מסכת בכורות דף ל״ט

1או דלמא בכל סעודה וסעודה אם תימצי לומר בסעודה ראשונה קודם אכילה או לאחר אכילה קודם אכילה ודאי מעלי ליה כסמא לאחר אכילה מאי קודם שתיה או לאחר שתיה וקודם שתיה ודאי מעלי ליה כשערי לאחר שתיה מאי

2קשור או מותר מותר ודאי מעלי ליה קשור מאי לבדו או עם חבירו עם חבירו ודאי מעלי ליה לבדו מאי

3בעיר ובשדה בשדה ודאי מעלי ליה בעיר מאי בעי רב אשי אם תימצי לומר בשדה גינה הסמוכה לעיר מאי תיקו:

4ר"ח בן אנטיגנוס אומר: אמר רב נחמן בר יצחק ובלבד שיהו משולשים

5בעי מיניה פנחס אחוה דמר שמואל משמואל אכל ולא איתסי למפרע הוי מומא או מיכן ולהבא הוי מומא

6למאי נ"מ למימעל בפדיונו אי אמרת למפרע הוי מומא מעיל

7ואי מיכן ולהבא הוי מומא לא מעיל מאי קרי שמואל עליה (ישעיהו לג, כג) פסחים בזזו (בוז):

8מתני׳ חוטמו שניקב ושנפגם ושנסדק שפמו שניקבה שנפגמה שנסדקה:

9גמ׳ ת"ר ניקבו חוטמין זה לתוך זה מבחוץ הרי זה מום מבפנים אינו מום: שפתו שניקבה ושנפגמה ושנסדקה: אמר רב פפא תורא ברא דשיפתיה:

10מתני׳ חוטין החיצונות שנפגמו ושנגממו הפנימים שנעקרו רבי חנינא בן אנטיגנוס אומר אין בודקין מן התיומת ולפנים ואף לא את התיומת:

11גמ׳ ת"ר התיומת איזהו תיומת מן התיומת ולפנים ותיומת עצמה כלפנים רבי יהושע בן קפוצאי אומר אין שוחטין אלא על החיצונות בלבד רבי חנינא בן אנטיגנוס אומר אין משגיחין על התיומת כל עיקר

12מאי קאמר ותו רבי יהושע בן קפוצאי היינו תנא קמא

13חסורי מיחסרא והכי קתני איזהו הפנימית מן התיומת ולפנים ותיומת עצמה כלפנים בד"א שנפגמו ושנגממו אבל נעקרו שוחטין

14ר' יהושע בן קפוצאי אומר אין שוחטין אלא על החיצונות אבל פנימיות שנעקרו מישחט עלייהו לא שחטינן אבל אפסולי מיפסל ר' חנינא בן אנטיגנוס אומר אין משגיחין על התיומת כל עיקר ואפי' איפסולי לא איפסיל

15בעי רב אחדבוי בר אמי יש מחוסר אבר מבפנים או אין מחוסר אבר מבפנים למאי אי לבכור (דברים טו, כא) פסח או עור כתיב

16אי לקדשים (ויקרא כב כב) עורת או שבור כתיב לאישחוטי ולאיפרוקי לא איבעיא לן כי מיבעיא לן לאיפסולי מאי

17(ויקרא כב, כא) תמים יהיה לרצון אמר רחמנא תמים אין חסרון לא או דלמא תמים יהיה לרבות כל מום לא יהיה בו מה מום מאבראי אף חסרון מאבראי

18ת"ש (ויקרא ז, ד) ואת שתי הכליות ולא בעל כוליא אחת ולא בעל שלש כוליות ותניא אידך יסירנה לרבות בעל כוליא אחת

19סברוה דכ"ע אין בריה באחת דהא מיחסר חסר לימא בהא קמיפלגי דמר סבר חסרון מבפנים שמיה חסרון ומר סבר חסרון מבפנים לא שמיה חסרון

20אמר רב חייא בר יוסף דכ"ע יש בריה באחת וחסרון מבפנים שמיה חסרון ולא קשיא כאן כשנבראה בשתים וחסרו כאן כשנבראה באחת מעיקרא

