מסכת בבא מציעא דף ע״א

עמוד א

1בכדי חייו

2רבינא אמר הכא בתלמידי חכמים עסקינן טעמא מאי גזור רבנן שמא ילמוד ממעשיו וכיון דתלמיד חכם הוא לא ילמוד ממעשיו

3איכא דמתני לה להא דרב הונא אהא דתני רב יוסף (שמות כב, כד) אם כסף תלוה את עמי את העני עמך עמי ונכרי עמי קודם עני ועשיר עני קודם ענייך ועניי עירך ענייך קודמין עניי עירך ועניי עיר אחרת עניי עירך קודמין

4אמר מר עמי ונכרי עמי קודם פשיטא אמר רב נחמן אמר לי הונא לא נצרכא דאפילו לנכרי ברבית ולישראל בחנם

5תניא אמר ר' יוסי בא וראה סמיות עיניהם של מלוי ברבית אדם קורא לחבירו רשע יורד עמו לחייו והם מביאין עדים ולבלר וקולמוס ודיו וכותבין וחותמין פלוני זה כפר באלהי ישראל

6תניא ר' שמעון בן אלעזר אומר כל מי שיש לו מעות ומלוה אותם שלא ברבית עליו הכתוב אומר (תהלים טו, ה) כספו לא נתן בנשך ושוחד על נקי לא לקח עושה אלה לא ימוט לעולם הא למדת שכל המלוה ברבית נכסיו מתמוטטין והא קא חזינן דלא מוזפי ברבית וקא מתמוטטין אמר רבי אלעזר הללו מתמוטטין ועולין והללו מתמוטטין ואינן עולין

7(חבקוק א, יג) למה תביט בוגדים תחריש כבלע רשע צדיק ממנו אמר רב הונא צדיק ממנו בולע צדיק גמור אינו בולע

8תניא רבי אומר גר צדק האמור לענין מכירה וגר תושב האמור לענין רבית איני יודע מה הוא

9גר צדק האמור לענין מכירה דכתיב (ויקרא כה, לט) וכי ימוך אחיך עמך ונמכר לך ולא לך אלא לגר שנא' (ויקרא כה, מז) לגר

10ולא לגר צדק אלא לגר תושב שנא' (ויקרא כה, מז) לגר תושב משפחת גר זה הנכרי כשהוא אומר או לעקר זה הנמכר לעבודת כוכבים עצמה

11אמר מר ולא לך אלא לגר שנא' לגר למימרא דגר קני עבד עברי ורמינהי אין הגר נקנה בעבד עברי ואין אשה וגר קונין עבד עברי

12גר לא נקנה בעבד עברי (ויקרא כה, מא) ושב אל משפחתו בעינן והא ליכא ואין אשה וגר קונין עבד עברי אשה לאו אורח ארעא גר נמי גמירי דמקני קני דלא מקני לא קני

13אמר רב נחמן בר יצחק אינו קונה ודינו כישראל אבל קונה ודינו כנכרי

14דתניא הנרצע והנמכר לנכרי אינו עובד לא את הבן ולא את הבת

15אמר מר ואין אשה וגר קונין עבד עברי נימא דלא כרבן שמעון בן גמליאל דתניא אשה קונה את השפחות ואינה קונה את העבדים רבן שמעון בן גמליאל אומר אף קונה את העבדים אפילו תימא רבן שמעון בן גמליאל ולא קשיא כאן בעבד עברי כאן בעבד כנעני

16עבד עברי צניע לה עבד כנעני פריץ לה

17אלא הא דתני רב יוסף ארמלתא לא תרבי כלבא ולא תשרי בר בי רב באושפיזא בשלמא בר בי רב צניע לה אלא כלבא כיון דמסריך בה מירתתא אמרי כיון דכי שדיא ליה אומצא מסריך בתרה אמרי אינשי משום אומצא דשדיא ליה הוא דמסריך

18גר תושב האמור לענין רבית מאי היא דכתיב (ויקרא כה, לה) וכי ימוך אחיך ומטה ידו עמך והחזקת בו גר ותושב וחי עמך אל תקח מאתו נשך ותרבית ויראת מאלהיך וחי אחיך עמך ורמינהי לוין מהן ומלוין אותן ברבית וכן בגר תושב

