חמור שהיה יעקב רוכב שפנה לאהל לאה:

12:1דמרציא ארצויי - אינה תובעת בפה אלא דמרציא קמיה מראה לו מתוך דבריה כגון לאה דמההיא נפקי בני מעליא:

13:1הדרן עלך ואלו מותרין

14:1ארבעה נדרים התירו חכמי' - בלא שום שאלה:

14:2נדרי זירוזין כו' מן הסלע - שהוא ארבע דינרין:

14:3והלה - הקונה אומר שאינו מוסיף לו על שקל שהוא שני דינרין:

Vilna Edition · נחלת הכלל · הטקסט התקבל דרך ספריא

תוספות

14:1מתני' ארבעה נדרים - עד השתא איירי בכינויי האסורין ובכינויי המותרים במתפיס בדבר הנדור ובמתפיס בדבר המותר והשתא מיירי בנדרים דאע"ג דהוציאם מפיו בלשון שאר נדר אפילו הכי מותרין וטעמא הוי משום דבעינן פיו ולבו שוין ואנן סהדי דלא שוו פיו ולבו בהני ד' נדרים והיינו טעמא דלא פריך בגמרא והא דברים שבלב כדפריך לקמן אנדרי אונסין משום דבעינן פיו ולבו שוין ונדרי זירוזין שריין מהאי טעמא:

14:2נדרי הבאי - גוזמא והבאי לשון אחרים:

14:3מתני' ארבעה נדרים - עד השתא איירי בכינויי האסורין ובכינויי המותרים במתפיס בדבר הנדור ובמתפיס בדבר המותר והשתא מיירי בנדרים דאע"ג דהוציאם מפיו בלשון שאר נדר אפילו הכי מותרין וטעמא הוי משום דבעינן פיו ולבו שוין ואנן סהדי דלא שוו פיו ולבו בהני ד' נדרים והיינו טעמא דלא פריך בגמרא והא דברים שבלב כדפריך לקמן אנדרי אונסין משום דבעינן פיו ולבו שוין ונדרי זירוזין שריין מהאי טעמא:

Vilna Edition · נחלת הכלל · הטקסט התקבל דרך ספריא