מסכת בכורות דף מ״ד

עמוד א

1אע"פ שאינו כוחל שתי עיניו כאחת:

2שתי עיניו למטה: מה שתי עיניו למעלה שתי עיניו למטה אילימא שתי עיניו למעלה דחזי למעלה שתי עיניו למטה דחזי למטה עינו אחת למעלה ועינו אחת למטה דחזאי עינו אחת למטה ועינו אחת למעלה היינו רואה את החדר ואת העלייה כאחת

3אלא שתי עיניו למעלה דקיימן למעלה שתי עיניו למטה דקיימן למטה עינו אחת למעלה ועינו אחת למטה דקיימי עינו אחת למעלה ועינו אחת למטה וקיימי כסדרן נמי ורואה את החדר ואת העלייה כאחת

4מנא הני מילי דת"ר (ויקרא כא, כ) בעינו כל מה שבעינו מכאן אמרו שתי עיניו למטה שתי עיניו למעלה עינו אחת למעלה ועינו אחת למטה ורואה את החדר ואת העלייה כאחת או שמדבר עם חבירו ואחר אומר לי רואה

5תנו רבנן (ויקרא כא, יח) עור בין סומא בשתי עיניו בין סומא באחת מעיניו חורוור והמים הקבועין מנין ת"ל איש עור

6אמר רבא למה לי דכתב רחמנא איש עור דק תבלול בעינו צריכי דאי כתב רחמנא עור משום דליתנהו כלל אבל חורוור והמים הקבועין דאיתנהו ביה לא כתב רחמנא איש

7ואי כתב רחמנא איש משום דלא קא חזי כלל אבל מחסורייתא לא כתב רחמנא דק ואי כתב רחמנא דק משום דמחסרן אבל מבלבליתא לא כתב רחמנא תבלול

8ואי כתב רחמנא תבלול משום דמבלבלן אבל משום משניותא לא כתב רחמנא בעינו

9אמר רבא הלכך כל מחמת כהיותא אתיא מאיש מחסורייתא מדק מבלבליתא מתבלול משניותא מבעינו:

10סכי שמש: תני רב יוסף סני שמש זגדיין מחוי רב הונא חד מדידן וחד מדידהו ואיקפד רב יהודה

11מיתיבי שכבנא שגביניו שוכבים זגדום אחד שחור ואחד לבן תנא כל זוגא דלא שוי להדדי זגדום קרי ליה

12הצירן עיניו תרוטות וצירניות דומעות דולפות טורדות

13תנא הזדיר והלופין והתמיר זויר דמזור עיניה לופין דנפישין זיפיה תמיר שתמו זיפין והני גבי מומין תנו להו והתנן שנשרו ריסי עיניו פסול מפני מראית העין לא קשיא הא דאשתיור גרדומי הא דלא אישתיור גרדומי:

14מתני׳ עיניו גדולות כשל עגל או קטנות כשל אווז גופו גדול מאבריו או קטן מאבריו חוטמו גדול מאבריו או קטן מאיבריו הצומם והצומע איזהו צומע כל שאזניו קטנות והצומם כל שאזניו דומות לספוג שפתו העליונה עודפת על התחתונה התחתונה עודפת על העליונה הרי זה מום ושנשרו שיניו פסול מפני מראית העין:

15גמ׳ אמר רב משה רבינו עשר אמות היה שנאמר (שמות מ, יט) ויפרש את האהל על המשכן מי פרשו משה רבינו פרשו וכתיב (שמות כו, טז) עשר אמות אורך הקרש

16אמר ליה רב שימי בר חייא לרב אם כן עשיתו למשה רבינו בעל מום דתנן גופו גדול מאבריו או קטן מאבריו אמר ליה שימי באמה של קרש קאמר:

17חוטמו גדול כו': תנא כאצבע קטנה:

18הצימם והצימע: תנא אף הצימח לא הוו ידעי רבנן מאי צימח שמעו לההוא טייעא דהוה קאמר מאן דבעי צימח ואישתכח גדיא חזיזא