21והא דומיא דשלש קתני מה שלש מעיקרא אף אחת מעיקרא

22אלא הכא ביש בריה מעיקרא קמיפלגי מר סבר יש בריה באחת ומר סבר אין בריה באחת

23ור' יוחנן אמר דכולי עלמא אין בריה באחת וחסרון מבפנים שמיה חסרון ולא קשיא כאן שחסרה קודם שחיטה כאן שחסרה לאחר שחיטה ולאחר שחיטה קודם קבלה מי שרי

1והא"ר זירא אמר רב הצורם אזן הפר ואח"כ קיבל דמו פסול שנאמר (ויקרא טז, יד) ולקח מדם הפר הפר שהיה כבר אלא כאן שחסרה קודם קבלה כאן שחסרה לאחר קבלה

2ולאחר קבלה קודם זריקה מי שרי והתניא (שמות יב, ה) שה תמים זכר בן שנה יהיה לכם שיהא תמים בן שנה בשעת שחיטה

3ומנין בקבלה והולכה והזייה ת"ל יהיה שיהו כל הויותיו תם ובן שנה

4תרגמא אבן שנה הכי נמי מסתברא דתניא ר' יהושע אומר כל הזבחים שבתורה שנשתייר מהן כזית בשר או כזית חלב זורק את הדם שמע מינה

5ומי איכא מידי דבשעת שחיטה הוי בן שנה ובשעת קבלה והולכה הוי בן שתי שנים אמר רבא זאת אומרת שעות פוסלות בקדשים

6לימא כתנאי (ויקרא כב, כד) ומעוך וכתות ונתוק וכרות כולן בביצים דברי רבי יהודה

7בביצים ולא בגיד אימא אף בביצים דברי רבי יהודה רבי אליעזר בן יעקב אומר כולן בגיד רבי יוסי אומר מעוך וכתות אף בביצים נתוק וכרות בגיד אין בביצים לא

8מאי לאו בהא קמיפלגי דמר סבר חסרון מבפנים שמיה חסרון ומר סבר לא שמיה חסרון

9ותסברא רבי יוסי מאי קסבר אי קסבר חסרון מבפנים שמיה חסרון אפי' נתוק וכרות נמי ואי קסבר לא שמיה חסרון אפי' מעוך וכתות נמי לא

10אלא הכא במומים שבגלוי קמיפלגי רבי יהודה סבר מעוך וכתות הוי מומא דמיכווצן נתוק וכרות הוי מומא דהא תליין ר"א בן יעקב סבר מעוך וכתות לא הוי מומא דמעיקרא נמי זמנין דמיכווצן נתוק וכרות לא הוי מומא דמעיקרא נמי זימנין דתליין

11ור' יוסי סבר מעוך וכתות הוי מומא דהא ליתנהו נתוק וכרות לא הוי מומא דהא איתנהו:

12מתני׳ נפגם הזובן העריה של נקבה במוקדשין נפגם הזנב מן העצם אבל לא מן הפרק או שראש זנב מפצל נקלפה העור והבשר והעצם נשאר או שיש בשר מחוליא לחוליא מלא אצבע:

13גמ׳ א"ר אלעזר נפגם ולא ניטל כיס ולא זכרות תניא נמי הכי נפגם ולא ניטל כיס ולא זכרות אמר רבי יוסי בן המשולם מעשה בעינבל אחד שנטלו זאב וחזר לאיתנו:

14נפגמה הזנב מן העצם וכו': תנא אצבע שאמרו אחד מארבעה בטפח של כל האדם למאי הלכתא אמר רבה לענין תכלת דתניא כמה חוטין הוא נותן ב"ש אומרים ארבעה וב"ה אומרים שלשה

15וכמה תהא משולשת ב"ש אומרים ארבעה וב"ה אומרים שלשה ושליש שב"ה אומרים אחד מארבע בטפח של כל אדם

16רב הונא בריה דרב יהושע אמר לשתי אמות דתנן שתי אמות היו