מסכת עירובין דף צ״ג

עמוד א

1סיכך על גבי אכסדרה שיש לה פצימין כשירה ואילו השוה פצימיה פסולה

2א"ל אביי לדידי כשירה לדידך סילוק מחיצות היא

3א"ל רבה בר רב חנן לאביי ולא מצינו מחיצה לאיסור והתניא בית שחציו מקורה וחציו אינו מקורה גפנים כאן מותר לזרוע כאן

4ואילו השוה את קרויו אסור א"ל התם סילוק מחיצות הוא

5שלח ליה רבא לאביי ביד רב שמעיה בר זעירא ולא מצינו מחיצה לאיסור והתניא יש במחיצות הכרם להקל ולהחמיר כיצד כרם הנטוע עד עיקר מחיצה זורע מעיקר מחיצה ואילך שאילו אין שם מחיצה מרחיק ד"א וזורע וזה הוא מחיצות הכרם להקל

6ולהחמיר כיצד היה משוך מן הכותל י"א אמה לא יביא זרע לשם שאילמלי אין מחיצה מרחיק ד"א וזורע וזוהי מחיצות הכרם להחמיר

7א"ל וליטעמיך אותבן ממתניתין דתנן קרחת הכרם ב"ש אומרים כ"ד אמות וב"ה אומרים ט"ז אמה מחול הכרם ב"ש אומרים ט"ז אמה וב"ה אומרים י"ב אמה

8ואיזו היא קרחת הכרם כרם שחרב אמצעיתו אם אין שם ט"ז אמה לא יביא זרע לשם היו שם ט"ז אמה נותן לו כדי עבודתו וזורע את המותר

9אי זו היא מחול הכרם בין הכרם לגדר שאם אין שם י"ב אמה לא יביא זרע לשם היו שם י"ב אמה נותן לו כדי עבודתו וזורע את המותר

10אלא התם לאו היינו טעמא דכל ד"א לגבי כרם עבודת הכרם לגבי גדר כיון דלא מזדרען אפקורי מפקר להו דביני ביני אי איכא ד' חשיבן ואי לא לא חשיבן

11אמר רב יהודה ג' קרפיפות זה בצד זה ושנים החיצונים מגופפים והאמצעי אינו מגופף ויחיד בזה ויחיד בזה נעשה כשיירא ונותנין להן כל צורכן ודאי

12אמצעי מגופף ושנים החיצונים אינן מגופפין ויחיד בזה ויחיד זה [ויחיד בזה] אין נותנין להם אלא בית שש

13איבעיא להו אחד בזה ואחד בזה ושנים באמצעי מהו אי להכא נפקי תלתא הוו ואי להכא נפקי תלתא הוו

14או דילמא חד להכא נפיק וחד להכא נפיק

15ואם תימצי לומר חד להכא נפיק וחד להכא נפיק שנים בזה ושנים בזה ואחד באמצעי מהו הכא ודאי אי להכא נפיק תלתא הוו ואי להכא נפיק תלתא הוו או דילמא אימר להכא נפיק ואימר להכא נפיק

16והלכתא בעיין לקולא

17אמר רב חסדא

Wikisource Talmud Bavli · CC BY-SA · הטקסט התקבל דרך ספריא

רש"י

1:1סיכך על גבי אכסדרה שיש לה פצימין - שתי דפנות שיש לה כהלכתה לאורכה ועשויה כמבוי ובדופן שלישית ורביעית קבועין עמודים לקרני הזויות ויש להם טפח:

1:2כשירה - דתנן (סוכה ו.) שתים כהלכתן ושלישית אפילו טפח:

1:3ואילו השוה את פצימיה - שבנה ב' מחיצות בתוכה אצל מחיצות הראשונות ונמצאו פצימיה עומדין בין שתי' המחיצות מכאן ובין שתי מחיצות מכאן ובתוך האכסדרה אינן נראין:

1:4פסולה - דאין לה אלא ב' מחיצות:

2:1לדידי כשירה - דפליגי עלך בהא מילתא לקמן בפירקין דאפילו אין לה שום מחיצה אמרינן פי תקרה יורד וסותם דסתם אכסדרה תחובין קורות למעלה מעמוד לעמוד שעליהן נותנים את התקרה והנך קורות יש להם פה דהיינו חודה שאינה עגולה אלא מרובעת:

2:2לדידך - נמי דאמרת פסולה אין כאן מחיצה לאיסור דהכא היינו טעמא שסילק מכאן את הפצימין ואת מחיצות הראשונות ע"י מחיצות הללו והעמידה על אלו לבדן:

3:1חציו מקורה - מכוסה בגג חלק כעין תקרת עלייה:

3:2גפנים כאן - תחת הקירוי:

3:3מותר לזרוע כאן - חוץ לקירוי מיד ואין צריך להרחיק דפי תקרה יורד וסותם והוי מחיצה מבדלת ביניהם:

4:1השוה את קרויו - שקירה כל הבית אסור אא"כ הרחיק:

4:2סילוק מחיצות - שהשלמה זו סילק פי תקרה ואין כאן מבדיל:

5:1ביד רב שמעיה - ציוהו להשיב לאביי תשובה זו:

5:2להקל ולהחמיר - פעמים שהמחיצה מתרת לענין כלאים ופעמים שהיא אוסרת:

5:3עד עיקר המחיצה - כלומר עד יסוד מחיצה סמוך ודבוק למחיצה:

6:1היה משוך - כרם רחוק מן הגדר אחת עשרה אמה וכ"ש פחות:

6:2לא יביא זרע - בין כרם לגדר וטעמא מפרש לקמן:

7:1אותבן ממתני' - דאלימא לאקשויי טפי מברייתא:

7:2קרחת הכרם - לקמן מפרשא:

7:3י"ב אמות - לקמן מפרש טעמא:

9:1מחול - סביב כעין מחולות:

9:2אין שם שש עשרה אמה כו' - לפי שיש כרם מכאן ומכאן וצריך להרחיק וליתן ארבע אמות לכרם לכל צד לעבודתו כמלא בקר וכליו שהיו חורשין בשוורין ואם נשארו ח' אמות באמצע שאם באת לחלקו לכאן ולכאן יש ד' אמות לכל חלק חשיבי ולא בטילי ולא אתי כרם דהאי גיסא ומבטל פלגא וכרם מהאי גיסא ומבטל פלגא:

9:3כדי עבודתו - ארבע אמות לכל צד:

9:4י"ב אמות - לקמן מפרש טעמא:

10:1לאו היינו טעמא - דתיהוי מחיצה משויא ליה להאי מחול כי כרם:

10:2הכי גרסינן ארבע אמות דלהדי כרם עבודת הכרם - וכיון דצריך לו הוי כרם עצמו:

10:3כיון דלא מזדרען - משום דמקלקל ליה לכותל אבנים שהמחרישה מעלה עפר תיחוח והכותל נופל כשאין תחתיו קרקע חזקה והכי תנן בבבא בתרא (דף יט.) מרחיקין את הזרע כו':

10:4אפקורי מפקר להו - לגבי גדר ולא מצטרפי להדי האי דפייש לאחשובי דלא ליבטיל לגבי כרם:

11:1ג' קרפיפות זה בצד זה - כגון שהיו מהלכין בדרך והקיפו ג' קרפיפות לדירה במחיצה של שתי כגון של קנים או של ערב כגון חבלים שלא התירו בו ליחיד אלא בית סאתים כדמפרש בפ"ק (דף טז:) דשיירא מותרת להקיף כל צרכן בקנים ובחבלים לדירה אבל יחיד יותר מבית סאתים לא אא"כ עשה שתי וערב מחיצה קיימת:

11:2ושנים החיצונים מגופפין וכו' - שהחיצונים רחבים מן האמצעי והוא פרוץ לשניהם במלואו וגיפופיהן עודפין עליו:

11:3ויחיד בזה ויחיד בזה [ויחידי בזה] נעשו שיירא ונותנין להן כל צרכן - דאמרינן דיורי גדולים בקטן ונמצאו שלשתן באמצעי האמצעי מצרפן ומותר אמצעי זה כל שהוא גדול היקף במחיצה של שתי או של ערב וכגון שעירבו:

12:1אמצעי מגופף וחיצונים אין מגופפין - שהוא רחב מהן והן פתוחין לו במלואו ולדידיה לא הוי מילואו:

12:2אין נותנין להם - אלא בית סאתים לכל קרפף שהרי אין שלשה דיורין באחד דדיורי אמצעי בחיצונים וזיל להכי תרי הוא דאיכא ובאמצעי ליכא אלא חד ואם אחד מהן יותר מבית סאתים הוא אסור ואם אמצעי יותר מבית סאתים כולן אסורין שהרי הן פרוצין לרשות האסורה:

12:3שנים הוו כיחיד - עד דהוי שיירא דהיינו שלשה:

13:1איבעיא להו - אמצעי מגופף ולא חיצונים ושני אנשים באמצעי ויחיד בזה ויחיד בזה מאי:

13:2אי להכא נפקי כו' - והנך דאמצעי הואיל ושניהם שולטין לכאן ולכאן שדי תרוייהו להכא ותרוייהו להכא ולישתרו שני קרפיפות החיצונים היקף בכל צרכן:

14:1או דילמא - כולי האי לא מקילינן דנישדינהו להכא ולהכא וה"נ לא אמרינן דנירמינהו תרוייהו לחד ולמישרי מיהא חד מן החיצונים בכל צורכו דמסתמא הכי ניחא ליה טפי דליהוי חד להכא וחד להכא דלא ניהוי אלא תרי בכל חד דרווח להו לתשמישתייהו מלמהוי תלתא בחד ובאינך לא ניהוי אלא חד:

15:1וא' באמצעי - והוא שליט על החיצונים:

15:2וכל היכא דנפיק תלתא הוו - ושדיא להכא ולהכא או שדיא מיהא לחד מינייהו ונישתרי חד מן החיצונים בכל צרכי היקף:

15:3או דילמא אימר להכא או להכא - ולא ידעינן להי מנייהו הלכך אפילו חד נמי לא יהבינן ליה כל צרכו:

17:1והלכתא בעיין לקולא - שאלותינו אלו להקל:

Vilna Edition · נחלת הכלל · הטקסט התקבל דרך ספריא

תוספות

1:1סיכך על גבי אכסדרה שיש לה פצימין - אין נראה כמו שפירש בקונטרס שיש שתי דפנות לאורכה כמבוי מפולש דבפ"ק דסוכה (דף יח:) מהדר ליה אביי לרבא בהא מודינא לך משום דהוי כמבוי מפולש ולא אמרינן פי תקרה יורד וסותם אלא יש לפרש דהוי כמין גאם ואין להאריך:

3:1חציו מקורה גפנים כאן מותר לזרוע כאן - משום פי תקרה אע"ג דלענין שבת לא אמרינן פי תקרה לשמואל אלא כשיש ד' מחיצות לגירסת רבינו חננאל ור"ת [מ"מ] יש לחלק בין כלאים לשבת כדמשמע בפ"ק (דף יא.) והא דקא אמרינן לעיל דקטנה הוי כפתחה של גדולה אף לכלאים מיתורא דקתני במתני' מפני שהיא כפתחה של גדולה משמע ליה לכל מילי הויא כפתחה:

15:1שנים בזה ושנים בזה - ולא דמי לתשעה בקטנה ויחיד בגדולה דהכא איכא טעמא כדאמר דנפיק להכא ולהכא:

Vilna Edition · נחלת הכלל · הטקסט התקבל דרך ספריא

עמוד ב

1גידוד חמשה ומחיצה חמשה אין מצטרפין עד שיהא או כולו בגידוד או כולו במחיצה

2מיתיבי שתי חצירות זו למעלה מזו ועליונה גבוהה מן התחתונה עשרה טפחים או שיש בה גידוד חמשה ומחיצה חמשה מערבין שנים ואין מערבין אחד פחות מכאן מערבין אחד ואין מערבין שנים

3אמר (רב) מודה רב חסדא בתחתונה הואיל ורואה פני עשרה אי הכי תחתונה תערב שנים ולא תערב אחד עליונה לא תערב לא אחד ולא שנים

4אמר רבה בר עולא כגון שהיתה עליונה מגופפת עד עשר אמות

5אי הכי אימא סיפא פחות מכאן מערבין אחד ואין מערבין שנים אי בעיא חד תערב אי בעיא תרי תערב

