מסכת קידושין דף ע׳

עמוד א

1לא תאכל

2גירי וחרורי מנלן אמר רב חסדא דאמר קרא (עזרא ו, כא) וכל הנבדל מטומאת גויי הארץ אליהם

3ממזרי מנלן דכתיב (נחמיה ב, י) וישמע סנבלט החרוני וטוביה העבד העמוני וכתיב (נחמיה ו, יח) כי רבים ביהודה בעלי שבועה לו כי חתן הוא לשכניה בן ארח ויהוחנן בנו לקח את בת משלם בן ברכיה קסבר עובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר

4הניחא למ"ד הולד ממזר אלא למאן דאמר הולד כשר מאי איכא למימר ותו ממאי דהוו ליה בני דילמא לא הוו ליה בני ותו ממאי דהכא הוו להו וסליקו דילמא התם הוו

5אלא מהכא (נחמיה ז, סא) ואלה העולים מתל מלח תל חרשא כרוב אדון ואמר ולא יכלו להגיד בית אבותם וזרעם אם מישראל הם תל מלח אלו בני אדם שדומים מעשיהם למעשה סדום שנהפכה לתל מלח תל חרשא זה שקורא אבא ואמו משתקתו

6ולא יכלו להגיד בית אבותם וזרעם אם מישראל הם זה הוא אסופי שנאסף מן השוק כרוב אדון ואמר אמר רבי אבהו אמר אדון אני אמרתי יהיו ישראל לפני חשובים ככרוב והם שמו עצמם כנמר איכא דאמרי אמר רבי אבהו אמר אדון אע"פ ששמו עצמם כנמר הן חשובים לפני ככרוב

7אמר רבה בר בר חנה כל הנושא אשה שאינה הוגנת לו מעלה עליו הכתוב כאילו חרשו לכל העולם כולו וזרעו מלח שנאמר (נחמיה ז, סא) ואלה העולים מתל מלח תל חרשא

8אמר רבה בר רב אדא אמר רב כל הנושא אשה לשום ממון הויין לו בנים שאינן מהוגנים שנאמר (הושע ה, ז) בה' בגדו כי בנים זרים ילדו

9ושמא תאמר ממון פלט תלמוד לומר (הושע ה, ז) עתה יאכלם חדש את חלקיהם ושמא תאמר חלקו ולא חלקה תלמוד לומר חלקיהם ושמא תאמר לזמן מרובה ת"ל חדש מאי משמע אמר רב נחמן בר יצחק חדש נכנס וחדש יצא וממונם אבד

10ואמר רבה בר רב אדא ואמרי לה אמר רבי סלא אמר רב המנונא כל הנושא אשה שאינה הוגנת לו אליהו כופתו והקב"ה רוצעו ותנא על כולם אליהו כותב והקב"ה חותם אוי לו לפוסל את זרעו ולפוגם את משפחתו ולנושא אשה שאינה הוגנת לו אליהו כופתו והקב"ה רוצעו

11וכל הפוסל פסול ואינו מדבר בשבחא לעולם ואמר שמואל במומו פוסל

12ההוא גברא דמנהרדעא דעל לבי מטבחיא בפומבדיתא אמר להו הבו לי בישרא אמרו ליה נטר עד דשקיל לשמעיה דרב יהודה בר יחזקאל וניתיב לך אמר מאן יהודה בר שויסקאל דקדים לי דשקל מן קמאי אזלו אמרו ליה לרב יהודה שמתיה אמרו רגיל דקרי אינשי עבדי אכריז עליה דעבדא הוא

13אזל ההוא אזמניה לדינא לקמיה דרב נחמן אייתי פיתקא דהזמנא אזל רב יהודה לקמיה דרב הונא אמר ליה איזיל או לא איזיל אמר ליה מיזל לא מיבעי לך למיזל משום דגברא רבה את אלא משום יקרא דבי נשיאה קום זיל

14אתא אשכחיה דקעביד מעקה אמר ליה לא סבר לה מר להא דאמר רב הונא בר אידי אמר שמואל כיון שנתמנה אדם פרנס על הצבור אסור בעשיית מלאכה בפני שלשה א"ל פורתא דגונדריתא הוא דקא עבידנא א"ל מי סניא מעקה דכתיב באורייתא או מחיצה דאמור רבנן

