מסכת מכות דף י״א

1בלשון עזה דכתיב (יהושע כ, א) וידבר ה' אל יהושע לאמר דבר אל בני ישראל לאמר תנו לכם את ערי המקלט אשר דברתי אליכם וגו' מפני שהן של תורה

2למימרא דכל דיבור לשון קשה אין כדכתיב (בראשית מב, ל) דבר האיש אדוני הארץ אתנו קשות והתניא (מלאכי ג, טז) נדברו אין נדברו אלא לשון נחת וכן הוא אומר (תהלים מז, ד) ידבר עמים תחתינו דבר לחוד ידבר לחוד:

3(סימנ"י רבנ"ן מהמנ"י וספר"י)

4פליגי בה רבי יהודה ורבנן חד אומר מפני ששיהם וחד אומר מפני שהן של תורה

5(יהושע כד, כו) ויכתוב יהושע את הדברים האלה בספר תורת אלהים פליגי בה ר' יהודה ור' נחמיה חד אומר שמנה פסוקים וחד אומר ערי מקלט

6בשלמא למ"ד ח' פסוקים היינו דכתיב בספר תורת אלהים אלא למ"ד ערי מקלט מאי בספר תורת אלהים ה"ק ויכתוב יהושע בספרו את הדברים האלה הכתובים בספר תורת אלהים

7ספר שתפרו בפשתן פליגי בה ר' יהודה ור"מ חד אומר כשר וחד אומר פסול

8למ"ד פסול דכתיב (שמות יג, ט) למען תהיה תורת ה' בפיך ואיתקש כל התורה כולה לתפילין מה תפילין הלכה למשה מסיני לתופרן בגידין אף כל לתופרן בגידין ואידך כי איתקש למותר בפיך להלכותיו לא איתקש

9אמר רב חזינן להו לתפילין דבי חביבי דתפירי בכיתנא ולית הלכתא כוותיה:

10מתני׳ אחד משוח בשמן המשחה ואחד המרובה בבגדים ואחד שעבר ממשיחותו מחזירין את הרוצח רבי יהודה אומר אף משוח מלחמה מחזיר את הרוצח

11לפיכך אימותיהן של כהנים מספקות להן מחיה וכסות כדי שלא יתפללו על בניהם שימותו:

12גמ׳ מנא הני מילי אמר רב כהנא דאמר קרא (במדבר לה, כה) וישב בה עד מות הכהן הגדול וכתיב (במדבר לה, כח) כי בעיר מקלטו ישב עד מות הכהן הגדול וכתיב (במדבר לה, כח) ואחרי מות הכהן הגדול

13ור' יהודה כתיב קרא אחרינא (במדבר לה, לב) לשוב לשבת בארץ עד מות הכהן (וגו') ואידך מדלא כתיב הגדול חד מהנך הוא:

14לפיכך אימותיהן של כהנים וכו': טעמא דלא מצלו הא מצלו מייתי והכתיב (משלי כו, ב) כצפור לנוד כדרור לעוף כן קללת חנם לא תבא (א"ל) ההוא סבא מפירקיה דרבא שמיע לי שהיה להן לבקש רחמים על דורן ולא בקשו

15ואיכא דמתני כדי שיתפללו על בניהם שלא ימותו טעמא דמצלו הא לא מצלו מייתי מאי הוה ליה למעבד הכא אמרינן טוביה חטא וזיגוד מנגיד

16התם אמרי שכם נסיב ומבגאי גזיר

17אמר ליה ההוא סבא מפירקיה דרבא שמיע לי שהיה להן לבקש רחמים על דורן ולא בקשו כי הא דההוא גברא דאכליה אריא ברחוק תלתא פרסי מיניה דר' יהושע בן לוי ולא אישתעי אליהו בהדיה תלתא יומי

18אמר רב יהודה אמר רב קללת חכם אפי' בחנם היא באה מנלן מאחיתופל שבשעה שכרה דוד שיתין קפא תהומא בעא למישטפא לעלמא אמר מהו לכתוב שם אחספא ומישדא בתהומא דליקו אדוכתיה ליכא דאמר ליה מידי אמר כל היודע דבר זה ואינו אומרו יחנק בגרונו

19נשא אחיתופל ק"ו בעצמו אמר ומה לעשות שלום בין איש לאשתו אמרה התורה שמי שנכתב בקדושה ימחה על המים לכל העולם כולו לא כל שכן א"ל שרי כתב שם אחספא שדי אתהומא נחת וקם אדוכתיה

20ואפ"ה כתיב (שמואל ב יז, כג) ואחיתופל ראה כי לא נעשתה עצתו ויחבוש את החמור ויקם וילך אל ביתו (ו) אל עירו ויצו אל ביתו ויחנק וגו'

