מסכת מנחות דף פ״ג

1בהדיא כתיב

2אי זבחי שלמי ציבור מרבויא דקראי אתי (במדבר יח, י) בקדש הקדשים תאכלנו כל זכר (בכהנים) יאכל אותו לימד על זבחי שלמי ציבור שאין נאכלים אלא לזכרי כהונה

3תנאי היא איכא דמייתי לה מהכא ואיכא דמייתי לה מהכא

4חטאת מה חטאת מקדשה בבלוע אף כל מקדשה בבלוע

5אשם מה אשם אין שפיר ושליא קדוש בו אף כל אין שפיר ושליא קדוש בו קסבר ולדות קדשים בהוייתן הן קדושים ודנין אפשר משאי אפשר

6מלואים מה מלואים מותריהן בשריפה ואין בעלי חיים מותריהן בשריפה אף כל מותריהן בשריפה ואין בעלי חיים מותריהן בשריפה

7שלמים מה שלמים מפגלין ומתפגלין אף כל מפגלין ומתפגלין

8במתניתא תנא משמיה דר' עקיבא (ויקרא ז, לז) זאת התורה כו' מנחה מה מנחה מקדשת בבלוע אף כל מקדשת בבלוע

9ואיצטריך למכתב בחטאת ואיצטריך למכתב במנחה דאי כתב רחמנא במנחה משום דרכיכא בלעה אבל חטאת אימא לא ואי כתב רחמנא בחטאת משום דבשר אגב דשמן קדיר אבל מנחה אימא לא צריכא

10חטאת מה חטאת אינה באה אלא מן החולין וביום ובידו הימנית אף כל אינו בא אלא מן החולין וביום ובידו הימנית

11וחטאת גופה מנלן אמר ר' חסדא דאמר קרא (ויקרא טז, ו) והקריב אהרן את פר החטאת אשר לו לו משלו ולא משל מעשר

12ביום (ויקרא ז, לח) מביום צוותו נפקא כדי נסבה

13בידו הימנית מדרבה בר בר חנה נפקא דאמר רבה בר בר חנה אמר ריש לקיש כל מקום שנאמר אצבע וכהונה אינו אלא ימין כדי נסבה

14אשם מה אשם עצמותיו מותרין אף כל עצמותיו מותרין

15ור' עקיבא האי (דברים טז, ב) וזבחת פסח

1מאי עביד ליה מבעי ליה לכדרב נחמן דאמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה מנין למותר הפסח שקרב שלמים שנאמר (דברים טז, ב) וזבחת פסח לה' אלהיך צאן ובקר והלא אין פסח בא אלא מן הכבשים ומן העזים אלא מותר הפסח יהא לדבר הבא מן הצאן ומן הבקר

2והא מהכא נפקא מדאבוה דשמואל נפקא דכתיב (ויקרא ג, ו) אם מן הצאן קרבנו לזבח שלמים ואמר אבוה דשמואל דבר הבא מן הצאן יהא לזבח שלמים

3ואכתי מהכא נפקא מהתם נפקא והתניא כבש לרבות את הפסח לאליה

4כשהוא אומר אם כבש להביא פסח שעברה שנתו ושלמים הבאים מחמת פסח לכל מצות שלמים שיטענו סמיכה ונסכים ותנופת חזה ושוק

5כשהוא אומר ואם עז הפסיק הענין לימד על העז שאינה טעונה אליה

6תלתא קראי כתיב חד לעברה זמנו ועברה שנתו וחד לעברה זמנו ולא עברה שנתו וחד ללא עברה זמנו ולא עברה שנתו

7וצריכי דאי אשמעינן עברה זמנו ועברה שנתו משום דאידחי ליה לגמרי אבל עברה זמנו ולא עברה שנתו דחזי לפסח שני אימא לא

8ואי אשמעינן עברה זמנו ולא עברה שנתו דאידחי ליה מפסח ראשון אבל לא עברה זמנו ולא עברה שנתו דאפילו לפסח ראשון נמי חזי אימא לא צריכא:

9

הדרן עלך התודה היתה באה

10מתני׳ כל קרבנות הציבור והיחיד באין מן הארץ ומחוצה לארץ מן החדש ומן הישן חוץ מן העומר ושתי הלחם שאינן באין אלא מן החדש ומן הארץ

11וכולן אינן באין אלא מן המובחר ואיזהו מובחר שלהם מכניס וזטחא אלפא לסלת שנייה להן עפוריים בבקעה

12כל הארצות היו כשרות אלא מכאן היו מביאין:

13גמ׳ מתניתין דלא כי האי תנא דתניא עומר הבא מן הישן כשר שתי הלחם הבאות מן הישן כשרות אלא שחיסר מצוה

14עומר דכתיב (ויקרא ב, יד) תקריב את מנחת בכוריך ואפילו מן העלייה

15שתי הלחם דכתיב (ויקרא כג, יז) ממושבותיכם תביאו ולא מן חוצה לארץ ממושבותיכם ואפילו מן העלייה

16הא אפיקתיה אמר קרא תביאו ואפילו מן העלייה

17והאי מיבעי ליה שכל שאתה מביא ממקום אחר הרי הוא כזה אם כן ליכתוב קרא תביא מאי תביאו שמע מינה תרתי

18והכתיב (ויקרא כג, י) ראשית למצוה

19הכתיב (ויקרא כג, טז) חדשה האי מיבעי ליה לכדתניא רבי נתן ור' עקיבא אמרו שתי הלחם הבאות מן הישן כשרות ומה אני מקיים חדשה שתהא חדשה לכל המנחות

20עד כאן לא פליגי אלא בחדש