15א"ל יתיב מר אקרפיטא א"ל ומי סני ספסל דאמור רבנן או איצטבא דאמרי אינשי א"ל ליכול מר אתרונגא אמר ליה הכי אמר שמואל כל האומר אתרונגא תילתא ברמות רוחא או אתרוג כדקריוה רבנן או אתרוגא דאמרי אינשי אמר ליה לישתי מר אנבגא אמר ליה מי סני איספרגוס דקריוה רבנן או אנפק דאמרי אינשי

16אמר ליה תיתי דונג תשקינן אמר ליה הכי אמר שמואל אין משתמשים באשה קטנה היא בפירוש אמר שמואל אין משתמשים באשה כלל בין גדולה בין קטנה

17נשדר ליה מר שלמא לילתא א"ל הכי אמר שמואל קול באשה ערוה אפשר ע"י שליח א"ל הכי אמר שמואל

Wikisource Talmud Bavli · CC BY-SA · הטקסט התקבל דרך ספריא

רש"י

1:1לא תאכל - ואפילו זרע אין לה ושבה אל בית אביה חוזרת לתרומה ואינה חוזרת לחזה ושוק:

3:1לשכניה בן ארח - ישראל היה:

4:1ותו ממאי דהוו להו בני - לטוביה ולבנו מנשים הללו מבת שכניה ומבת משלם:

4:2ותו ממאי דהוו להו בני - לטוביה ולבנו מנשים הללו מבת שכניה ומבת משלם:

4:3ותו - אפי' היו להם ממאי דמבבל עלו אותם נשים ובניהם דילמא בארץ ישראל נותרו בימי גדליה אותם שכניה ומשלם ושם נשאו טוביה ובנו את בנותיהם (ולא יכלו להגיד בית אבותם וזרעם אם מישראל הם היינו שתוקי ואסופי):

5:1למעשה סדום - שהיו מגלי עריות דכתיב (בראשית י״ג:י״ג) רעים וחטאים רעים בגופם וחטאים בממונם ואמרינן בחלק (סנהדרין דף קט:) דמחי לאתתא דחבריה ומפילה א"ל תהוי גבך עד דמעברא הרי ממזרים לגבי ישראל:

5:2חרשא - לשון מחרישה:

6:1בית אבותם - אביו:

6:2וזרעם - אמו:

6:3זה אסופי - דאילו שתוקי מכיר להודיע אמו שהיא מישראל והכא לא ידעו אם מישראל הם:

6:4אמר אדון - מסרס המקרא ודריש אדון כמו אדון אימר כמו אמר:

6:5אדון - הקב"ה:

6:6ככרוב - קדושים ככרובי הקדש כחיות הקדש דכתיב ביה (יחזקאל י) פני הכרוב:

6:7כנמר - כחיה זו שאינה מקפדת בזוג חבירתה:

7:1כאילו חרשו כו' - משום דלא יכלו להגיד יחוסם קרי להו תל מלח חרשא לשון חורש:

8:1בנים זרים - מאשה פסולה לו ולשם ממון נסבה כדמסיים קרא יאכלם חדש את חלקיהם ממון שנשאה לשמו יאכלם בחדש אחד:

9:1ושמא תאמר חלקו - כגון נכסי צאן ברזל:

9:2ולא חלקה - כגון נכסי מלוג דהיא לאו איסורא עבדא שחזרה לינשא למיוחס:

10:1שאינה הוגנת - פסולה לו:

10:2כופתו - הלוקה בב"ד כופתין שתי ידיו על העמוד במסכת מכות (דף כב:) כופתו קושרו:

10:3רוצעו - מלקיהו ברצועה:

10:4ועל כלם - כהנים לויים וישראלים:

10:5אליהו כותב - מאי דקאמר ואזיל אוי לו לפוסל זרעו ולפוגם את משפחתו כגון שנשא אשה שאינה הוגנת לו: (האי אליהו לאו אליהו דכתיב במקרא הוא דא"כ מקמי דהוה אתי מאן כפתיה אלא שם מלאך הוא שהוא סופר למעלה):