21א"ר אבהו קללת חכם אפילו על תנאי היא באה מנלן מעלי דקאמר ליה [עלי] לשמואל (שמואל א ג, יז) כה יעשה לך אלהים וכה יוסיף אם תכחד ממני דבר ואף על גב דכתיב (שמואל א ג, יח) ויגד לו שמואל את כל הדברים ולא כחד ממנו [ואפ"ה] כתיב (שמואל א ח, ג) ולא הלכו בניו בדרכיו וגו'

1אמר רב יהודה אמר רב נידוי על תנאי צריך הפרה מנלן מיהודה דכתיב (בראשית מג, ט) אם לא הביאותיו אליך וגו' וא"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן מאי דכתיב (דברים לג, ו) יחי ראובן ואל ימות וגו' וזאת ליהודה

2כל אותן מ' שנה שהיו ישראל במדבר עצמותיו של יהודה היו מגולגלין בארון עד שעמד משה ובקש עליו רחמים אמר לפניו רבונו של עולם מי גרם לראובן שיודה יהודה (דברים לג, ז) וזאת ליהודה שמע ה' קול יהודה

3עאל איבריה לשפא לא הוה קא מעיילי ליה למתיבתא דרקיע (דברים לג, ז) ואל עמו תביאנו לא הוה קא ידע למישקל ומיטרח בשמעתא בהדי רבנן (דברים לג, ז) ידיו רב לו לא הוה ידע לפרוקי קושיא (דברים לג, ז) ועזר מצריו תהיה

4איבעיא להו במיתת כולן הוא חוזר או דלמא במיתת אחד מהן

5ת"ש נגמר דינו בלא כ"ג אינו יוצא משם לעולם ואם איתא ליהדר (ביה) בדהנך בדליכא:

6מתני׳ משנגמר דינו מת כ"ג ה"ז אינו גולה אם עד שלא נגמר דינו מת כ"ג ומנו אחר תחתיו ולאחר מכן נגמר דינו חוזר במיתתו של שני נגמר דינו בלא כ"ג וההורג כ"ג וכ"ג שהרג אינו יוצא משם לעולם

7ואינו יוצא לא לעדות מצוה ולא לעדות ממון ולא לעדות נפשות ואפי' ישראל צריכים לו ואפי' שר צבא ישראל כיואב בן צרויה אינו יוצא משם לעולם שנאמר (במדבר לה, כה) אשר נס שמה שם תהא דירתו שם תהא מיתתו שם תהא קבורתו

8כשם שהעיר קולטת כך תחומה קולט רוצח שיצא חוץ לתחום ומצאו גואל הדם רבי יוסי הגלילי אומר מצוה ביד גואל הדם ורשות ביד כל אדם רבי עקיבא אומר רשות ביד גואל הדם וכל אדם חייבין עליו:

9גמ׳ מ"ט אמר אביי ק"ו ומה מי שגלה כבר יצא עכשיו מי שלא גלה אינו דין שלא יגלה ודלמא האי דגלה איכפר ליה האי דלא גלה לא מידי גלות קא מכפרא מיתת כהן הוא דמכפרא:

10אם עד שלא נגמר דינו וכו': מנא הני מילי אמר רב כהנא דאמר קרא (במדבר לה, כה) וישב בה עד מות הכהן הגדול אשר משח אותו בשמן הקדש וכי הוא מושחו אלא זה שנמשח בימיו

11מאי הוה ליה למעבד היה לו לבקש רחמים שיגמור דינו לזכות ולא ביקש

12אמר אביי נקטינן נגמר דינו ומת מוליכין את עצמותיו לשם דכתיב (במדבר לה, לב) לשוב לשבת בארץ עד מות הכהן ואיזהו ישיבה שהיא בארץ הוי אומר זו קבורה תנא מת קודם שמת כ"ג מוליכין עצמותיו על קברי אבותיו דכתיב (במדבר לה, כח) ישוב הרוצח אל ארץ אחוזתו איזהו ישיבה שהיא בארץ אחוזתו הוי אומר זו קבורה

13נגמר דינו ונעשה כהן בן גרושה או בן חלוצה פליגי בה רבי אמי ור' יצחק נפחא חד אומר מתה כהונה וחד אומר בטלה כהונה

14לימא בפלוגתא דר"א ורבי יהושע קא מיפלגי דתנן היה עומד ומקריב ע"ג המזבח ונודע שהוא בן גרושה או בן חלוצה ר"א אומר כל קרבנות שהקריב פסולין ורבי יהושע מכשיר

15מאן דאמר מתה כר' יהושע ומאן דאמר בטלה כרבי אליעזר