19אמר רב חסדא עז שאין לה קרנים ורחל שיש לה קרנים כשרים לגבי מזבח

20תניא נמי הכי יש דברים שהן כמומין ואינן כמומין ושוחטין עליהם במקדש אבל לא במדינה ואלו הן עז שאין לו קרנים ורחל שיש לו קרנים והצימח והצימם והצומע

21אמר רב חסדא אמר אמימר נטלו קרנותן וזכרותן עמהן פסולה ואין פודין עליהם נטלו טלפיים וזכרותם עמהן פסולין ונפדין עליהם

22מיתיבי נטלו קרניין וטלפיין וזכרותן עמהן פסולין ונפדין עליהן לא קשיא הא דאיתעקור איתעקורי הא דאיגום איגומי

23ודאיגום איגומי פסול ורמינהו פרה שקרניה וטלפיה שחורים יגוד תרגמה זעירי מעילוי זכרות:

Wikisource Talmud Bavli · CC BY-SA · הטקסט התקבל דרך ספריא

רש"י

2:1דחזיין למעלה - שעומדות במקומן בסדר אבל כל שעה רואות למעלה:
חדר למטה עלייה למעלה:

3:1דקיימן למעלה - בגובה המצח שלא כשאר בני אדם:

3:2וקיימן כסדרן - כלומר והינן עומדות במקומן כסדר אבל רואה את החדר ואת העליה שעינו אחת רואה למעלה ועינו אחת רואה למטה:

4:1בעינו - תבלול בעינו דהוה ליה למכתב דק תבלול ואנא ידענא דלא שייכא אלא בעין:

5:1איש עור - מריבויא דאיש:

6:1עור - משמע שניטלו עיניו וליתנהו כלל:

7:1מחסורייתא - שחסרה מראיתו אבל רואה מקצת:

7:2דק - טייל"א מחסרת המראה ואינו ניטל:

7:3מבלבליתא - לבן הפוסק בסירה ונכנס בשחור ואינו מקצר המראית כלל:

8:1משונייתא - שמשונות במעמדן כגון למעלה או למטה או רואה חדר ועלייה כאחת:

9:1כהיותא - דאינו רואה:

9:2אתיא מאיש - דהני חורוור והמים הקבועין כהיותא נינהו ומפיק להו תנא דברייתא מאיש:

10:1סכי שמש תני רב יוסף סני שמש - ששונא את השמש ואינו יכול לראות מקום שחמה זורחת שם:

10:2חד מדידהו וחד מדידן - שיש לו עין אחת דומה לעין אלו היושבין נגדי ועין אחת שלי. רב יהודה היה יושב כנגדו והיו עיניו משונות:

11:1שכבנא - שגביניו ארוכין ושוכבין על עיניו:

12:1תרוטות - עגולות:

12:2וצירניות - עגולות יותר מתרוטות:

12:3דומעות - מעט:

12:4דולפות - יותר מדומעות:

12:5טורדות - יותר מדולפות כמו (משלי כז) דלף טורד:

13:1תנא אף הזריין ולופיין והתומיין - הוי מום דמזורדן עיניו:

13:2והא גבי מומין תני להו - להאי תומיין מי הוי מום והא לא פסיל ליה מתני' אלא משום מראית העין:

13:3אישתייר גרדומי - שרשין לא הוי מום אלא משום מראית העין:

14:1מתני' מאבריו - כגון ידיו ורגליו ושוקיו:

14:2צימם צימע - במתני' מפרש לה:

14:3לספוג - שכווצות וסתומות:

15:1גמ' עשר אמות - קס"ד באמה שלו:

16:1בעל מום - דגופו גדול מזרועותיו דהא כל אדם אין גופו אלא שלש אמות באמתו:

16:2באמה של קרש קאמינא - דהיינו עשר אמה באמה של קרשים דאורך הקרשים לא נמדד באמתו של משה. והא דאמרן בפירקא דלעיל (בכורות דף מ.) אחת יתירה על של משה חצי אצבע לאו בשל משה ממש קאמר דודאי של משה היתה יתירה מאד על אותה של קדש שתיקן משה:

17:1כאצבע קטנה - אם חוטמו גדול לפי שאר אברין יותר מדאי כשיעור רוחב אצבע קטנה הוי מום היכי משערינן ליה מודדין חוטמו לחוטם בני אדם הארוכין בגופן כמוהו:

18:1חזיזא - אזניו ארוכות מאד עד שתכופות למטה:

20:1במקדש - דלא הוי מום:

20:2והצמח והצימם והצמע - ומתני' דחשיב להו (באדם מומין) קאמר לפי שאינו שוה בזרעו של אהרן:

21:1זכרותן - היינו עצם התחוב בתוך הקרניים: זכרות הטלפים היינו עצם שבתוך הטלפים דזו היא כף הרגל:

21:2ואין נפדין עליהם - אם בהמת שאר קדשים שאינה בכור אינה נפדית בכך דלא הוי מום גמור אלא לאיפסולי:

22:1ונפדית עליהן - וקשיא לרב חסדא דאמר אין נפדין:

22:2ברייתא דקתני בדעקור איעקורי - קרנים ושרשי הזכרות ונראית גומא בראש:

22:3רב חסדא דאיגום איגומי - נחתכין מלמעלה ושרשיו נשארו:

23:1ודאיגום איגומי - מי שייך בה אפילו פסלות:

23:2פרה - אדומה:

23:3יגוד - יחתוך כמו (דניאל ד) גודו אילנא:

23:4תרגמה זעירי - האי [דקתני] יחתוך מעילווי זכרותייהו שיש בחודו של קרן כשתים ושלש אצבעות שאין זכרות מגיע שם ואם השחרות אין מגיע עד מקום הזכרות יחתוך אבל יותר מכאן פסולה:

Vilna Edition · נחלת הכלל · הטקסט התקבל דרך ספריא

תוספות

10:1מחוי רב הונא חד מדידהו - פירוש רב יהודה שהיה לפניו פי' בקונט' שהיו עיניו משונות ולא פירש במה היו משונות ור"ת מפרש דרב יהודה אריך בדורו הוה דאמר בפרק המפלת (נדה דף כד:) ורב הונא איניש גוצא הוה כדאי' במסכת תעניות פרקא דחסידים ומשום הכי לא היו עיניו נכרות קטנות כ"כ משל סתם בני אדם אבל משל רב יהודה היו נכרות שהיו גדולות הרבה ולכך הקפיד רב יהודה והיינו שינוי דעינו אחת גדולה ואחת קטנה ואע"ג דלא הוי מומא לענין אחולי עבודה עד שתהא גדולה כשל עגל או קטנה כשל אווז מכל מקום אין זה שוה בזרעו של אהרן:

12:1עיניו תרוטות - פי' בקונטרס עגולות כמו כי תרוטה בסנהדרין (דף קז) גבי לבנה וצירניות פירש בקונט' עגולות יותר מתרוטות ותימה כיון דתנא קילתא כ"ש חמירתא וכענין זה קשה גבי דתנא דומעות דולפות וטורדות דולפות יותר מדומעות וטורדות יותר מדולפות ושמא איצטריך למיתני כולהו לאשמועינן דלא מיפסלי משום מומא אלא משום דאין שוה בזרעו של אהרן:

Vilna Edition · נחלת הכלל · הטקסט התקבל דרך ספריא

עמוד ב

1מתני׳ דדין שוכבין כשל אשה כריסו צבה טיבורו יוצא נכפה אפילו אחת לימים רוח קצרה באה עליו המאושבן ובעל גבר:

2גמ׳ אמר רבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא משתינין מים בפני רבים ואין שותין מים בפני רבים ותניא נמי הכי משתינין מים בפני רבים ואין שותין מים בפני רבים ומעשה באחד שביקש להשתין מים ולא השתין ונמצא כריסו צבה

3שמואל איצטריך ליה בשבתא דרגלא נגדו ליה גלימא אתא לקמיה דאבוה א"ל אתן לך ד' מאה זוזי וזיל אהדר עובדא את דאפשר לך דלא אפשר ליה ליסתכן

