מסכת נדרים דף י״ח

עמוד א

1ותיובתא דרב הונא

2לא לעולם הריני נזיר היום הריני נזיר למחר ומאי עלתה לו לבר מההוא יומא יתירא אי נמי כגון שקיבל שתי נזירות בבת אחת

3מתיב רב המנונא נזיר להזיר מכאן שהנזירות חל על הנזירות שיכול והלא דין הוא ומה שבועה חמורה אין שבועה חלה על שבועה נזירות קלה לא כל שכן תלמוד לומר נזיר להזיר מכאן שהנזירות חלה על הנזירות

4היכי דמי אילימא דאמר הריני נזיר היום הריני נזיר למחר הא קרא בעיא אלא לאו דאמר הריני נזיר היום הריני נזיר היום וקתני נזירות חל על נזירות

5לא הכא במאי עסקינן כגון שקיבל עליו שתי נזירות בבת אחת

6ומאי חומרא דשבועה מנדר אילימא משום דחיילא אפילו על דבר שאין בו ממש נדר נמי חמור שכן חל על המצווה כרשות אלא משום דכתיב בה בשבועה לא ינקה

7שבועה שלא אוכל שבועה שלא אוכל ואכל אינו חייב אלא אחת אמר רבא אם נשאל על הראשונה שניה חלה עליו ממאי מדלא קתני אינו אלא אחת וקתני אינו חייב אלא אחת רווחא הוא דלית לה כי מיתשיל על חבירתה חיילא

8לישנא אחרינא חיובא הוא דליכא הא שבועה איכא למאי הלכתא לכדרבא דאמר רבא נשאל על הראשונה עלתה לו שניה תחתיה

9לימא מסייע ליה מי שנדר שתי נזירות ומנה את הראשונה והפריש קרבן ונשאל עליה עלתה לו שניה בראשונה

10כגון שקיבל עליו שתי נזירות בבת אחת

Wikisource Talmud Bavli · CC BY-SA · הטקסט התקבל דרך ספריא

רש"י

1:1ותיובתא דרב הונא - דמדקתני עלתה לו שניה בראשונה מכלל דנזירות שניה נמי חיילא עליה:

2:1לא לעולם דאמר וכו' ומאי עלתה לו לבר מההוא יומא - למשלים אותו ושוב מקריב קרבנו ונמצא נזיר אותו יום שנדר עם ימי נזירות של שלשים יום:

2:2אי נמי - להכי חייב נזירות שניה כגון שקיבל עליו שתי נזירות בבת אחת דאמר הרי עלי שתי נזירות להכי חייב שתים אי לאו שנשאל אבל אי אמר הריני נזיר היום הריני נזיר היום אין נזירות חל על נזירות:

3:1והלא דין הוא - שלא תהא נזירות חל על נזירות ולא שאר נדרים נדר על נדר:

3:2ומה שבועה חמורה - מפרש לקמן אפ"ה אין שבועה חלה על שבועה:

4:1הא קרא בעי - פשיטא ודאי דהא איכא חד יומא יתירא:

7:1אם נשאל על הראשונה - שבא לפני חכם ושאל על שבועה ראשונה והתיר:

7:2שניה חלה עליו - שאם עובר חייב משום שבועה שניה:

7:3מדלא קתני חייב אחת - דאילו קתני חייב אחת הוה משמע נמי שעל כולן חייב אחת וכן אי קתני אינה אלא אחת הוה משמע נמי שכולן שבועה אחת היא ואי בצרה לה אזיל ליה חיובא אלא מדקתני אינו חייב ש"מ דחיובא חדא מיהא איתיה דאי נשאל על הראשונה שניה חלה עליו דהא דלא חיילא כי לא מיתשיל אראשונה משום דלית רווחא דראשונה עומדת דחייב עליה אבל כשנשאל על הראשונה חיילא השניה:

8:1לישנא אחרינא חיובא הוא דליכא - על השניה במקום הראשונה:

8:2הא שבועה איכא - כלומר שם שבועה עליה לכי מיתשיל אקמייתא:

8:3לכדרבא וכו' - (אבל) כשנשאל על הראשונה חיילא השניה:

Vilna Edition · נחלת הכלל · הטקסט התקבל דרך ספריא

תוספות

6:1אלא משום דכתיב לא ינקה - כדאמרי' בשבועות (דף לט.) והתם איכא חומרות אחרות והכא נקט הפשוטות דכתיב בקרא דלא תשא ואע"ג דלא ינקה בשבועת שקר כתיב ומתניתין מיירי בשבועת ביטוי מכל מקום חומרא חשיבותא שוה היא:

7:1מדלא קתני אינו אלא אחת - ואע"ג דבכמה מקומות שונה אינו חייב אלא אחת אע"ג דליכא אלא חד חיובא מ"מ היכא דאיכא למיטעי לא הוה ליה למתני מתניתין בהאי לישנא:

9:1לימא מסייע ליה מי שנדר - והוי מצי לדחויי כשמואל דאמר דהוי נזיר בהריני נזיר היום הריני נזיר היום אלא רוצה שלא תהא הסיוע קיימת אפילו לרב הונא כיון דמצי לדחויי גם לרב הונא:

10:1שקבל עליו ב' נזירות בבת אחת - ק"ק דהוה מצי לדחויי גם לרב הונא דאמר היום ומחר מאי עלתה לו לבר מההוא יומא אלא הפשוט נקט יותר דעלתה משמע לגמרי:

Vilna Edition · נחלת הכלל · הטקסט התקבל דרך ספריא

עמוד ב

1מתני׳ סתם נדרים להחמיר ופירושם להקל כיצד אמר הרי עלי כבשר מליח כיין נסך אם בשל שלמים נדר אסור

2אם בשל עבודה זרה נדר מותר ואם סתם אסור

3הרי עלי כחרם אם כחרם של שמים אסור ואם כחרם של כהנים מותר ואם סתם אסור

4הרי עלי כמעשר אם כמעשר בהמה נדר אסור ואם של גורן מותר ואם סתם אסור

5הרי עלי כתרומה אם כתרומת הלשכה נדר אסור ואם של גורן מותר ואם סתם אסור דברי רבי מאיר

6רבי יהודה אומר סתם תרומה ביהודה אסורה בגליל מותרת שאין אנשי גליל מכירין את תרומת הלשכה סתם חרמים ביהודה מותרין בגליל אסורין שאין אנשי גליל מכירין את חרמי הכהנים

7גמ׳ והתנן ספק נזירות להקל

8אמר רבי זירא לא קשיא הא רבי אליעזר הא רבנן דתניא המקדיש חייתו ובהמתו הקדיש את הכוי רבי אליעזר אומר לא הקדיש את הכוי

9מאן דאמר ממונו מעייל לספיקא גופיה נמי מעייל ומאן דאמר ממונו לא מעייל לספיקא גופיה (נמי)

Wikisource Talmud Bavli · CC BY-SA · הטקסט התקבל דרך ספריא

רש"י

1:1מתני' סתם נדרים - דאינו יודע באיזה ענין נדר:

1:2להחמיר - דאזלינן לחומרא ואמרינן על כל דבר הנדור נדר:

1:3ופירושן - אבל אי מפרש ואמר דבדבר איסור נדר:

1:4להקל - דהכי הוא כדקאמר:

1:5כיצד האומר ככר זו עלי בבשר מליח אם בשל שלמים נדר - כי שיילינן ליה אמר על של שלמים נדרתי על שם בשר שלמים שצריכין מלח דכתיב וכל קרבן מנחתך במלח תמלח (ויקרא ב׳:י״ג) ועל יין המתנסך על גבי המזבח לשמים:

1:6אסור - שהרי נדר בדבר הנדור, ואם על שם יין נסך של עבודת כוכבים וכבשר מליח דעבודת כוכבים מותר שהרי נדר בדבר האסור:

2:1ואם סתם - דאמר אין ידוע לי אם על שם שמים או על שם טומאה נדרתי:

2:2אסור - דאמרינן לא נתכוון זה אלא בדבר הנדור והיינו סתם להחמיר ופירושן להקל דאם פי' ואמר לשם עבודת כוכבים נדרנא מותר. ל"א סתם נדרים דאמר ככר זו עלי כבשר מליח וכיין נסך דלא הזכיר לא לשם שמים ולא לשם עבודת כוכבים להחמיר ופירושן דאם מפרש בשעה שנדר ואמר כבשר מליח של שלמים משלמים ודאי קאמר שצריכות מלח יותר משאר קרבנות שהרי נאכלין לשני ימים ולילה אחת וכיין נסך שעל המזבח דהיינו בדבר הנדור ואם כיין נסך של עבודת כוכבים וכבשר מליח של עבודת כוכבים להקל:

3:1אם כחרם של שמים - נדר כגון שהתפיס במה שהקדיש לגבוה לקדשי בדק הבית הלכך אסור דלא ניתן לפדות כדכתיב (ויקרא כ״ז:כ״ח) כל חרם קדש קדשים הוא:

3:2כחרם של כהנים - שהתפיס כחרם של חרמי כהנים דכתיב כל חרם בישראל לך יהיה (במדבר י״ח:י״ד) דהאי הוי ממון כהנים והוי מותר כחולין לכל דבריהן לאחר שבא ליד כהן ודין חרמים מפרש במסכת תמורה (דף לב.):

3:3אם כחרם של כהנים - שמותר בהנאה לאחר שבא ליד כהנים:

4:1כמעשר בהמה - היינו דבר הנדור שאינו אסור עד שיקרא עליו שם מעשר:

4:2[ואם של גורן] - מעשר דגן דבר האסור שמעשר ותרומה בשבלין אסור:

5:1תרומת הלשכה - דהיינו דבר הנדור מעיקרא דמפריש להו לשקלים:

6:1שאין אנשי גליל מכירין בתרומת הלשבה - [לפי שהיו] רחוקים מירושלים:

6:2שאין אנשי גליל מכירין חרמי כהנים - שלא היו כהנים ביניהם וכשמחרימין אין מחרימין אלא לשמים:

7:1גמ' והתנן ספק נזירות להקל - דאמרינן במסכת נזיר (דף לב:) הריני נזיר אם זהו פלוני שבא נגדי נזיר והלך לו אותו שאין יודע אם נזיר אם לא אינו נזיר ונזירות היינו כנדרים והיכי קתני סתם נדרים להחמיר:

8:1המקדיש חייתו ובהמתו - שהקדיש כל חיות ובהמות שיש לו ואם היה לו כוי ביניהן הקדיש נמי דכוי בכלל חיה ובהמה:

8:2רבי אליעזר אומר לא הקדיש את הכוי - דלא מעייל איניש ממוניה לספיקא דכוי דספק הוא אי מין בהמה אי מין חיה מאותה ספיקא לא עייליה להקדיש בכלל חיה ובהמה וכי היכי דסבירא ליה דלא מעייל ממוניה לספיקא כל שכן דסבירא ליה דלא מעייל גופיה לספיקא דהיכא דנדר ויש בנזירות ספק לא הוי נזיר ולדידיה סבירא ליה דסתם נזירות להקל:

9:1רבי אליעזר אומר לא הקדיש את הכוי - דלא מעייל איניש ממוניה לספיקא. דכוי דספק הוא אי מין בהמה אי מין חיה מאותה ספיקא לא עייליה להקדיש בכלל חיה ובהמה וכי היכי דסבירא ליה דלא מעייל ממוניה לספיקא:

Vilna Edition · נחלת הכלל · הטקסט התקבל דרך ספריא

תוספות

1:1סתם נדרים להחמיר ופירושן להקל - כדמפרש ואזיל אמר הרי עלי כבשר מליח אם של שלמים נדר אסור פי' שפירש בשעת נדרו הרי עלי כבשר מליח של גבוה שרגילות היה למלוח בשר גבוה כדכתיב על כל קרבנך תקריב מלח אסור ואם של עבודת כוכבים נדר שפי' בשעת נדרו הרי עלי כבשר מליח של עבודת כוכבים דגם לעבודת כוכבים רגילות הוא למלוח מותר דדבר האסור הוא מותר ולהכי לא קתני של חולין משום דאין רגילות לקרות בשר מליח אלא אלו דקתני של שמים ושל עבודת כוכבים ולא של חולין ואם סתם פי' שאמר כבשר מליח סתם ולא פי' שום דבר פי' שנתכוין למה שמשמע בשר מליח ואסור ול"נ חדא דאם כן לא הוי ופירושן להקל שום חידוש ועוד דל' של שמים ושל עבוד' כוכבים לא משמע כדפירש' וה"ל למימר אם אמר הרי עלי כבשר מליח של שמים אסור ואם אמר כבשר מליח של עבודת כוכבים מותר כיון דאשעת נדרו קאי לכ"נ כפי' ר"ת דאיירי לעולם שלא הוציא בשפתים כ"א האי לישנא כבשר מליח ותו לא ואם של שמים כלומר שאילנא ליה אחרי כן אם אמר שנתכוין בלבו לומר בשר מליח של שמים אסור ואם אמר נתכוין של עבודת כוכבים מותר הוי פי' לשפתיו כמו דנתכוון בלבו לפת חיטין והוציא משפתיו פת סתם בשבועה ובין ת"ח ובין ע"ה מהימן כדאמר דנתכוון לשם עבודת כוכבים ולא בעי התרה כלל ולא דמי להא דאמר בסמוך נדר בקרבן ואמר לא נדרתי אלא בקרבנות מלכים וכן בחרם ואמר בחרמו של ים והאמרי' לכ"ע מחמרינן עליה להצריכו לבקש לו פתח להתיר דהתם היינו טעמא משום שנראה כנודר נדר גמור ואח"כ אמר שלא נתכוון אלא לדברי הבאי דלא שייכא כלל לנדר אבל בשר מליח דעבודת כוכבים וכל שכן הני דבתר הכי שייך קצת להתפיס בהם אלא מכל מקום אין הנדר חל דלא הוי נדר גמור ולהכי מהימן שפיר בלא כלום:

2:1ואם סתם אסור - פירוש שאמר שנתכוין סתם למה שהלשון משמע והשתא ניחא בכולה מתניתין משתמעי חידוש בין סתם להחמיר בין פירושן להקל:

3:1ואם של כהנים מותר - ואף על גב דכל זמן שהן בבית הבעלים הרי הן כהקדש לכל דבריהם מ"מ דעתו להתרה ואפילו את"ל דבעיקרא מתפיס דברו דתלה נדרו בשל כהנים שמא דעתו לאחר שהן באו לידי הגזבר שהן כחולין לכל דבריהם:

4:1ואם של מעשר סתמא נדר אסור - ואם תאמר והלא עשירי מאיליו הוי קדוש ואם כן לא הוי דבר הנדור וי״ל דבעי העברת מנין ואם היו עשרה ונטל אחד בלא מנין אינו קדוש כדאמר בפ' מעשר בהמה (בכורות דף נח:) מיקרי שפיר דבר הנדור:

6:1שאין אנשי גליל מכירין בתרומת הלשכה - לפי שהן רחוקין מירושלים וסתם תרומות דמקומן תרומת דגן:

6:2סתם חרמים וכו' שאין אנשי גליל מכירין חרמי כהנים - לפי שהכהנים היה עיקר דירתם ביהודה סמוך לירושלים ולא היו רגילין בחרמי כהנים בגליל כמו ביהודה ובגמרא פריך רישא לסיפא ומשני לה:

8:1והתנן ספק נזירות להקל וכו' רבי אליעזר אמר לא הקדיש הכוי - פירש הריב"א דמיירי דמקדיש חייתו או בהמתו ובהא פליגי דת"ק סבר מכל מקום קדיש מספק ולא ודאי ור' אליעזר סבר דאפי' ספיקא נמי לא קדיש אבל אם הקדיש שניהם אפילו רבי אליעזר מודה דקדוש ממה נפשך מיהו במס' ביכורים (פ"ב מי"א) תנן כיצד אינו שוה לא לחיה ולא לבהמה וכן הכותב חיתו ובהמתו לא כתב הכוי משמע דאפי' בכותב תרווייהו מיירי (והכא לא כ"ש) לכן נראה לר"י דפליגי בכל ענין בין הקדיש את שניהן בין לא הקדיש אלא אחד מהם דתנא קמא סבר דאם הקדיש אחד מהם קדוש מספק ואם הקדיש שניהם קדוש בודאי ורבי אליעזר סבר דאפילו אם הקדיש שניהן לא הקדיש דאין דעתו אלא לחיה ובהמה ודאי:

9:1למ"ד ממונו עייל לספיקא גופיה נמי מעייל לספיקא - ולית ליה ההיא דספק נזירות להקל אלא סבירא ליה כרבי שמעון דבסמוך ומתני' דסתם נדרים להחמיר מיתוקמא כוותיה:

Vilna Edition · נחלת הכלל · הטקסט התקבל דרך ספריא