מסכת בבא מציעא דף ק״ח

עמוד א

1ואי לא לא מיסתגי להו

2רבה בר רב נחמן הוה קא אזיל בארבא חזא ההוא אבא דקאי אגודא דנהרא אמר להו דמאן אמרו ליה דרבה בר רב הונא אמר (עזרא ט, ב) ויד השרים והסגנים היתה במעל הזה ראשונה אמר להו קוצו קוצו

3אתא רבה בר רב הונא אשכחיה דקייץ אמר מאן קצייה תקוץ ענפיה אמרי כולהו שני דרבה בר רב הונא לא אקיים ליה זרעא לרבה בר רב נחמן

4אמר רב יהודה הכל לאיגלי גפא ואפילו מיתמי אבל רבנן לא מ"ט רבנן לא צריכי נטירותא לכריא דפתיא ואפילו מרבנן

5ולא אמרן אלא דלא נפקא באוכלוזא אבל לאוכלוזא לא דרבנן לאו בני מיפק באוכלוזא נינהו

6אמר רב יהודה לכריא דנהרא תתאי מסייעי עילאי עילאי לא מסייעי תתאי וחילופא במיא דמיטרא

7תניא נמי הכי חמש גנות המסתפקות מים ממעין אחד ונתקלקל המעיין כולם מתקנות עם העליונה נמצאת התחתונה מתקנת עם כולן ומתקנת לעצמה וכן חמש חצרות שהיו מקלחות מים לביב אחד ונתקלקל הביב כולן מתקנות עם התחתונה נמצאת העליונה מתקנת עם כולן ומתקנת לעצמה

8אמר שמואל האי מאן דאחזיק ברקתא דנהרא חציפא הוי סלוקי לא מסלקינן ליה והאידנא דקא כתבי פרסאי קני לך עד מלי צוארי סוסיא מיא סלוקי נמי מסלקינן ליה

9אמר רב יהודה אמר רב האי מאן דאחזיק ביני אחי וביני שותפי חציפא הוי סלוקי לא מסלקינן ליה ורב נחמן אמר נמי מסלקינן ואי משום דינא דבר מצרא לא מסלקינן ליה

10נהרדעי אמרי אפילו משום דינא דבר מצרא מסלקינן ליה משום שנאמר (דברים ו, יח) ועשית הישר והטוב בעיני ה'

11אתא אימליך ביה אמר ליה איזיל איזבון ואמר ליה זיל זבון צריך למיקנא מיניה או לא רבינא אמר לא צריך למיקנא מיניה נהרדעי אמרי צריך למיקנא מיניה והלכתא צריך למיקנא מיניה

12השתא דאמרת צריך למיקנא מיניה אי לא קנו מיניה אייקור וזול ברשותיה

13זבן במאה ושוי מאתן חזינא אי לכולי עלמא קא מוזילא ומזבין יהיב ליה מאה ושקיל ליה ואי לא יהיב ליה מאתן ושקיל ליה

14זבן במאתן ושויא מאה סבור מינה מצי אמר ליה לתקוני שדרתיך ולא לעוותי אמר ליה מר קשישא בריה דרב חסדא לרב אשי הכי אמרי נהרדעי משום דרב נחמן אין אונאה לקרקעות

15זבין ליה גריוא דארעא במיצעא נכסיה חזינן אי עידית היא אי זיבורית היא זביניה זביני

Wikisource Talmud Bavli · CC BY-SA · הטקסט התקבל דרך ספריא

רש"י

1:1ואם לאו לא מסתגי להו - אין להם מהלך בעבר זה והולכין על כרחן דרך שפתו השנית שהרי על כרחן כשהולכין כנגד היער של עכו"ם ילכו בשפתו השניה ולכשיגיעו כנגד שלי למה יטריחו לעבור את רוחב המים והרי הן צריכין לחזור ולעבור צד אחר כשכלתה הקצירה:

2:1חזא ההוא אבא - יער שהניח רבה בר רב הונא לפי שאין העליונים והתחתונים קוצצין ורבה בר רב נחמן לא היה יודע שכן היה שיהא עליון ותחתון של עכו"ם המושל:

2:2יד השרים והסגנים - פסוק הוא בספר עזרא:

3:1תיקוץ ענפיה - ימותו בניו:

4:1לאגלי גפא - הכל מסייעין לגדור חומת העיר ולהעמיד שעריה שלא יכנס צבא שונאים לעיר:

4:2אגלי - שערים כמו ברכות (דף כח.) טרוקו גלי:

4:3גפא - סתימת העיר כדתנן לעיל (בבא מציעא דף כה:) מצא אחר הגפה גוזלות:

4:4לא צריכי נטירותא - תורתו משמרתו כדכתיב (משלי ו) בשכבך תשמור עליך:

4:5לכריא דפתיא - לכרות מעין או בורות למים לשתות:

4:6ואפילו מרבנן - שהרי גם הם צריכים לשתות ועל שם כלי ששותין בו משקין שקורין פתיא בלשון ארמי קרי ליה כריא דפתיא:

5:1דלא נפקי באכלוזא - שאין יוצאין בעלי בתים עצמן באכלוזא ובאוכלוסא לחפור אלא גובין מעות ושוכרין פועלים:

5:2לאו בני מיפק וכו' - גנאי הוא להן:

6:1לכריא דנהרא - כשמעלת שרטון ונופלים בה אבנים ומעכבין מרוצת המים וכורין ומנקין אותו להעביר מכשוליו:

6:2תתאי מסייעי לעלאי - כשהעליונים מתקנין כנגדן למעלה יש על התחתונים לסייען שמכשולין העליונים מעכבים מים מלירד נמצא תיקון העליונים לעזרת התחתונים:

6:3אבל העליונים אין צריכין לסייע את התחתונים - כשמתקנין למטה שתיקון של מטה אינו לעזרת עליונים אלא לרעתם שכל זמן שהמים רצים למטה הנהר מתמעט למעלה והשדות שלהן מתייבשות:

6:4וחילופא במיא דמיטרא - כגון בעיר שהמים קשים להרבות טיט ולקלקל את הדרכים ועושין להם חריץ במורד להוריד המים חוץ לעיר אם נתקלקל החריץ כנגד התחתונים וכורין להם העליונים צריכים לסייע את התחתונים לכרות כנגדן שכל זמן שלא ירדו המים התחתונים חוץ לעיר יעמדו העליונים במקומן אבל תחתונים אין להן לסייע לעליונים לכרות למעלה שכל זמן שלא ירדו העליונים למטה טוב להן לתחתונים:

7:1ומתקנת לעצמה - בפני עצמה כשמגעת כנגדה אין אחר מסייעה:

7:2המקלחות מים - מים סרוחין מי מטר:

7:3לביב אחד - חריץ מתוקן להוריד מי גשמים בו:

7:4כולן מתקנות עם התחתונה - מסייעות אותה לתקן כנגדה כדפרישית לעיל:

8:1האי מאן דאחזיק ברקתא דנהרא - בשני הפרסיים היה הקרקע מופקר לכל הקודם להחזיק בו ולפרוע למלך טסקא דהוא מס של קרקע ואם בא אחד ומחזיק על שפת הנהר מקום שהספינות עולות לנמל וצריך מקום פנוי הרבה לפורקי משאות לספינות ולטוענין מתוכן ומוציאין וזה החזיק לבנות שם בנין או לחרוש ולזרוע:

8:2חציפא הוי - שמקלקל מקום לרבים:

8:3אבל סלוקי - מדינא לא מסלקינן ליה:

8:4והאידנא דכתבי פרסאי - לאותן הלוקחין שדות שעל שפת הנהר קני לך השדה עד תוך הנהר מלא צואר הסוס והלוקחין גודרין גדירן רחוק מן הנהר שלא לקלקל את מקום הרבים ואם בא אחד והחזיק מן הגדר ולצד הנהר מסלקינן ליה לפי שהיא קנויה לבעל הגדר עד תוך המים:

9:1בני אחי - שדה העומדת ליקח בטסקא ושדות שני אחים סמוכין לה מכאן מכאן:

9:2ואי משום דינא דבר מצרא - אם אינן לא אחים ולא שותפים אלא מכח מצרנות באין על המחזיק ואומרים אנו היינו מצפים לקחתה שאנו צריכין לקרקע וטוב לכל אחד לקנות בסמוך לו ולא ליקח במקום אחר:

9:3לא מסלקינן ליה - דלא איכפת לן לדינא דבר מצרא כלל:

10:1ועשית הישר והטוב - דבר שאי אתה נחסר כ"כ שתמצא קרקעות במקום אחר ולא תטריח על בן המצר להיות נכסיו חלוקין:

11:1אתא לאימלוכי ביה - שדה היוצאה לימכר ובא אחר ונטל רשות מבן המצרן ואמר ליה זיל זבון:

11:2נהרדעאי אמרי צריך למקני - דאי לא קנה מיניה מצי אמר ליה משטה הייתי בך כדי להעמידה על דמים הראויין לה שאם באתי אני אצל הבעלים היה מעלה לי בדמים בשביל שחביבה עלי:

12:1השתא דאמרת צריך למיקנייה מיניה - אם כן אין קניינו של זה כלום אם אייקר או זול ארעא ברשותא דבר מצרא אייקר או זול ולא יוסיף ולא יגרע הלוקח מלקבל דמים שנתן בה דכי אייקר רווחא דבר מצרא הוא וכי זול פסידא דבר מצרא הוא:

13:1ואי לא יהיב ליה מאתן - דגבי דהאי הוא דאוזיל:

15:1בי מיצעי דנכסי - של מוכר שדות המוכר מקיפות לה מכל צד:

15:2חזינן אי עידית היא - דבר העשוי לימכר לעצמו שאינו דומה לשאר שדות הסמוכות לה:

15:3זביניה זביני - ואין מצרני המוכר יכולים לסלקו שהרי יש ביניהן הפסק:

Vilna Edition · נחלת הכלל · הטקסט התקבל דרך ספריא

תוספות

3:1ליקוץ ענפיה - שזה היה אותו יער עצמו של פרזיק רופילא ולא היתה ידו במעל כלל לכך קילל:

8:1האי מאן דאחזיק ברקתא דנהרא - קיבל בטסקא מן המלך כדפי' בקונטרס ולהכי קאמר דאחזיק ולא קאמר דזבין כדאמרינן לקמן זבין במאתים זבין מעכו"ם וכן האי מאן דאחזיק ביני אחי דבסמוך מפר"ת דוקא באחזיק שהיתה קרקע הפקר וקבלה מן המלך בטסקא לא מסלקינן ליה ולרב נחמן דוקא ביני אחי מסלקינן ליה שעשה יותר מדאי שלא כהוגן להחזיק ביני אחי אבל משום מצרנות לא מסלקינן ליה דלא שייך כאן ועשית הישר והטוב כיון שיוכלו לקבל מן המלך ולא חשו אבל במכר מודים הם כ"ע דשייך דינא דבר מצרא דלא הוה ליה לאסוקי אדעתיה דמצרן שהיו הבעלים רוצים למכור ונהרדעי סברי דאפילו הכי שייך ועשית הישר והטוב והשתא אתי שפיר הא דאמרי נהרדעי משמיה דרב נחמן בשמעתין אין אונאה לקרקעות דאמצרנות קאמר כדמוכח בכתובות בפ' אלמנה (דף צט: ע"ש ושם ד"ה ה"ג) דקאמר רבא גבי טעה השליח והאמר מר אין אונאה לקרקעות גבי מצרנות שהוא כעין שליח שהמקח לא יהיה שלו ואין צריך לדחוק כפי' הקונטרס דרב נחמן לית ליה דינא דבר מצרא:

8:2והאידנא דכתבי פרסאי - לא כפירוש הקונטרס דמפ' דמסלקינן ליה שהראשון קנאו מן המלך אלא דמסלקינן ליה לבא להחזיק לכתחילה משום דכיון דכתבי פרסאי כו' חיישינן שלא יבא להחזיק עד תוך הנהר כמו שכותב לו המלך ויעכב הילוך הספינות וביאתן לנמל וקנסינן ליה משום הכי להסתלק מכולה רקתא אפילו ממה שחוץ לנהר:

Vilna Edition · נחלת הכלל · הטקסט התקבל דרך ספריא

עמוד ב

1ואי לא איערומי קא מערים

2מתנה לית בה משום דינא דבר מצרא אמר אמימר אי כתב ליה אחריות אית בה משום דינא דבר מצרא

3מכר כל נכסיו לאחד לית בה משום דינא דבר מצרא לבעלים הראשונים לית בה משום דינא דבר מצרא זבן מעכו"ם וזבין לעכו"ם לית בה משום דינא דבר מצרא

4זבן מעכו"ם דאמר ליה ארי אברחי לך ממצרא זבין לעכו"ם עכו"ם ודאי לאו בר ועשית הישר והטוב הוא שמותי ודאי משמתינן ליה עד דמקבל עליה כל אונסי דאתי ליה מחמתיה

5משכנתא לית בה משום דינא דבר מצרא דאמר רב אשי אמרו לי סבי דמתא מחסיא מאי משכנתא דשכונה גביה מאי נפקא מינה לדינא דבר מצרא

