מסכת ברכות דף מ״ד

עמוד א

1מתני׳ הביאו לפניו מליח תחלה ופת עמו מברך על המליח ופוטר את הפת שהפת טפלה לו זה הכלל כל שהוא עיקר ועמו טפלה מברך על העיקר ופוטר את הטפלה:

2גמ׳ ומי איכא מידי דהוי מליח עיקר ופת טפלה אמר רב אחא בריה דרב עוירא אמר רב אשי באוכלי פירות גנוסר שנו

3אמר רבה בר בר חנה כי הוה אזלינן בתריה דרבי יוחנן למיכל פירות גנוסר כי הוינן בי מאה מנקטינן ליה לכל חד וחד עשרה עשרה וכי הוינן בי עשרה מנקטינן ליה כל חד וחד מאה מאה וכל מאה מינייהו הוה מחזיק להו צנא בר תלתא סאוי ואכיל להו ומשתבע דלא טעים זיונא זיונא ס"ד אלא אימא מזונא

4רבי אבהו אכיל עד דהוה שריק ליה דודבא מאפותיה ורב אמי ורב אסי הוו אכלי עד דנתור מזייהו רשב"ל הוה אכיל עד דמריד ואמר להו רבי יוחנן לדבי נשיאה והוה משדר ליה רבי יהודה נשיאה באלושי אבתריה ומייתי ליה לביתיה

5כי אתא רב דימי אמר עיר אחת היתה לו לינאי המלך בהר המלך שהיו מוציאים ממנה ששים רבוא ספלי טרית לקוצצי תאנים מע"ש לע"ש

6כי אתא רבין אמר אילן אחד היה לו לינאי המלך בהר המלך שהיו מורידים ממנו ארבעים סאה גוזלות משלש בריכות בחדש כי אתא ר' יצחק אמר עיר אחת היתה בארץ ישראל וגופנית שמה שהיו בה שמנים זוגות אחים כהנים נשואים לשמנים זוגות אחיות כהנות ובדקו רבנן מסורא ועד נהרדעא ולא אשכחו בר מבנתיה דרב חסדא דהוו נסיבן לרמי בר חמא ולמר עוקבא בר חמא ואע"ג דאינהי הוו כהנתא אינהו לא הוו כהני

7אמר רב כל סעודה שאין בה מלח אינה סעודה אמר רבי חייא בר אבא א"ר יוחנן כל סעודה שאין בה שריף אינה סעודה:

8מתני׳ אכל ענבים ותאנים ורמונים מברך אחריהם שלש ברכות דברי רבן גמליאל וחכ"א ברכה אחת (מעין שלש) ר"ע אומר אפי' אכל שלק והוא מזונו מברך עליו ג' ברכות השותה מים לצמאו מברך שהכל נהיה בדברו ר' טרפון אומר בורא נפשות רבות וחסרונן:

9גמ׳ מ"ט דר"ג דכתיב (דברים ח, ח) ארץ חטה ושעורה וגו' וכתיב ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם וגו' וכתיב (דברים ח, י) ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלהיך

10ורבנן ארץ הפסיק הענין ור"ג נמי ארץ הפסיק הענין ההוא מבעי ליה למעוטי הכוסס את החטה

11א"ר יעקב בר אידי א"ר חנינא כל שהוא מחמשת המינין בתחלה מברך עליו במ"מ ולבסוף ברכה אחת מעין שלש

12אמר רבה בר מרי אריב"ל כל שהוא משבעת המינין בתחלה מברך בורא פרי העץ ולבסוף ברכה אחת מעין שלש

13א"ל אביי לרב דימי מאי ניהו ברכה אחת מעין שלש א"ל אפירי דעץ על העץ ועל פרי העץ ועל תנובת השדה ועל ארץ חמדה טובה ורחבה שהנחלת לאבותינו לאכול מפריה ולשבוע מטובה רחם ה' אלהינו על ישראל עמך ועל ירושלים עירך ועל מקדשך ועל מזבחך ותבנה ירושלים עיר קדשך במהרה בימינו והעלנו לתוכה ושמחנו בה כי אתה טוב ומטיב לכל

14דחמשת המינין על המחיה ועל הכלכלה ועל תנובת השדה כו' וחותם על הארץ ועל המחיה

15מיחתם במאי חתים כי אתא רב דימי אמר רב חתים בר"ח ברוך מקדש ישראל וראשי חדשים הכא מאי

16רב חסדא אמר על הארץ ועל פירותיה ור' יוחנן אמר על הארץ ועל הפירות א"ר עמרם ולא פליגי הא לן והא להו