19אמר רב נחמן בר יצחק מי כתיב אל תקח מאתם מאתו כתיב מישראל

20תנו רבנן אל תקח מאתו נשך ותרבית אבל אתה נעשה לו ערב

Wikisource Talmud Bavli · CC BY-SA · הטקסט התקבל דרך ספריא

רש"י

1:1בכדי חייו - התירו לו ויותר מכאן אסור מדרבנן דלמא אתי למיסרך:

2:1רבינא אמר - מתניתין דקתני מלוין אותן ברבית בתלמיד חכם עסקינן:

2:2טעמא מאי אמרו רבנן - רבית נכרי אסור שמא ירגיל הנכרי אצלו וילמד ממעשיו לא גרסינן דלמא אתי למיסרך:

3:1אם כסף תלוה את עמי - עמי ונכרי באין ללוות. עמי קודם:

3:2ענייך ועניי עירך - עניים שהם קרובין וממשפחתך:

3:3ענייך קודמין - דכתיב עמך. הקרובין לך:

3:4עניי עירך קודמין לעניי עיר אחרת - דהנך הוו עמך טפי:

5:1יורד עמו לחייו - רגיל להתקוטט עמו כאילו הכהו וכאילו בא להורגו ואני שמעתי רשאי לירד לתוך אומנותו של חבירו ולמעט מזונותיו של חבירו וקשה בעיני שיתירו חכמים לישראל להנקם ולגמול רעה ועוד דאמרי' בכתובות (דף נ.) עד שתים עשרה שנה מתגלגל אדם עם בנו מכאן ואילך יורד עמו לחייו ומאי יורד לתוך אומנותו איכא הא לייסרו ולכופו לתורה קאמר:

5:2פלוני כפר - שהלוה ישראל ברבית:

6:1מתמוטטים - דוק הכי עושה אלה לא ימוט הא אם נתן בנשך ימוט:

6:2הללו מתמוטטין ועולין והללו וכו' - והכי משמע קרא כל עושה אלה לא ימוט לעולם כלומר ואם ימוט אין מוטתו מוטת עולם אבל הנותן בנשך ימוט לעולם:

7:1צדיק גמור אינו בולע - ואע"פ שמתמוטט. עולה ואינו נבלע לעולם:

9:1ולא לך אלא לגר - לעיל קאי ורישא דברייתא במסכת ערכין (דף ל:) בא וראה כמה קשה אבקה של שביעית אדם נושא ונותן בפירות שביעית סוף מוכר מטלטליו כו' עד לא באת לידו עד שמוכר עצמו שנאמר ונמכר לך ולא לך אלא לגר:

10:1נמכר לעבודת כוכבים - לחטוב עצים ולשאוב מים:

11:1אמר מר - השתא מפרש מאי קשיא ליה דקאמר איני יודע מהו:

12:1לאו אורח ארעא - שהוא מתייחד עמה:

12:2גמירי דמיקני קני - הנקנה בעבד עברי. קונה בעבד עברי:

14:1דתניא - דיש חילוק בין הנמכר לנכרי לנמכר לישראל:

14:2הנרצע - בעבד עברי [הנמכר] לישראל ומת האדון קודם היובל:

14:3אינו עובד לא את הבן ולא את הבת - שנאמר (שמות כ״א:ו׳) ועבדו לעולם ולא לבן:

14:4והנמכר לנכרי - ילפינן בקדושין (דף יז:) וחשב עם קונהו ולא עם יורשי קונהו:

16:1צניע לה - מוחזק צנוע הוא בעיניה שאם יקלקלו יחד לא יתפאר לגלות הדבר הלכך אסור לקנותו:

16:2פריץ לה - ויראה היא להפקיר לו את עצמה:

17:1לא תרבי כלבא - לא תגדל כלב שמא תקלקל עמו:

17:2צניע לה - ובטוחה שלא יודע:

17:3כיון דמסריך סריך מירתתא - להיות נרבעת לו:

18:1גר תושב - שקיבל עליו לא לעבוד עבודת כוכבים ואוכל נבילות:

18:2אל תקח מאתו כתיב - אאחיך קאי וכי כתיב גר תושב לענין וחי עמך כתיב שאתה מצווה להחיותו:

20:1אבל אתה נעשה לו ערב - ערבו של לוה כנגד המלוה:

Vilna Edition · נחלת הכלל · הטקסט התקבל דרך ספריא

תוספות

5:1אדם קורא לחבירו רשע יורד עמו לחייו - כתוב בתשובות הגאונים בשם רב צדוק גאון יורד עמו לחייו רשאי לשרוף שליש תבואתו ותימה גדול מנין לו זה:

6:1הא חזינן דלא עבדי הכי ומתמוטטים - וא"ת דלמא משום שאר עבירות הכתובים באותו פסוק ושוחד על נקי לא לקח וי"ל דפריך דחזינן צדיקים גמורים נמי מתמוטטין א"נ לר"ע פריך דדריש בסוף מכות (דף כד. ע"ש) עושה אלה עושה אחת מכל אלה לא ימוט:

10:1או לעקר זה הנמכר לעבודת כוכבים עצמה - וא"ת למ"ל למכתב בתר עקר משפחת גר דהיינו נכרי כיון דנמכר לעבודת כוכבים א"כ נמכר לנכרי וי"ל דה"א לעבודת כוכבים של ישראל כגון פסלו של מיכה א"נ אי לאו דכתיב משפחת גר ה"א דעקר היינו נכרי אבל אין לתרץ דאצטריך משום גאולת קרובים דמגר תושב נפיק כ"ש נכרי:

14:1אינו עובד לא את הבן ולא את הבת - אגב בן נקט בת דאפילו נמכר לישראל אינו עובד את הבת:

17:1לא תרבי כלבא - משום לזות שפתים בעלמא לפי שהולך אחריה שלא נחשדו ישראל על הזכור ועל הבהמה וגם אין אסור להתייחד:

Vilna Edition · נחלת הכלל · הטקסט התקבל דרך ספריא

עמוד ב

1ערב למאן אילימא ערב לישראל והא תנא אלו עוברין בלא תעשה המלוה והלוה הערב והעדים

2אלא לנכרי וכיון דדיניה דנכרי דאזיל בתר ערבא איהו ניהו דקא שקיל מיניה רביתא

3אמר רב ששת שקיבל עליו לדון בדיני ישראל אי קיבל עליו לדון בדיני ישראל רבית נמי לא לשקול אמר רב ששת שקיבל עליו לזו ולא קיבל עליו לזו:

4מלוה ישראל מעותיו של נכרי מדעת הנכרי כו': תנו רבנן מלוה ישראל מעותיו של נכרי מדעת הנכרי אבל לא מדעת ישראל כיצד ישראל שלוה מעות מן הנכרי ברבית וביקש להחזירם לו מצאו ישראל אחר ואמר לו תנם לי ואני אעלה לך כדרך שאתה מעלה לו אסור ואם העמידו אצל נכרי מותר

5וכן נכרי שלוה מעות מישראל ברבית וביקש להחזירם לו מצאו ישראל אחר ואמר לו תנם לי ואני אעלה לך כדרך שאתה מעלה לו מותר ואם העמידו אצל ישראל אסור

6בשלמא סיפא לחומרא אלא רישא כיון דאין שליחות לנכרי איהו ניהו דקא שקיל מיניה רביתא

7אמר רב הונא בר מנוח משמיה דרב אחא בריה דרב איקא הכא במאי עסקינן כגון דאמר ליה הניחם על גבי קרקע והיפטר אי הכי מאי למימרא

8אלא אמר רב פפא כגון שנטל ונתן ביד ואכתי מאי למימרא מהו דתימא נכרי גופיה כי עביד אדעתא דישראל קא גמיר ויהיב קמ"ל

9רב אשי אמר כי אמרינן אין שליחות לנכרי הני מילי בתרומה אבל בכל התורה כולה יש שליחות לנכרי

10והא דרב אשי ברותא היא מאי שנא תרומה דלא דכתיב (במדבר יח, כח) אתם גם אתם מה אתם בני ברית אף שלוחכם נמי בני ברית

11שליחות דכל התורה כולה נמי מתרומה גמרינן לה אלא דרב אשי ברותא היא

12איכא דאמרי אמר רב אשי כי אמרינן אין שליחות לנכרי הני מילי אינהו לדידן אבל אנן לדידהו הוינא להו שליח והא דרב אשי ברותא היא מ"ש אינהו לדידן דלא דכתיב אתם גם אתם לרבות שלוחכם מה אתם בני ברית אף שלוחכם בני ברית

13אנן לדידהו נמי מה אתם בני ברית קאמר אלא הא דרב אשי ברותא היא

14רבינא אמר נהי דשליחות לנכרי לית ליה זכיה מדרבנן אית ליה מידי דהוי אקטן קטן לאו אף על גב דלית ליה שליחות