11:1כל הפוסל - מגדף תמיד את המשפחות הוא עצמו פסול ואינו מדבר בשבחה לעולם אין דרכו של פסול לדבר בשבח הבריות לעולם:

12:1נטר עד דשקיל שמעיה דרב יהודה - המתן עד שיטול שלוחו של רב יהודה שעומד כאן ליטול:

12:2בר שויסקל - לשון גנאי גרגרן אוכל שויסק צלי כדאמר בפסחים (דף צו.) באימורי פסח מצרים מאן לימא לן דלא שויסקי עבדינהו בשם רבינו הלוי:

12:3שמתיה - כדאשכחן דמנדים לכבוד הרב במועד קטן (דף טז.):

12:4אמרו ליה - לרב יהודה רגיל ההוא גברא דקרי לאינשי עבדי:

13:1לקמיה דרב הונא - לימלך בו אם יש לו לילך לפני רב נחמן:

13:2לא מיבעי לך למיזל - לפני רב נחמן שאתה גדול ממנו ואתה ראש בפומבדיתא ורב נחמן ראש בנהרדעא ודיין לראש גלותא וחתניה דבי נשיאה כדאמרינן בהעור והרוטב (חולין דף קכד.) משום דרב נחמן חתני' דבי נשיאה הוא מזלזל בשמעתיה דר' יוחנן:

13:3יקרא דבי נשיאה - שהוא חתן הנשיא:

14:1אסור לעשות מלאכה בפני שלשה - שגנאי הוא ושפלות לדור שכפופים לזה שאין לו מי שיעשה מלאכתו:

14:2דגונדריתא - היינו מעקה באחד הלשונות:

14:3מי סני - כלומר מכוער ושנוי לשון תורה ולשון שאר בני אדם שאתה מדבר בעמקי שפה ומתכוין היה רב יהודה לתופסו בדבריו לקנטרו להודיעו שלא היה לו להנשא עליו להזמינו לפניו:

15:1אקרפיטא - ספסל:

15:2תילתא ברמות רוחא - מתוך ששליש רוחו גסה הוא משנה בדיבורו:

15:3אנבגא - כוס שהוא רביעית והיו רגילין לשתות כוס אחד ממשקה העשוי לשתותו שחרית וקוריהו אספרגוס במסכת ברכות (דף נא.):

15:4אנפק - כוס של רביעית ולשון אנפק היה שגור בפיהם:

16:1תיתי דונג - תבא בתי שכך שמה:

16:2אין משתמשין באשה - שלא ילמדנה להיות רגילה בין האנשים:

16:3קטנה היא - רב נחמן קאמר לה:

17:1לילתא - שם אשתו:

17:2קול באשה ערוה - שנאמר השמיעני את קולך ואם אשאל בשלומה תשיבני:

17:3אמר ליה רב נחמן - אפשר לשלוח לה שאילת שלום ע"י שליח:

Vilna Edition · נחלת הכלל · הטקסט התקבל דרך ספריא

תוספות

אין תוספות לעמוד זה.

עמוד ב

1אין שואלין בשלום אשה על ידי בעלה אמר ליה הכי אמר שמואל אין שואלין בשלום אשה כלל שלחה ליה דביתהו שרי ליה תגריה דלא נישוויך כשאר עם הארץ

2א"ל מאי שיאטיה דמר הכא אמר ליה טסקא דהזמנותא שדר מר אבתראי אמר ליה השתא שותא דמר לא גמירנא טסקא דהזמנותא משדרנא למר אפיק דיסקא דהזמנותא מבי חדיה ואחזי ליה אמר ליה הא גברא והא דסקא אמר ליה הואיל ואתא מר להכא לישתעי מיליה כי היכי דלא לימרו מחנפי רבנן אהדדי

3אמר ליה מאי טעמא שמתיה מר לההוא גברא ציער שליחא דרבנן ונגדיה מר דרב מנגיד על מאן דמצער שלוחא דרבנן דעדיף מיניה עבדי ליה