4מר בר רב אשי איצטריך אגודא גמלא אשתין אמרו ליה חמתך קאתיא אמר להו באודנה

5ותיפוק לי משום עלקא בשותת

6ת"ר שני נקבים יש בו באדם אחד מוציא שתן ואחד מוציא שכבת זרע ואין בין זה לזה אלא כקליפת השום בשעה שאדם נצרך אם נקבו זה לתוך זה נמצא עקר

7אמר ר"ל מאי דכתיב (דברים ז, יד) לא יהיה בך עקר ועקרה ובבהמתך אימתי לא יהיה בך עקר בזמן שבבהמתך

8אמר רבי יהושע בן לוי לא יהיה בך עקר מן התלמידים ועקרה שלא תהא תפלתך עקורה לפני המקום אימתי בזמן שאתה משים עצמך כבהמה

9אמר רב פפא לא ישתין אדם מים לא על כלי חרס ולא על מקום קשה דאמר רב הני מדורי דבבל מהדרי מיא לעין עיטם אמר אביי הא איתתא לא תקום להדיא באנפי ינוקא אגיסא לית לן בה

10תניא רשב"ג אומר עמוד החוזר מביא אדם לידי הדרוקן סילון החוזר מביא אדם לידי ירקון אמר רבה בר רב הונא אמר רב קטינא אמר ריש לקיש דם רבה שחין רבה שכבת זרע רבה צרעת רבה צואה רבה הדרוקן רבה מי רגלים רבין ירקון רבה:

11רוח קצרית באה עליו מאי ניהו תנא רוח בן נפלים באה עליו:

12המאושבן ובעל גבר: תנא משובן בביצים ובעל גבר בגיד תנא משובן זה הקיין הגרבתן זה בעל קיק קיין בביצים גרבתא בגיד

13ועד כמה מחוי רב יהודה עד רכובה תניא רבי אליעזר בן יעקב אומר עד רכובה פסול למעלה מן רכובה כשר איכא דאמרי עד רכובה כשר למטה מן הרכובה פסול:

14מתני׳ אין לו ביצים או אין לו אלא ביצה אחת הרי זה (ויקרא כא, כ) מרוח אשך האמור בתורה רבי ישמעאל אומר כל שנימוחו אשכיו ר"ע אומר כל שרוח באשכיו רבי חנינא בן אנטיגנוס אומר כל שמראיו חשוכין:

15גמ׳ קשיא ליה לרבי ישמעאל הא חסר אשך מיבעי ליה תני שנמרחו אשכיו קשיא ליה לרבי עקיבא האי ממרוח אשך מיבעי ליה תני שהרוח באשכיו

16קשיא ליה לרבי חנינא בן אנטיגנוס האי רוח אשך מיבעי ליה תני שמראיו חשוכין קסבר גורעין ומוסיפין ודורשין

17היינו כושי רבי חנינא בן אנטיגנוס לא תני כושי:

18מתני׳ מקיש בקרסוליו ובארכבותיו

Wikisource Talmud Bavli · CC BY-SA · הטקסט התקבל דרך ספריא

רש"י

1:1מתני' דדין שוכבין - גדולים:

1:2נכפה - נופל מחמת חולי:

1:3אחת לימים - שאינו נופל אלא פעם אחת לימים שתבא לזמן קבוע:

1:4רוח קצרה - רוח שד:

1:5מאושבן - ביציו גדולים:

1:6בעל גבר - גידו גדול:

2:1גמ' ואין שותין מים - דדרך תלמיד חכם להיות צנוע באכילה ובשתיה אבל להטיל מים לא ליהוי צנוע שמא ימתין ויסתכן:

3:1איצטריכא ליה - להטיל מים:

3:2בשבתא דריגלא - שלשים יום קודם הרגל דשואלין ודורשין בהלכות הרגל כדאמרינן במגילה (דף ד.):

3:3נגדו ליה גלימא - פרסו סדין בינו לבין העם:

3:4אהדר עובדא - דרוש שאסור להמתין מלהטיל מים עד שיהא לו צניעות:

3:5את דאפשר לך - לפרוש סדין לפי שחשוב אתה:

3:6ואי ליצטרך אינש אחרינא דלא אפשר ליה וימתין עד שילכו העם ויסתכן ויהא עקור:

4:1חמתך - חמותך:

4:2באודנה - אפילו בתוך אזנה הייתי מטיל מים אם לא היה לי מקום אחר קודם שאמתין וכ"ש בפניה:

5:1ותיפוק לי משום עלקא - דקתני לעיל שבקש להשתין ולא השתין ונמצא כריסו צבה ממאי דמשום המתנה הוה ליה דלמא עלקא שתה שקורין שנשוא"ה לפיכך צבה כריסו:

5:2בשותת - שאינו יכול להטיל מים יפה לאחר כן אלא שותת טיפין טיפין דודאי מחמת עיכוב שתן הוה ליה:

7:1בזמן שבבהמתך - שתשים עצמך כבהמה שלא תהא צנוע בהטלת מים:

8:1שלא תהא תפלתך עקורה כו' - וכשתתפלל [על בנים] תהא נשמעת תפלתך:

8:2כבהמה - שלא תמתין מלהטיל מים:

9:1לא על (גב) כלי חרס - בתוך עביט של מימי רגלים לפי שמשליכין אותו בנהר בסמוך להם ונהרות בבל הולכין ומתעכבין בעין עיטם כדמפרש:

9:2ולא על מקום קשה - שאינן בולעין וצפין על הקרקע עד שנשטפין למקום מדרון ונופלין לנהר:

9:3ואמר רב הנך מדורי דבבל - מקומות מדרון שבבבל:

9:4מהדרי לעין עיטם - שבו כ"ג טובל ביוה"כ כדאמרי' במסכת יומא בפרק ג' (דף לא.):

9:5לא תיקום להדיא באפי ינוקא - כשהיא מטלת אל תעמוד ממש כנגד התינוקות דחוצפתא היא:

9:6[אגיסא] - אם לצד אחר שאין משתנת בפני התינוק ל"ל בה:

10:1עמוד - גדולים:

10:2הדרוקן - חולי מעיים:

10:3סילון - קטנים:

10:4דם רבה שחין רבה - המרבה דם שאינו מקיז מרבה שחין:

10:5שכבת זרע רבה - מי שיש לו אשה ואינו משמש מטתו מרבה צרעת:

11:1נאלת רוח שטות ע"י שד זהו בן נפילים נוייטו"ן:

12:1הקיין - היינו משובן:

12:2הגרבתן - היינו מין בעל גבר:

12:3בביצים - שביציו גדולים:

12:4בגיד - שגידו גדול:

13:1ועד כמה - יגדל הגיד שיהא פסול:

14:1מתני' שנמרחו אשכיו - שנימוחו ביציו:

14:2שהרוח באשכיו - שביציו נפוחים:

14:3שמראיו חשוכים - שהוא שחור ככושי. ולא בביצים משתעי כלל:

15:1גמ' קשיא ליה לר' ישמעאל - כלומר להכי פליג רבי ישמעאל את"ק משום דקשיא ליה א"כ דבשאין לו ביצים מישתעי קרא חסר אשך מיבעי ליה:

15:2תני שנמרחו אשכיו - להכי תני ר"י שנמרחו אשכיו:

15:3ממרוח אשך מיבעי ליה - דהא מ"ם דמרוח משמשת היא:

16:1גורעין ומוסיפין - גורעין חי"ת ממרוח ואלף מאשך ומוסיפין ח' במקום אלף על אשך ואלף במקום חי"ת על מרוח והוי מרואו חשך:

17:1היינו כושי - וכושי בהדיא קתני מתני (לקמן בכורות מה.) הכושי והגיחור:

18:1מתני' המקיש בקרסוליים - שארכבותיו עוקמות לחוץ וקרסוליו לפנים ונוקשין זה לזה כשהוא מהלך. ובארכבותיו היינו איפכא שרגליו עקומות לחוץ ומרחיק זה מזה עד שארכבותיו מלמעלה העקומות כלפי פנים נוקשות זו לזו:

Vilna Edition · נחלת הכלל · הטקסט התקבל דרך ספריא

תוספות

2:1ואין שותין מים בפני רבים - פירש בקונטרס דרך ת"ח להיות צנוע באכילה ושתיה והא דאמר בסוף כיצד צולין (פסחים דף פו:) דרב הונא בריה דרב נתן אשתי כסא בתרי זמני ולא מהדר אפיה וקאמר התם כלה תנן משמע התם שדרך לשתות בפני רבים בלא חזרת פניו היינו בשעת סעודה דומיא דכלה ובהלכות דרך ארץ אמרינן דברבים הופך פניו לצד אחר וישתה מים נראה דנקט מים לפי שאין רגילין לשתות כולן מים אלא הצמא בלבד אבל שאר דברים רגילין לשתות יחד ור"ת אומר דה"ק דאפילו לאותן הצנועים שלא לשתות מים בפני רבים לא ליהוי צנוע להטיל מים שמא ימתין ויסתכן:

7:1אימתי לא יהיה בך עקר ועקרה בזמן שבבהמתך - תימה היאך יכולין להשים עצמן כבהמה בהטלת מים שהיו צריכין לצאת חוץ מן המחנה ולהרחיק ג' פרסאות כדאמרי' בפ' בתרא דיומא (דף עה:) דאין נפנים לא בצדיהם ולא לפניהם אלא לאחריהם והיינו אפילו בקטנים דבפרק מי שמתו (ברכות דף כה.) מוקמא ויתד תהיה לך מחוץ למחנה ויצאת וגו' בקטנים:

8:1שלא תהא תפלתך עקורה לפני המקום בזמן שאתה משים עצמך כבהמה - פירש בקונטרס שלא תהא עקורה כשאתה מתפלל על בנים ונראה דלכל תפלה קאמר כדאמר שאין העולם מתקיים אלא במי שמשים עצמו כבהמה כדכתיב אדם ובהמה תושיע ה' ובמי שמשים עצמו כמי שאינו כדכתיב (איוב כ״ו:ז׳) תולה ארץ על בלימה (חולין דף פט.):

9:1לא ישתין אדם מים לא על (גבי) [כלי] חרס ולא על גבי מקום קשה - הנך חומרות דוקא בבבל כדאמר טעמא משום דהני מודרי דבבל מהדרי מיא לעיטם שעל נהר פרת דדרך המים ללכת דרך הילוכם לעין עיטם דפרת מתערב בכל מימות שבעולם כדאמר לקמן בפ"ט (בכורות דף נה.) הנודר ממימי פרת אסור בכל מימות שבעולם ואפילו עינאתא דמדלייא אמרינן לקמן דהנהו סולמי דפרת נינהו ובסוכה (דף נג.) נמי אמרינן דכרינן פורתא ונבעי מיא הנהו סולמי דפרת הוו ואע"ג דסולמי דפרת מתערבין בכל מימות שבעולם אין לאסור אלא שבבבל כדפרישית שדרך הילוכו של פרת מתערב בעין עיטם והוה משמע מכאן דפרת הולך מבבל לא"י אבל שאלתי לאחד מא"י ואמר לי שיורד מא"י לבבל וכן מוכח לקמן בפ"ט (בכורות דף נה:) דאמרינן מטרא במערבא סהדא רבא פרת וכן פירש שם בקונט' וזהו דוחק לומר דאפילו הולך מבבל לא"י ניכר כשגדל הנהר מחמת רוב גשמים ומתרבה הנהר לאחוריו מתוך רבוי המים:

9:2האי איתתא לא תיקום להדיא באפי ינוקא - אע"ג שאינה מגלה עצמה איכא חוצפא כשהיא מטילה מים והתינוק עומד בפניה דהא אין דרך אשה לגלות עצמה לפניה לא לקטנים ולא לגדולים כדמוכח בפ' מי שמתו (ברכות דף כג:):

10:1לידי הדרוקן כו' לידי ירקון - משמע דהדרוקן וירקון תרי מילי נינהו ומיהו נראה שהם ענין אחד דאמרי' ביבמות (דף ס:) העבירום לפני ציץ כל שראויה לביאה פניה מוריקות דאמר סימן לעבירה הדרוקן:

Vilna Edition · נחלת הכלל · הטקסט התקבל דרך ספריא