מסכת גיטין דף פ״ב

1דקא מדלג ותני חד חד שמע מינה

2אמר אביי שמע מינה האי קרוב חתים אי בעי בין בתחילה בין באמצע בין בסוף

3ממאי מדלא קבע ליה מקום ושמע מינה מכל תלתא מקיימינן ולא בעינן רצופין

4דאי סלקא דעתך בעינן רצופין לקבע ליה מקום להאי קרוב בתחילה או באמצע או בסוף ולכשר ביה טובא

5כי אתו לקמיה דרבי אמי אמר ליה צא והשלים עליו עבד מן השוק:

6

הדרן עלך הזורק:

7מתני׳ המגרש את אשתו ואמר לה הרי את מותרת לכל אדם אלא לפלוני ר' אליעזר מתיר וחכמים אוסרים כיצד יעשה יטלנו הימנה ויחזור ויתננו לה ויאמר לה הרי את מותרת לכל אדם כתבו בתוכו אע"פ שחזר ומחקו פסול:

8גמ׳ איבעיא להו האי אלא חוץ הוא או על מנת הוא

9חוץ הוא ובחוץ הוא דפליגי רבנן עליה דר' אליעזר דהא שייר לה בגט אבל בעל מנת מודו ליה מידי דהוה אכל תנאי דעלמא

10או דלמא על מנת הוא ובע"מ הוא דפליג ר' אליעזר אדרבנן אבל בחוץ מודה דהא שייר לה בגט

11אמר רבינא ת"ש כל הבתים מטמאין בנגעים אלא של עובדי כוכבים אי אמרת בשלמא חוץ הוא שפיר אלא אי אמרת על מנת הוא על מנת דלא מיטמו בתי עובדי כוכבים הוא דמיטמו בתי ישראל הא מיטמו בתי עובדי כוכבים לא מטמאי בתי ישראל

12ועוד בתי עובדי כוכבים מי מטמאי והתניא (ויקרא יד, לד) ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחוזתכם ארץ אחוזתכם מטמאה בנגעים ואין בתי עובדי כוכבים מטמאין בנגעים אלא שמע מינה חוץ הוא ש"מ

13מתני' דלא כי האי תנא דתניא אמר ר' יוסי בר' יהודה לא נחלקו רבי אליעזר וחכמים על המגרש את אשתו ואמר לה הרי את מותרת לכל אדם חוץ מפלוני שאינה מגורשת על מה נחלקו על המגרש אשתו ואמר לה הרי את מותרת לכל אדם על מנת שלא תנשאי לפלוני

1שר"א מתיר לכל אדם חוץ מאותו האיש וחכמים אוסרים

2מאי טעמא דר"א מידי דהוה אכל תנאי דעלמא ורבנן כל תנאי דעלמא לא שייר ליה בגט הכא שייר לה בגט

3ומתני' דאוקימנא בחוץ מאי טעמא דר"א

4א"ר ינאי משום זקן אחד אמר קרא (דברים כד, ב) ויצאה מביתו והלכה והיתה לאיש אחר אפילו לא התירה אלא לאיש אחר הרי זו מגורשת ורבנן (אמרי טעמא דר"א) האי איש לכל איש ואיש

5ורבי יוחנן אמר טעמא דר"א מהכא (ויקרא כא, ז) ואשה גרושה מאישה לא יקחו אפילו לא נתגרשה אלא מאישה נפסלה מן הכהונה אלמא הוי גיטא

6ורבנן איסור כהונה שאני

7בעי רבי אבא בקידושין היאך תיבעי לר"א תיבעי לרבנן

8תיבעי לר"א עד כאן לא קאמר רבי אליעזר הכא אלא משום דכתיבי קראי אבל התם קנין מעליא בעינן או דלמא ויצאה והיתה

9תיבעי לרבנן עד כאן לא קאמרי רבנן הכא אלא דבעינן כריתות וליכא אבל התם קנין כל דהו או דלמא ויצאה והיתה

10לבתר דאיבעיא ליה הדר פשטה בין לרבי אליעזר בין לרבנן בעינן ויצאה והיתה

11אמר אביי אם תמצא לומר איתא לדרבי אבא

12בא ראובן וקידשה חוץ משמעון ובא שמעון וקידשה חוץ מראובן ומתו שניהם מתיבמת ללוי ואין אני קורא בה אשת שני מתים

13מאי טעמא קידושי דראובן אהנו קידושי דשמעון לא אהנו

14ואלא אשת שני מתים היכי משכחת לה כגון שבא ראובן וקידשה חוץ משמעון. ובא שמעון וקידשה סתם דקידושי ראובן אהנו למיסרא אעלמא וקידושי דשמעון אהנו למיסרא אראובן

15בעי אביי אמר לה הרי את מותרת לכל אדם חוץ מראובן ושמעון וחזר ואמר לה לראובן ושמעון מהו

16מי אמרינן מאי דאסר שרא או דלמא מאי דאסר שרא ומאי דשרא אסר אם תמצא לומר