17מתקיף לה ר"נ בר יצחק אינהו אכלי ואנן מברכין אלא איפוך רב חסדא אמר על הארץ ועל הפירות ר' יוחנן אמר על הארץ ועל פירותיה

Wikisource Talmud Bavli · CC BY-SA · הטקסט התקבל דרך ספריא

רש"י

1:1מתני' מליח – כל דבר מלוח:

2:1גמ' פירות גנוסר – פירות ארץ ים כנרת חשובים מן הפת:

3:1זיונא – משמע מידי דבר אכילה:

3:2מזונא – דבר הסועד:

4:1דשריק דודבא מאפותי' – שהזבוב מחליק ממצחו מתוך צהלת פנים בשרו מחליק:

4:2עד דמריד – דעתו מטרפת:

4:3באלושי – אוכלוסי בני אדם:

5:1ספלי טרית – ספלים מלאים חתיכות דג חתוך שקורים טונינ"א:

5:2לקוצצי תאנים – למאכל פועלים שקוצצים תאנים והיו מרובים עד שכל אלו צריכין להם למאכל:

6:1בריכות – קובייא"ש בלע"ז:

6:2משלש בריכות בחדש – ג' פעמים בחדש מורידים ממנו כך:

6:3שמנים זוגות אחים – שנים שנים אחים היו כולם וכן נשותיהם:

7:1שריף – תבשיל לח שיש בו מרק כמו שורפה חיה:

8:1מתני' מברך אחריהם ג' ברכות – ר"ג לטעמיה דאמר לעיל בפירקין (ברכות דף לז.) כל שהוא מז' המינים מברך אחריו ג' ברכות:

8:2אפילו אכל שלק – של ירק:

8:3והוא מזונו – שסמך עליו למזון:

8:4וחסרונן – צרכי ספוקן:

9:1גמ' וברכת – אכולהו קאי ובההוא קרא ג' ברכות רמיזי כדאמרינן בפרק שלשה שאכלו (ברכות דף מח:):

10:1ארץ הפסיק הענין – ולא קאי וברכת אלא אלחם דסמיך ליה:

10:2ור"ג ההוא – הפסקה לפרושי חטה דכתיב בקרא קמא אתא ולמעוטי שאם כססה כמות שהיא אין זו בכלל ברכה אא"כ עשאה לחם:

11:1חמשת המינים – כולם מין דגן חטין ושעורין וכוסמין ושבולת שועל ושיפון כוסמין מין חטה שבולת שועל ושיפון מין שעורה:

11:2מברך עליו ב"מ מזונות – אם עשאו תבשיל:

12:1כל שהוא מז' המינים – משאר ז' המינים האמורים בפסוק ואינו מין דגן:

13:1אפרי דעץ על העץ ועל פרי העץ ועל ארץ חמדה טובה ורחבה – אתרוייהו קאי כולה עד סופה:

15:1רב חתים בר"ח כו' – אע"ג דדמיא לתרתי:

15:2הכא מאי – מי מחתמינן בתרתי כהאי גוונא כגון על הארץ ועל הפירות ולא הויא חתימה בשתים ממש כדמפרש לה בפרק שלשה שאכלו (ברכות דף מט.):

16:1הא לן והא להו – רב חסדא מבבל ובבבל חתמי על הארץ ועל פירותיה ור' יוחנן מארץ ישראל והתם חתמי על הפירות:

17:1ואנן מברכינן – על פירותיה אארץ ישראל לחודה קאי ואנן לא אכלינן מינייהו ומברכים עלייהו:

Vilna Edition · נחלת הכלל · הטקסט התקבל דרך ספריא

תוספות

1:1מברך על המליח - ואף על גב דאשמעינן דפת פוטר את הפרפרת איצטריך לאשמעינן דפעמים דפת טפל:

2:1באוכלי פירות גנוסר שנו - שהמליח עיקר שהוא בא להשיב הלב שנחלש מפני מתיקות הפירות והפת שלאחריו טפל ואינו בא אלא בשביל המליח וא"ת פירות הוי עיקר ומליח טפל ולבריך על הפירות ולפטר כולהו וי"ל דמיירי שלא אכל הפירות באותו מעמד א"נ בשעה שאכל פירות גנוסר לא היה שם עדיין מליח ופת דלא היה יודע שיחלש לבו מחמת המתיקות:

8:1רבי עקיבא אומר אפי' אכל שלק והוא מזונו כו' - ולא דמי לההיא דלעיל (ברכות דף לז.) דר"ג נתן רשות לר"ע לברך וכו' דשאני הכא דאיקבע מזוניה עליה:

13:1על העץ ועל פרי העץ - אבל על היין מברכים על הגפן ועל פרי הגפן דכיון דיין קובע ברכה לעצמו משום חביבותיה הוא הדין לאחריו ובחתימה יש שחותמין על הארץ ועל הפירות ויש שחותמין על הגפן ועל פרי הגפן מיהו לכאורה משמע דא"צ לשנות החתימה שהרי אין אנו משנין רק לומר פרי הגפן במקום פרי העץ אבל בעלמא היכא דלא מברכינן על העץ אלא בסתמא על הארץ ועל הפירות ביין נמי אין לשנות ובס' המיימוני מצריך להזכיר בה מעין המאורע בשבת ובי"ט וכן משמע בירו' ומיהו לא נהגו העולם כן ויכול להיות מה שמזכירים מעין המאורע היינו דוקא בימיהם שהיו רגילין לקבוע איין ואמיני פירות אבל האידנא לא קבעי ופר"ח היכא דאכיל מיני מזונות כגון דייסא ותאנים ושתי חמרא מברך ברוך אתה ה' אמ"ה על המחיה ועל הכלכלה על הגפן ועל פרי הגפן ועל העץ ועל פרי העץ ועל תנובת השדה וכו' וחותם בא"י אמ"ה על הארץ ועל המחיה ועל הפירות ולא הוי חתימה בשתים דהארץ היא המוציאה המחיה והפירות:

17:1אינהו מיכל אכלי ואנן מברכין - משמע שאין נראה למקשן שידברו האמוראים דבבל בשביל בני ארץ ישראל כי כך פר"ת גבי (קדושין כט:) לעולם ישא אשה ואחר כך ילמוד תורה ותנא אחריתי ילמוד תורה ואחר כך ישא אשה ומסיק הא לן והא להו ופירש ר"ת דר' יוחנן היה מדבר בשביל תלמידיו שהיו מבבל דשמא הכא קים ליה למקשן דבאותה שעה שאמר רב חסדא הא מילתא לא היה לפניו שום תלמיד מא"י וכן לא שום תלמיד מבבל לפני רבי יוחנן וא"כ לא היה מזכיר רב חסדא שהיה מבבל כי אם לבני בבל ולהכי פריך היאך יברכו בני בבל על הארץ ועל פירותיה משמע דקאי דוקא על פירות של ארץ ישראל והם אינם אוכלים אותן:

Vilna Edition · נחלת הכלל · הטקסט התקבל דרך ספריא

עמוד ב

1אמר רב יצחק בר אבדימי משום רבינו על הביעא ועל מיני קופרא בתחלה מברך שהכל ולבסוף בורא נפשות רבות וכו' אבל ירקא לא ור' יצחק אמר אפילו ירקא אבל מיא לא ורב פפא אמר אפילו מיא

2מר זוטרא עביד כרב יצחק בר אבדימי ורב שימי בר אשי עביד כר' יצחק וסימנך חד כתרי ותרי כחד

3א"ר אשי אנא זמנא דכי מדכרנ' עבידנא ככולהו

4תנן כל שטעון ברכה לאחריו טעון ברכה לפניו ויש שטעון ברכה לפניו ואין טעון ברכה לאחריו בשלמא לרב יצחק בר אבדימי לאפוקי ירקא לר' יצחק לאפוקי מיא אלא לרב פפא לאפוקי מאי

5לאפוקי מצות

6ולבני מערבא דבתר דמסלקי תפילייהו מברכי אקב"ו לשמור חקיו לאפוקי מאי

7לאפוקי ריחני

8א"ר ינאי א"ר כל שהוא כביצה ביצה טובה ממנו כי אתא רבין אמר טבא ביעתא מגולגלתא משיתא קייסי סולתא כי אתא רב דימי אמר טבא ביעתא מגולגלתא משיתא מטויתא מארבע מבושלתא כל שהוא כביצה ביצה טובה הימנו לבר מבשרא:

9רע"א אפילו אכל שלק כו': ומי איכא מידי דהוה שלק מזוני א"ר אשי בקלח של כרוב שנו

10ת"ר טחול יפה לשינים וקשה לבני מעים כרישין קשין לשינים ויפין לבני מעים כל ירק חי מוריק וכל קטן מקטין וכל נפש משיב את הנפש וכל קרוב לנפש משיב את הנפש כרוב למזון ותרדין לרפואה אוי לו לבית שהלפת עוברת בתוכו:

11אמר מר טחול יפה לשינים וקשה לבני מעים מאי תקנתיה נלעסיה ונשדייה

12כרישין קשין לשינים ויפין לבני מעים מאי תקנתיה לשלקינהו ונבלעינהו

13כל ירק חי מוריק א"ר יצחק בסעודה ראשונה של אחר הקזה

14וא"ר יצחק כל האוכל ירק קודם ארבע שעות אסור לספר הימנו מאי טעמא משום ריחא וא"ר יצחק אסור לאדם שיאכל ירק חי קודם ארבע שעות

15אמימר ומר זוטרא ורב אשי הוו יתבי אייתו קמייהו ירק חי קודם ארבע שעות אמימר ורב אשי אכול ומר זוטרא לא אכל אמרו ליה מאי דעתיך דא"ר יצחק כל האוכל ירק קודם ארבע שעות אסור לספר הימנו משום ריחא והא אנן דקא אכלינן וקא משתעית בהדן

16אמר להו אנא כאידך דר' יצחק ס"ל דא"ר יצחק אסור לאדם שיאכל ירק חי קודם ארבע שעות

17כל קטן מקטין אמר רב חסדא אפילו גדיא בר זוזא ולא אמרן אלא דלית ביה רבעא אבל אית ביה רבעא לית לן בה

18כל נפש משיב נפש אמר רב פפא אפילו גילדני דבי גילי

19כל הקרוב לנפש משיב את הנפש אמר רב אחא בר יעקב עונקא א"ל רבא לשמעיה כי מייתית לי אומצא דבישרא טרח ואייתי לי מהיכא דמקרב לבי ברוך

20כרוב למזון ותרדין לרפואה כרוב למזון אין ולרפואה לא והא תניא ששה דברים מרפאין את החולה מחליו ורפואתן רפואה ואלו הן כרוב ותרדין ומי סיסין דבש וקיבה והרת ויותרת הכבד אלא אימא כרוב אף למזון

21אוי לו לבית שהלפת עוברת בתוכו איני והא אמר ליה רבא לשמעיה כי חזית לפתא בשוקא לא תימא לי במאי כרכת ריפתא

22אמר אביי מבלי בשר ורבא אמר מבלי יין איתמר רב אמר מבלי בשר ושמואל אמר מבלי עצים ורבי יוחנן אמר מבלי יין

23א"ל רבא לרב פפא סודני אנן תברינן לה בבשרא וחמרא אתון דלא נפיש לכו חמרא במאי תבריתו לה א"ל בציבי כי הא דביתהו דרב פפא בתר דמבשלא לה תברא לה בתמנן אופי פרסייתא

24תנו רבנן דג קטן מליח פעמים שהוא ממית בשבעה בשבעה עשר ובעשרים ושבעה ואמרי לה בעשרים ושלשה ולא אמרן אלא במטוי ולא מטוי אבל מטוי שפיר לית לן בה ודלא מטוי שפיר לא אמרן אלא דלא שתה בתריה שכרא אבל שתה בתריה שכרא לית לן בה:

25והשותה מים לצמאו וכו' לאפוקי מאי א"ר אידי בר אבין לאפוקי למאן

Wikisource Talmud Bavli · CC BY-SA · הטקסט התקבל דרך ספריא

רש"י

1:1קופרא – כל מיני בשר:

1:2אבל ירקא לא – צריך לברוכי אחריה:

2:1חד כתרי – מר זוטרא שהוזכר כאן יחיד בלא שם אביו עביד כרב יצחק בר אבדימי שהוזכר בשמו ובשם אביו:

2:2ותרי כחד – מר בר רב אשי שהוזכר בשמו ובשם אביו עביד כר' יצחק שהוזכר יחיד:

3:1ככולהו – אף כרב פפא:

4:1כל שטעון ברכה – משנה היא במסכת נדה:

4:2למעוטי ירקא – וכ"ש מיא:

5:1למעוטי מצות – אין מברכין כשמסלקין תפילין וציצית ואחר תקיעת שופר ולולב:

8:1כל שהוא כביצה – אין לך מין מאכל שיעור כביצה שלא תהא ביצה טובה לגוף ממנו:

8:2מגולגלתא – צלויה לחה ורכה ששורפין אותה:

8:3מגולגלתא משיתא – טובה משיתא קייסי:

8:4קייסי – מדות מחזיקות לוג:

8:5מטויתא – צלויה קשה טובה מארבע קייסי:

8:6מבושלתא – במים עלה א"ר ינאי כל שהוא כביצה ביצה טובה ממנו:

9:1בקלח של כרוב שנו – שהוא מזון דתניא לקמן כרוב למזון:

10:1כרישין – כרתי:

10:2כל ירק חי מוריק – נוטל תואר הפנים:

10:3כל קטן – שלא גדל כל צרכו ולקמן מפרש כמה כל צרכו:

10:4כל נפש – דבר חי הנאכל שלם כגון דגים קטנים שגדלו כל צרכן:

10:5הקרוב לנפש – האוכל מן הבהמה במקום חיות שלה ולקמן מפרש לה:

10:6אוי לבית – לכרס האוכל לפת:

11:1נלעסיה – כוססו ומשליכו:

12:1לשלקינהו – בקדרה הרבה שלא יצטרך לכוססו בשיניו:

14:1קודם ארבע שעות – שאינו זמן סעודה והריח קשה לבני אדם המספרים עמו קודם אכילה שהגוף ריקן:

16:1כאידך דר' יצחק סבירא לי – אבל אסור לספר לא סבירא לי:

17:1בר זוזא – כלומר שמן וטוב ששוה זוז:

17:2דלית ביה רבעא – שלא גדל עד רביעית שלו כגון טלה רביעית של איל גדי כדי רביעית של שעיר גדול וכן כל דבר:

18:1גילדני דבי גילי – דגים קטנים מאד ומצויין בין הקנים באגם ואין דרכן לגדל יותר אבל דג קטן ממין דג גדול ולא גדל רובע זה הוא קטן מקטין:

19:1עונקא – צואר מקום בית השחיטה וסמוך ללב ולמעים:

19:2לבי ברוך – למקום שברכו שם על השחיטה:

20:1ומי סיסין – תבשיל של פוליאו"ל:

20:2והרת – ולדיר"א שהולד נוצר בו:

20:3יותרת הכבד – טרפשא דכבדא שקורין אייבר"ש:

22:1מבלי בשר – היא קשה אבל כשמבשלה עם בשר שמן מתיש כחה:

22:2מבלי יין – כשאין שותה אחריה יין:

22:3מבלי עצים – שאינו שולקה הרבה:

23:1סודני – בעל שכר תמרים ור' פפא מוכר שכר היה כדאמר באיזהו נשך (ד' סה.) טרשא דרב פפא שכראי לא פסיד ואמר רב פפא אי לאו דרמאי שכרא לא איעתרי (פסחים קיג.) והוא נקרא סודני כדאמרינן תמרי בחלוזך לבי סודנא רהוט (שם):

23:2דלא נפיש לכו חמרא – ששותי שכר אתם:

23:3במאי תבריתו לה – לכחו של לפת:

23:4אופי פרסייתא – בקעיות של עצים גדולות היתה שורפת תחת קדרת הלפת:

24:1פעמים שהוא ממית – ואלו הן ביום שבעה ימים למליחתו או ביום שבעה עשר או ביום שבעה ועשרים:

Vilna Edition · נחלת הכלל · הטקסט התקבל דרך ספריא

תוספות

3:1עבידנא ככולהו - וכן אנו נוהגין כרב אשי דמברכינן בתר מיא ובתר ירקא בורא נפשות רבות:

6:1ולבני מערבא דמברכין הכי בתר וכו' - ואנן לא עבדינן כבני מערבא דדוקא לדידהו שהיה דרכם לסלקם בלילה שייכא ברכה דלשמור חקיו כדכתיב ושמרת את החקה הזאת למועדה מימים וגו' אבל אנו שמסלקין אותן בחצי היום או אפי' נסלקן בלילה לא שייך חקה ודוקא לדידהו דקסברי לילה לאו זמן תפילין הוא ומימים ימימה אתא למעוטי לילות שייכא ברכה דחקה אבל אנן דקי"ל דלילה זמן תפילין הוא ואנן משימין הפסוק ושמרת החקה וגו' בפסח ומה שאין אנו מניחים אותן בלילה מפני שמא יפיח בהן אפי' נמתין לסלקן עד הלילה לא מברכינן אע"ג דאנן קיימא לן דשבת וי"ט לאו זמן תפילין אפ"ה לא מברכינן דדוקא לדידהו דסבירא להו חקה קאי אתפילין מברכי' ותדע שהרי אינהו נמי לא היו מברכין אלא אתפילין לחודייהו משום דכתיב בהו חקה אבל אשאר מצות כגון ציצית ולולב וסוכה לא היו מברכין (וה"ה הכא) וקשה דהוי מצי לשנויי הכי לאפוקי שאר מצות אפי' לבני מערבא:

Vilna Edition · נחלת הכלל · הטקסט התקבל דרך ספריא