4מאי טעמא אכריז מר עליה דעבדא הוא אמר ליה דרגיל דקרי אינשי עבדי ותני כל הפוסל פסול ואינו מדבר בשבחא לעולם ואמר שמואל במומו פוסל אימר דאמר שמואל למיחש ליה לאכרוזי עליה מי אמר

5אדהכי והכי (אתא ההוא בר דיניה מנהרדעי) א"ל ההוא בר דיניה לרב יהודה לדידי קרית לי עבדא דאתינא מבית חשמונאי מלכא אמר ליה הכי אמר שמואל כל דאמר מדבית חשמונאי קאתינא עבדא הוא

6א"ל לא סבר לה מר להא דא"ר אבא אמר רב הונא אמר רב כל ת"ח שמורה הלכה ובא אם קודם מעשה אמרה שומעין לו ואם לאו אין שומעין לו אמר ליה הא איכא רב מתנה דקאי כוותי

7רב מתנה לא חזייה לנהרדעא תליסר שני ההוא יומא אתא אמר ליה דכיר מר מאי אמר שמואל כי קאי חדא כרעא אגודא וחדא כרעא במברא א"ל הכי אמר שמואל כל דאמר מדבית חשמונאי מלכא קאתינא עבדא הוא דלא אישתיור מינייהו אלא ההיא רביתא דסלקא לאיגרא ורמיא קלא ואמרה כל דאמר מבית חשמונאי אנא עבדא הוא

8נפלה מאיגרא ומיתה אכרוז עליה דעבדא הוא

9ההוא יומא אקרען כמה כתובתא בנהרדעא כי קא נפיק נפקי אבתריה למירגמיה אמר להו אי שתיקו שתיקו ואי לא מגלינא עלייכו הא דאמר שמואל תרתי זרעייתא איכא בנהרדעא חדא מיקריא דבי יונה וחדא מיקריא דבי עורבתי וסימניך טמא טמא טהור טהור שדיוה לההוא ריגמא מידייהו וקם אטמא בנהר מלכא

10מכריז רב יהודה בפומבדיתא אדא ויונתן עבדי יהודה בר פפא ממזירא בטי בר טוביה ברמות רוחא לא שקיל גיטא דחירותא מכריז רבא במחוזא בלאי דנאי טלאי מלאי זגאי כולם לפסול אמר רב יהודה גובאי גבעונאי דורנוניתא דראי נתינאי אמר רב יוסף האי בי כובי דפומבדיתא כולם דעבדי

11אמר רב יהודה אמר שמואל ארבע מאות עבדים ואמרי לה ארבעת אלפים עבדים היו לו לפשחור בן אימר וכולם נטמעו בכהונה וכל כהן שיש בו עזות פנים אינו אלא מהם אמר אביי כולהו יתבן בשורא דבנהרדעא ופליגא דרבי אלעזר דאמר ר' אלעזר אם ראית כהן בעזות מצח אל תהרהר אחריו שנא' (הושע ד, ד) ועמך כמריבי כהן

12אמר רבי אבין בר רב אדא אמר רב כל הנושא אשה שאינה הוגנת לו כשהקב"ה משרה שכינתו מעיד על כל השבטים ואין מעיד עליו שנאמר (תהלים קכב, ד) שבטי יה עדות לישראל אימתי הוי עדות לישראל בזמן שהשבטים שבטי יה

13אמר ר' חמא ברבי חנינא כשהקב"ה משרה שכינתו אין משרה אלא על משפחות מיוחסות שבישראל שנא' (ירמיהו לא, א) בעת ההיא נאם ה' אהיה לאלהים לכל משפחות ישראל לכל ישראל לא נאמר אלא לכל משפחות

14[והמה] יהיו לי לעם אמר רבה בר רב הונא זו מעלה יתירה יש בין ישראל לגרים דאילו בישראל כתיב בהו (יחזקאל לז, כז) והייתי להם לאלהים [והמה] יהיו לי לעם ואילו בגרים כתיב (ירמיהו ל, כא) מי הוא זה ערב את לבו לגשת אלי נאם ה' והייתם לי לעם ואנכי אהיה לכם לאלהים