Wikisource Talmud Bavli · CC BY-SA · הטקסט התקבל דרך ספריא

רש"י

1:1ערב למאן - מי הוא המלוה שאני מותר לעשות לו ערב:

1:2אלו עוברין - משום לא תשימון (שמות כב):

2:1והא כיון דנכרי בתר ערבא אזיל - אינו תובע אלא את הערב:

2:2הוא ניהו דשקיל רבית - ערב זה הלוה מן הנכרי וחזר והלוה לישראל:

3:1לדון בדיני ישראל - יתבע מן הלוה תחילה וכשלא ימצא אצלו יגבה מן הערב והשתא אין הערב לוה מתחילה הלכך כי פרע לנכרי ההיא שעתא הוא דאוזפיה לחבריה ומאי דמוזיף ליה שקיל מיניה:

4:1אסור - דהוא ניהו דקא מוזיף ליה ברבית:

4:2ואם העמידו אצל נכרי - אע"פ שישראל נותנו לחבירו במצות הנכרי:

4:3מותר - דשלוחו הוא:

5:1ואם העמידו אצל ישראל אסור - ואף על פי שקיבלם זה מיד נכרי משום דנכרי שליח ישראל ושלוחו של אדם כמותו:

6:1בשלמא סיפא - דקתני אם העמידו אצל ישראל אסור דמשמע שנכרי זה חשוב שלוחו של ישראל חומרא דרבנן הוא למיסר דהא דקי"ל דשלוחו של אדם כמותו. בשולח ישראל ושליח ישראל נאמר דמתרומה גמרינן בפרק שני דקדושין (דף מא:) אתם גם אתם. לרבות שלוחכם מה אתם בני ברית. אף שלוחכם בני ברית:

6:2אלא רישא - דקתני אם העמידו אצל נכרי. מותר:

6:3כיון דאין תורת שליחות לנכרי - וישראל מישראל קיבלם הוא ניהו דשקיל רבית:

7:1דאמר לו נכרי - לישראל ראשון:

7:2הניחם על גבי קרקע והפטר - וכן עשה ומשם נטלם ישראל שני:

8:1כגון שנשא ונתן הנכרי ביד - וקבלם מן הראשון ונתנם לשני:

8:2אדעתא דידיה דישראל - שהרי הוא הביאו אצלו והוי נכרי שלוחו ונחמיר מדרבנן למיסר כדמחמרינן בסיפא:

11:1שליחות דכל התורה כולה - שיהא שלוחו כמותו:

11:2מתרומה גמרינן לה - בקדושין:

12:1אבל אנן לדידהו - כגון רישא דברייתא הוי שליח וסיפא לחומרא כדאמרן:

13:1אנן לדידהו נמי - מה אתם בני ברית ואתם היינו שולחים לא נאמרה שליחות אלא בשולח ישראל ושליח ישראל מאן דגריס הכא אף שלוחכם בני ברית משתבש:

14:1זכיה מדרבנן אית ליה - שיהא ישראל זוכה לצורך נכרי הלכך ההוא ישראל זוכה ליה מדרבנן בהלואה זו מישראל שני:

14:2קטן לית ליה שליחות - דכי כתב שליחות בגדול כתב בראוי לתרום שיהא הקדשו הקדש ודיבורו חל דגבי הקדשות ונדרים איש כתיב וגבי תרומה מאת כל איש אשר ידבנו לבו וגו' (שמות כ״ה:ב׳):

Vilna Edition · נחלת הכלל · הטקסט התקבל דרך ספריא

תוספות

4:1מצאו ישראל אחר אמר לו תנם לי ואני אעלה לך כו' - ואם תאמר מאי איריא ואני אעלה לך אפילו אמר אני אעלה לנכרי אסור דלא שרי אלא בהעמידו אצל נכרי כיון דמלוה מעותיו לחבירו כדי שיפרע לנכרי רבית בשבילו פשיטא דהוי רבית דאפילו לא היה המלוה חייב לנכרי רבית כיון דמשכר הלואה נותן לנכרי הרבית ע"פ המלוה הרי הוא כנותן למלוה עצמו מדין ערב כמו תן מנה לפלוני ואקדש אני לך דמקודשת מדין ערב בפ"ק דקדושין (דף ז.) וכן קשה בסיפא וי"ל דנקט לך משום העמידו לאשמועינן רישא דאפילו מקבל ישראל רבית שרי כיון שמקבלו בשביל נכרי וכן בסיפא כשהעמידו אצל ישראל אסור אפילו מקבל הנכרי רבית:

6:1בשלמא סיפא לחומרא - תימה אמאי לא הוי רבית גמור כשהעמידו אצל ישראל אפילו מקבל הנכרי רבית שהרי נעשה ישראל שני שלוחו של ראשון לקבל חובו מידו של נכרי וי"ל דאפילו שיוכל לזכות לחבירו במציאה הכא אין קבלתו מן הנכרי זוכה לישראל חבירו דנהי אם היה נכרי מפקיר מעותיו היה יכול לזכות לחבירו השתא מיהא שהנכרי אינו מפקירן אלא בא לזכות מעותיו למלוה על ידי זה הלוה אין לו כח לזכות שאם כן היה ישראל המקבל שלוחו של נכרי לזכות במעותיו של ישראל ואין שליחות לנכרי וה"ל להיות מותר אפי' העמידו אצל ישראל אי לאו דלחומרא אמרינן דיש שליחות לנכרי אלא רישא אמאי שרי בהעמידו אצל הנכרי כיון דאין שליחות לנכרי נמצא דישראל שני לא זכה בקבלתו לנכרי ואינו חייב לנכרי כלום אלא לישראל וכשנותן רבית לנכרי הרי הוא נותן עבור ישראל המלוה ופוטרו נגד הנכרי והוי כנותן לישראל עצמו ומשני דאמר ליה הניחם ע"ג קרקע והפטר והלוה יטלם מעל גבי קרקע בציווי הנכרי להתחייב לו קרן ורבית ואפילו שלא הפקיר ישראל המעות כשנתנם ע"ג קרקע והוי עדיין שלו כשנטלם ישראל שני מכל מקום כשפורע לנכרי רבית אינו בשביל ישראל ראשון שהרי כבר פטרו הנכרי אבל כשלא הניחם ע"ג קרקע אלא אמר תן לפלוני ישראל והפטר ואני אתנה עמו שיתן לי קרן ורבית היה אסור אע"פ שעתה נמי אינו פורע לו רבית לפטור את הראשון שהרי כבר פטרו הנכרי מכל מקום כיון שקבל המעות מיד ישראל הראשון שהיה עד עתה המעות באחריותו נראה כנותן לו רבית אע"פ שאינו מתנה עמו אלא הנכרי:

8:1כגון שנשא ונתן ביד - אומר רבינו תם דהשתא תו לא אמרינן סיפא לחומרא כדהוה אמרינן מעיקרא אלא מיירי נמי כגון שנטל ונתן ביד שקיבל ישראל המעות מן הנכרי ונתנם לחבירו וקמ"ל דלא אמרינן אדעתא דנכרי גמר ומקני ליה וה"נ איכא בשלמא בס"פ ארבעה אחין (יבמות דף לד.) דלא קאי גבי בשלמא כולהו משכחת להו דשוו שליח ומתוך פ"ה ור"ח משמע דלעולם סיפא לחומרא כתוב בירושלמי ישראל שמנהו נכרי אפוטרופוס או סנטר מותר ללוות ממנו ברבית ונכרי שמנהו ישראל אפוטרופוס או סנטר אסור ללוות ממנו ברבית מעותיו של נכרי שמופקדין ביד ישראל אסור ללוות ממנו ברבית מעותיו של ישראל שמופקדין ביד נכרי מותר ללוות ממנו ברבית זה הכלל כל שהוא באחריות ישראל אסור באחריות נכרי מותר ובתשובה אחת כתב רבינו תם דהיתר גמור הוא כהאי גוונא שישלח ישראל הלוה משכנותיו על ידי נכרי או על ידי עבדו והמלוה יקבל משכונות מיד נכרי ויתן. המעות לנכרי או אפי' לישראל אך שיאמר המלוה אני מלוה לך בשביל הנכרי ולא יהא סומך המלוה כלל על הלוה כ"א על המשכונות והלוה הוא מסולק מן המשכון שהרי אם אבד אין לו דין ודברים עם המלוה שהרי לא קבלו אלא מיד נכרי ומותר לישראל להיות ערב בשביל נכרי דישראל המלוה לא בתר ערבא אזיל אלא בתר לוה אזיל ואי לא יפרע הנכרי יפרע הערב הקרן והרבית דהשתא הוא דמוזיף לנכרי:

Vilna Edition · נחלת הכלל · הטקסט התקבל דרך ספריא