מסכת מנחות דף ע״ב

1סבר לה כוותיה בחדא ופליג עליה בחדא:

2קוצרין מפני הנטיעות ומפני בית האבל ומפני בית המדרש: מאי טעמא (ויקרא כג, י) קצירכם אמר רחמנא ולא קציר מצוה

3ולא יעשה כריכות אבל מניחן צבתים: מאי טעמא דכמה דאפשר לא טרחינן:

4מצות העומר להביא מן הקמה: תנו רבנן (ויקרא ב, יד) ואם תקריב מנחת בכורים מה תלמוד לומר לפי שמצות העומר להביא מן הקמה מנין שאם לא מצא מן הקמה יביא מן העומרין תלמוד לומר תקריב

5דבר אחר תקריב לפי שמצוה להביא מן הלח ומנין שאם לא מצא מן הלח יביא מן היבש תלמוד לומר תקריב דבר אחר תקריב לפי שמצותו לקצור בלילה מנין שאם נקצר ביום כשר (תלמוד לאמר תקריב)

6ודוחה את השבת תלמוד לאמר תקריב תקריב כל שהוא תקריב מכל מקום תקריב ואפילו בשבת תקריב ואפילו בטומאה:

7נקצר ביום כשר: והתנן כל הלילה כשר לקצירת העומר ולהקטיר חלבים ואברים זה הכלל דבר שמצותו כל היום כשר כל היום דבר שמצותו בלילה כשר כל הלילה

8קתני לילה דומיא דיום מה דיום בלילה לא אף דלילה ביום נמי לא

9אמר רבה לא קשיא הא רבי והא ר' אלעזר בר' שמעון דתניא היה עומד ומקריב מנחת העומר ונטמאת אם יש אחרת אומר לו הבא אחרת תחתיה ואם לאו אומר לו הוי פקח ושתוק דברי רבי

10ר' אלעזר בר' שמעון אומר בין כך ובין כך אומר לו הוי פקח ושתוק שכל העומר שנקצר שלא כמצותו פסול

11אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן ר' אלעזר בר' שמעון בשיטת רבי עקיבא רבו של אביו אמרה דתנן כלל אמר ר' עקיבא כל מלאכה שאפשר לו לעשותה מערב שבת אינה דוחה את השבת

12וסבר לה כרבי ישמעאל דאמר קצירת העומר מצוה דתנן רבי ישמעאל אומר מה חריש רשות אף קציר רשות יצא קציר העומר שהיא מצוה

13ואי סלקא דעתך נקצר שלא כמצותו כשר אמאי דחי שבת נקצריה מערב שבת אלא מדדחי שבת שמע מינה נקצר שלא כמצותו פסול

14ורבי לאו תלמידיה דרבי שמעון הוא

15והתניא אמר רבי כשהיינו למדין תורה אצל רבי שמעון בתקוע היינו מעלין לו שמן ואלונטית מחצר לגג ומגג לקרפיף ומקרפיף לקרפיף אחר עד שאנו מגיעין למעיין שאנו רוחצין בו

16סבר לה כאידך דרבי שמעון דתניא אמר ר' שמעון בא וראה כמה חביבה מצוה בשעתה שהרי הקטר חלבים ואברים כשרים כל הלילה ולא היה ממתין להן עד שתחשך

1ורבי אלעזר בר' שמעון לא שמיע ליה

2אלא שאני התם שהרי דחתה שחיטה את השבת

3ולרבי הכי נמי דחתה שחיטה את השבת אלא קסבר רבי קצירת העומר לא דחיא שבת

4ולא והתנן וחכמים אומרים אחד שבת ואחד חול משלש היה בא דלא כרבי

5וחכמים אומרים אחד שבת ואחד חול בשלשה בשלש קופות ובשלש מגלות דלא כרבי

6ובשבת יאמר להם שבת זו דלא כרבי:

7נקצר ביום כשר ודוחה את השבת: מאן שמעת ליה דאמר נקצר ביום כשר רבי וקתני ודוחה את השבת מאי לאו קצירה לא להקרבה

8אבל לקצירה לא והתניא רבי אומר (ויקרא כג, מד) וידבר משה את מועדי ה' מה תלמוד לומר לפי שלא למדנו אלא לתמיד ופסח שנאמר בהן (במדבר ט, ב) במועדו (במדבר כח, ב) במועדו ואפילו בשבת במועדו ואפילו בטומאה

9שאר קרבנות הצבור מנין תלמוד לומר (במדבר כט, לט) אלה תעשו לה' במועדיכם

10מנין לרבות עומר והקרב עמו שתי הלחם והקרב עמהן תלמוד לאמר וידבר משה את מועדי ה' הכתוב קבע מועד לכולן

11למאי אילימא להקרבה שתי הלחם בני הקרבה נינהו

12אלא פשיטא לטחינה והרקדה ודכותה גבי עומר לקצירה וקא דחי את השבת

13אלא עומר להקרבה ושתי הלחם לאפיה וקסבר רבי תנור מקדש אי אפי לה מאתמול איפסילה לה בלינה

14וסבר רבי תנור מקדש והתניא כבשי עצרת אין מקדשין את הלחם אלא בשחיטה כיצד שחטן לשמן וזרק דמן לשמן קדש הלחם

15שחטן שלא לשמן וזרק דמן שלא לשמן לא קדש הלחם שחטן לשמן וזרק דמן שלא לשמן הלחם קדוש ואינו קדוש דברי רבי

16ר' אלעזר בר' שמעון אומר לעולם אינו קדוש עד שישחוט לשמן ויזרוק דמן לשמן

17אמר רב נחמן בר יצחק הוקבעו ולא הוקבעו קא אמר

18

הדרן עלך פרק רבי ישמעאל

19מתני׳ ואלו מנחות נקמצות ושיריהן לכהנים מנחת הסלת והמחבת והמרחשת והחלות והרקיקין מנחת עובדי כוכבים ומנחת נשים ומנחת העומר ומנחת חוטא ומנחת קנאות

20רבי שמעון אומר מנחת חוטא של כהנים נקמצת וקומץ קרב לעצמו ושירים קריבים לעצמן:

21גמ׳ אמר רב פפא כל היכא דתנן עשר תנן מאי קא משמע לן

22לאפוקי מרבי שמעון דאמר מחצה חלות ומחצה רקיקין יביא קא משמע לן דלא:

23ושיריהן לכהנים: מנלן דכתיבא כתיבא ודלא כתיבא כתיב בה (ויקרא ו, ז) וזאת תורת המנחה הקרב אותה בני אהרן וגו' והנותרת ממנה יאכלו אהרן ובניו

24באה חיטין לא קמיבעיא לן כי קא מיבעיא לן באה שעורין באה שעורין נמי מדנקמצת שיריה לכהנים

25אליבא דרבנן לא קא מיבעיא לן כי קא מיבעיא לן אליבא דרבי שמעון דאמר איכא מנחה דמיקמצא ולא מיתאכלא

26דתנן רבי שמעון אומר מנחת חוטא של כהנים נקמצת הקומץ קרב בעצמו והשירים קריבין בעצמן מנלן

27אמר חזקיה דאמר קרא (ויקרא ז, י) וכל מנחה בלולה בשמן וחרבה לכל בני אהרן תהיה אם אינו ענין לבלולה של חיטין תנהו ענין לבלולה של שעורין ואם אינו ענין לחרבה של חיטין תנהו ענין לחרבה של שעורין

28והאי להכי הוא דאתא הא מיבעי ליה לכדתניא מנין שאין חולקין מנחות כנגד זבחים