6אמר רבה בריה דרבא כגון שנפרצה התחתונה במלואה לעליונה

7אי הכי תחתונה חד תערב תרי לא תערב עליונה אי בעיא תרי תערב אי בעיא חד תערב

8אין הכי נמי וכי קתני פחות מכאן מערבין אחד ואין מערבין שנים אתחתונה

9דרש מרימר גידוד חמשה ומחיצה חמשה מצטרפין אשכחיה רבינא לרב אחא בריה דרבא אמר ליה תני מר מידי במחיצה אמר ליה לא והלכתא גידוד חמשה ומחיצה חמשה מצטרפין

10בעי רב הושעיא דיורין הבאין בשבת מהו שיאסרו

11אמר רב חסדא תא שמע חצר גדולה שנפרצה לקטנה הגדולה מותרת והקטנה אסורה מפני שהיא כפתחה של גדולה אמר רבה אימר מבעוד יום נפרצה

12אמר ליה אביי לא תימא מר אימר אלא ודאי מבעוד יום נפרצה דהא מר הוא דאמר בעי מיניה מרב הונא ובעי מיניה מרב יהודה עירב דרך הפתח ונסתם הפתח עירב דרך חלון ונסתם החלון מהו ואמר לי שבת כיון שהותרה הותרה

13אתמר כותל שבין שתי חצירות שנפל רב אמר אין מטלטלין בו אלא בד"א

14ושמואל אמר

Wikisource Talmud Bavli · CC BY-SA · הטקסט התקבל דרך ספריא

רש"י

2:1גידוד חמשה - חצר שקרקעיתה גבוה חמשה טפחים והוסיפו על אותו גובה מחיצה ה':

3:1מודה רב חסדא בתחתונה - דלגבה הויא מחיצה אבל לגבי עליונה לאו מחיצה היא שאינה רואה את פני עשרה למחיצתה ואי הויא כוליה בגידוד שפיר טפי משום דמשתמשא להדיא עד סוף הגידוד ורואה גובהה יותר על חברתה עשרה ומינכרא מחיצתה:

3:2תחתונה תרי תערב - כלומר לעצמה תיערב דיוריה ולא עם עליונה שהרי מחיצה ביניהם אבל עליונה אפילו לעצמה אסורה שהתחתונה אוסרתה שאין כאן מחיצה ולא חד נמי תערב עם תחתונה שהרי אין כאן פתח דלגבי תחתונה הכל סתום:

4:1במגופפת - מחיצה עשרה על הגידוד עד עשר אמות אמצעיות שהניחוה כעין פתח ולא הניחו שם המחיצה עשרה אלא מחיצה חמשה והגידוד חמשה הלכך שתיהן מערבות לעצמן ואין זו אוסרת על זו דלגבי תחתונה כולה סתומה היא ולגבי עליונה [מחיצה] ופתחא היא ומיהו כי הדדי לא מצו מערבי משום דלגבי תחתונה הכל סתום:

5:1אימא סיפא כו' - ועל כרחך האי פחות מכאן אמחיצת חמשה שבעשר האמות קאי דהא בכל ההיקף מחיצה עשרה איכא:

5:2אי בעי חד תערב - דה"א פתח גמור הוא אצל שתיהן:

6:1במלואה - שאין ברחבה אלא עשר אמות הלכך אסרה עליונה עליה ולא מערבה בהדה כדתנן גדולה מותרת וקטנה אסורה:

7:1אי הכי תחתונה חד תיערב - עם העליונה:

7:2תרי לא תערב - בפני עצמה דעליונה אוסרת אא"כ עירבה עמה:

10:1דיורין הבאין בשבת - כגון כותל שבין שתי חצירות שנפל בשבת דהיינו דיורייהו השתא כי הדדי:

10:2מהו שיאסרו - זה על זה:

11:1וקטנה אסורה - [וס"ד] שנפרצה בשבת:

12:1אלא ודאי - על כורחיך הכי תוקמא דהא את אמרת דיורין הבאין בשבת אין אוסרין:

12:2דאמרת בעאי מיניה מרב הונא עירב דרך הפתח - שתי חצירות שעירבו יחד על ידי פתח שביניהם:

12:3ונסתם - בשבת שנפלה מפולת כנגדו:

12:4מהו - לטלטל מזו לזו דרך גובה הכותל וחורין וסדקין מי אמרינן הואיל והותר למקצת שבת הותר לכולה או לא:

13:1כותל שבין שתי חצירות - שלא היה פתח ביניהם ולא עירבו בו יחד ונפל:

13:2רב אמר אין מטלטלין בו אלא בארבע - רב לית ליה הואיל והותרה הותרה וכחד חצר לא משוינן ליה דקי"ל חצר שלא עירבה דברי הכל מטלטלין כלים ששבתו באוירא דההיא כולה חדא רשותא היא אבל הכא ב' רשויות האסורות זו עם זו היו ונמצאת כל אחת פרוצה במלואה למקום האסור לה אע"ג דקי"ל דחצירות רשות אחת הן הכא בשעירבה כל אחת לעצמה עסקינן ורב לטעמיה דאמר הלכה כר"ש והוא שלא עירבו אבל עירבו שתי רשויות הן:

Vilna Edition · נחלת הכלל · הטקסט התקבל דרך ספריא

תוספות

1:1גידוד חמשה ומחיצה חמשה אין מצטרפין - בפרק שני דגיטין (דף טו:) פי' בקונטרס כגון בית עמוק חמשה ויש לו מחיצות חמשה אין מצטרפין להיות תוכו רה"י וקשיא לר"ת דהא אמר בפרק בתרא (דף צט:) דבור וחוליתה מצטרפין ובשמעתא נמי אמר דמודה רב חסדא בתחתונה הואיל ורואה פני י' אלא יש לפרש גידוד חמשה גבוה חמשה ונפקא מינה בשתי חצירות זו למעלה מזו ולעליונה כדאמר הכא וצ"ע לענין שבת אם יש (לפרש כשיש) תל ברה"ר גבוה חמשה ורחב ארבעה ועל גביו עשו מחיצה חמשה שהזורק מרה"ר לתוכו חייב ומתוכו לרה"ר פטור:

8:1וכי קתני פחות מכאן מערבין אחד ואין מערבין שנים אתחתונה - וא"ת לעיל כדפריך עליונה לא תערב לא חד ולא תרי אמאי לא משני הא דקתני מערבין שנים ואין מערבין אחד אתחתונה ויש לומר משום דמשמע ליה מערבין שנים אתרוייהו:

9:1לא תימא אימר אלא ודאי מבעוד יום נפרצה - קשה דהכא אמר אביי דרבה סבר כשמואל דאמר שבת הואיל והותרה הותרה וא"כ תיקשי דאביי גופיה אמר (שבת דף כב.) כל מילי דמר עביד כחומרי דרב בר מהני תלת דעביד כשמואל מתירין מבגד לבגד כו' ואין לומר דמש"ה לא חשיב הא דהכא משום דרב הונא ורב יהודה נמי סברי כשמואל דהא בגרירא איכא דסברי כשמואל דהא בפרק המוציא (שבת פא.) משמע דסבר רבי יוחנן כסתם משנה דנזיר חופף ומפספס ומיהו י"ל דהכי פריך בהמוציא ומי מצי ר' יוחנן למימר דבר שאין מתכוין אסור דלא כסתם משנה דנזיר אפילו איכא סתמא אחרינא כדאשכחן בביצה (דף כג:) מאי אולמיה האי סתמא מהאי ואין לרבי יוחנן נמי לפסוק כשום אחת בלא ראייה אי נמי יש לומר הא דעביד כחומרי דרב היינו בעלמא לבד מעירוב ואבל דהלכה כדברי המיקל בהם או שמא כיון דזימנין הך קולא הויא חומרא כגון דנאסר במקצת שבת דמהאי טעמא נאסר לכל השבת לא חשיב ליה מחומרי דרב דלרב לית ליה הואיל והותרה הותרה ולית ליה נמי הואיל ונאסר נאסר:

12:1שבת כיון שהותרה הותרה - פירשתי בפרק קמא (דף יז. ד"ה עירוב):

13:1אין מטלטלין בה אלא בארבע - בכלים ששבתו בבית לר"ש:

Vilna Edition · נחלת הכלל · הטקסט התקבל דרך ספריא