15אמר רבי חלבו קשים גרים לישראל כספחת שנאמר (ישעיהו יד, א) ונלוה הגר עליהם ונספחו על בית יעקב כתיב הכא ונספחו וכתיב התם (ויקרא יד, נו) לשאת ולספחת

16אמר רבי חמא בר חנינא כשהקדוש ברוך הוא

Wikisource Talmud Bavli · CC BY-SA · הטקסט התקבל דרך ספריא

רש"י

1:1אין שואלין בשלום אשה - שמא מתוך שאילת שלום יהיו רגילים זה עם זה ע"י שלוחם ויבואו לידי חיבה:

1:2אמר ליה רב נחמן ע"י בעלה - אהיה אני שליח לדבר:

1:3אין שואלין בשלום אשה כלל - שמרגיל לבה ודעתה אצלו:

1:4שלחה ליה - ילתא לרב נחמן:

1:5שרי ליה תיגריה - פטור אותו מלפניך זה לשון הגמרא לומר מישרי ליה תיגריה כשממהר לעשות בקשת האיש או דינו כדי להפטר ממנו:

2:1מאי שיאטיה דמר הכא - מה דרכו של אדוני לשוט הלום כלומר למה בא אדוני הנה:

2:2שותא דמר לא ידענא - שיחתו של אדוני איני מבין לדבר בצחות לשונו:

2:3לדינא מזמינא ליה - בתמיה:

2:4אפיק דיסקא דאזמנותא - הוציא שטר הזמנה מחיקו ששלח לו רב נחמן שיבא לפניו:

2:5מבי חדיה - מתוך חיקו:

2:6לימא מר מיליה - ידבר דבר זכותו על ריבו של אותו האיש:

3:1ציער שליחא דרבנן - ביזה את שלוחו לפניו וחייב מלקות:

3:2דרב מנגיד אמאן דמצער שליח דרבנן - כדאמר בפ' קמא (לעיל קידושין דף יב:):

3:3דעדיפא מיניה - חמורה ממנה עשיתי לו לקנסו:

5:1אדהכי אמר ההוא בר דיניה לרב יהודה לדידי - דאתינא מבית חשמונאי קרית לי עבד:

5:2כל דאמר מבית חשמונאי אנא עבד הוא - שכל זרעו הרגם הורדוס ועבד היה ומלך תחתיהן וקרא בניו על שם בית חשמונאי ומסתמא לאו בנות ישראל נסיב דנזהרים הם להשיא בנותם לעבדים והוו להו כולם עבדים:

6:1אם קודם שבא מעשה לידו אמרה - להאי שמועה לתלמידיו בשם רבו נאמן לאומרה בשעת מעשה ואם לאו אינו נאמן להעיד בשם רבו שמא מחמת מעשה הבא לידו הוא אמר כן:

7:1אגודא - שפת הנהר:

7:2אמברא - על הגשר אי נמי בתוך הספינה לעבור הנהר:

7:3כל דאמר מבית חשמונאי אנא עבד הוא - שכל זרעו הרגם הורדוס ועבד היה ומלך תחתיהן וקרא בניו על שם בית חשמונאי ומסתמא לאו בנות ישראל נסיב דנזהרים הם להשיא בנותם לעבדים והוו להו כולם עבדים:

9:1איקרע' כמה כתובתא - מנשי אותה המשפחה:

9:2כי קא נפיק - רב יהודה:

9:3למירגמיה - לפי שגילה את פסולם:

9:4זרעייתא - משפחות:

9:5וקם אטמא בנהר מלכא - באותן האבנים שהשליכום בנהר עמד מכשול סתימה במי הנהר ומנע את מהלך המים:

9:6אטמא - סתימה כדמתרגם סתמום טמונון (בראשית כו):

10:1מכריז רב יהודה בפומבדיתא - שם היה יושב:

10:2בלאי דנאי טלאי מלאי זגאי - שמות מקומות או משפחות:

10:3גובאי - גבעוני כלומר על שם שהיו גבעונים נקראו בבבל גובאי קרוב לגבעונים בשמן:

10:4דורנונית דרא דנתינאי - כפר נתינים היה דורא כפר כדאמר (עירובין דף ז:) דורא דרעותא א"ל מרי דוראי (פסחים דף כה:) ועל שם שהוא כפר נתיני נקרא דורנינות:

10:5בי כובי דפומבדיתא - כפר הסמוך אל פומבדיתא דמקרי בי כובי:

11:1פשחור בן אימר - בימי ירמיה היה:

11:2וכולן נטמעו בכהונה - ול"ג גדולה:

11:3נטמעו - נדמעו נשאו בנות כהנים שהיו מחזיקין עצמן בכהנים מתוך שהיו אוכלים תרומה מחמת [שהיו] עבדי כהנים:

11:4אל תהרהר אחריו - אחר משפחתם שהם בני מריבה כדכתיב כמריבי כהן:

12:1עדות לישראל - אותן שהן ישראל הוא מעיד עליהן שהן משלו:

13:1משפחות ישראל - משפחות שהם ישראל גמורים:

14:1בישראל כתיב - והייתי להם לאלהים אע"פ שאינם לי לעם ומתוך שאני מקרבן הם יהיו לי לעם אבל גרים אין מקרבין אותן מן השמים אלא אם כן הן מקרבין עצמם תחילה להיות טובים:

15:1קשין גרים - שאינם זהירים במצות והרגילים אצלם נמשכים אצלם ולומדים מן מעשיהם:

Vilna Edition · נחלת הכלל · הטקסט התקבל דרך ספריא

תוספות

1:1אין שואלין בשלום אשה כלל. והא דאמר בהשוכר את הפועלים (ב"מ דף פז.) איה שרה אשתך ששואלין בשלום האשה על ידי בעלה היינו דוקא בשאילת שלום אבל לשלוח לה בשלום אפילו ע"י בעלה אסור:

15:1קשים גרים - פי' בקונטרס לפי שאינם בקיאים במצות ומביאים פורענות ועוד שמלמדים את ישראל ממעשיהם וכו' וי"מ לפי שכל ישראל ערבין זה בזה ולאו מילתא היא דהא לא נתערבו בשביל הגרים כשקבלו התורה כדאמרינן בסוטה (דף לז:) נמצא לכל אחד מישראל שש מאות אלף וג' אלפים [ותק"ן בריתות] שכולן נתערבו זה בזה אלמא לא נתערבו מן הגרים שהרי הרבה ערב רב עלה אתם ויש מפרשים דקשין גרים לישראל כספחת לפי שהזהיר הקב"ה עליהם בכ"ד מקומות שלא להונות אותם ואי אפשר שלא יצערום ויש מפרשים לפי שע"י הגרים ישראל בגלות כדאמר (פסחים דף פז:) מפני מה ישראל מפוזרים בכל ארצות יותר משאר עובדי כוכבים כדי שיתוספו עליהם גרים ולא נהירא דהא אמר ביבמות (דף מז.) עובד כוכבים הבא להתגייר אומרים לו מה ראית שבאת להתגייר תדע שישראל דווים דחופים ואמרי' התם משום דיפרוש הוא דאמר מר קשין גרים לישראל כספחת אלמא דבתר שיתגיירו קשים הם וה"ר אברהם גר פירש לפי שהגרין בקיאין במצות ומדקדקין בהם קשים הם לישראל כספחת דמתוך כן הקב"ה מזכיר עונותיהם של ישראל כשאין עושין רצונו וכה"ג מצינו גבי הצרפית (מלכים א יז) שאמרה מה לי ולך איש האלהים (כי) באת אלי להזכיר [את] עוני שמתוך שהוא צדיק גמור היה נראה לה שמזכיר השם עונה ור"י פירש דלפיכך קשים שנטמעו בישראל ואין השכינה שורה אלא על משפחה מיוחסת וכן נראה דמשום הכי מייתי הא דרבי חלבו על הא מילתא דר' חמא בר חנינא:

Vilna Edition · נחלת הכלל · הטקסט התקבל דרך ספריא