6למכור ברחוק ולגאול בקרוב ברע ולגאול ביפה לית בה משום דינא דבר מצרא

7לכרגא ולמזוני ולקבורה לית בה משום דינא דבר מצרא דאמרי נהרדעא לכרגא למזוני ולקבורה מזבנינן בלא אכרזתא לאשה וליתמי ולשותפי לית בה משום דינא דבר מצרא

8שכיני העיר ושכיני שדה שכיני העיר קודמין

9שכן ותלמיד חכם תלמיד חכם קודם קרוב ותלמיד חכם תלמיד חכם קודם איבעיא להו שכן וקרוב מאי ת"ש (משלי כז, י) טוב שכן קרוב מאח רחוק

10הני זוזי טבי והני זוזי תקולי לית ביה משום דינא דבר מצרא הני ציירי והני שרי לית ביה משום דינא דבר מצרא

11אמר איזיל ואטרח ואייתי זוזי לא נטרינן ליה אמר איזיל אייתי זוזי חזינן אי גברא דאמיד הוא דאזיל ומייתי זוזי נטרינן ליה ואי לא לא נטרינן ליה

12ארעא דחד ובתי דחד מרי ארעא מעכב אמרי בתי מרי בתי לא מעכב אמרי דארעא ארעא דחד ודיקלי דחד מרי דארעא מצי מעכב אמרי דיקלי מרי דיקלי לא מצי מעכב אמרי דארעא

13ארעא לבתי וארעא לזרעא ישוב עדיף ולית בה משום דינא דבר מצרא

14אפסיק משוניתא או ריכבא דדיקלא חזינא אם יכול להכניס בה אפילו תלם אחד אית בה משום דינא דבר מצרא ואי לא לית בה משום דינא דבר מצרא

15הני ד' בני מצרני דקדים חד מינייהו וזבין זביניה זביני ואי כולהו אתו בהדי הדדי פלגו לה בקרנזיל:

Wikisource Talmud Bavli · CC BY-SA · הטקסט התקבל דרך ספריא

רש"י

1:1ואי לא איערומי קא מערים - אם באתי ליקח אצלם יסלקוני אקנה אני בית סאה באמצע ואהיה אני מצרן לכל רוח ואקנה אני אחרי כן לכל צד ולא יוכלו לסלקני מן המחצה ומן הנותר לכל רוח הלכך מהשתא מסלקינן ליה:

2:1ואי כתב ליה אחריות כו' - דודאי מכר הוא שאין כותבין אחריות על המתנה:

3:1מוכר כל נכסיו לאחד - בכל מקום שהן זו במזרח וזו במערב ויצאו מצרני אחת מהן וערערו:

3:2לית בהו משום דינא דבר מצרא - שלא תקנו חכמים ללוקח להסתלק לעשות הישר והטוב לבעל המצר שהוא רעה למוכר שזה לא יקנה השאר שימשוך את ידו בשביל זו ובמקום פסידא דמוכר לא תקון דינא דבר מצרא כדאמר לקמן הני ציירי והני שרו לית בה משום דינא דבר מצרא:

4:1אריא אברחי לך - ואין לך ישר וטוב מזה:

4:2עכו"ם לאו בר ועשית וכו' - ואין לנו לומר על דינא דבר מצרא ועשית הישר והטוב אלא ללוקח שהמוכר אומר לו מה עשיתי לך אם ארצה לא אמכרנה לך ותהא בידי אבל ללוקח נאמר משוך ידך ויקחנה זה:

4:3שמותי ודאי משמתינא ליה - למוכר לקבולי עליה כל אונסא דאית ליה מחמת העכו"ם:

5:1משכנתא - אם מכרה למי שממושכנת לו:

5:2לית בהו משום דינא דבר מצרא - שזה שכן מצרן מכולן שכולו שכונה בידו:

6:1למכור ברחוק ולגאול בקרוב - אם המוכר זה מוכרה מפני שהיא רחוקה ממנו ורוצה לקנות אחרת בקרוב:

6:2אין בה משום דינא דבר מצרא - לפי שאין לנו להפסיד מוכר משום טוב וישר דמצרן דכשם שעלינו לעשות טוב לזה כך עלינו לעשות טוב לזה. ואם באנו לעשות איחור בדבר שמא בין כך ובין כך תמכר זו שהיה רוצה זה לקנות:

7:1וכן לכרגא - לפרוע כסף גולגלתא למלך:

7:2[ולמזוני] - למזון אלמנה והבנות שב"ד מוכרין בנכסי יתומין וכן לקבור את המת:

7:3בלא אכרזתא - וכיון דמשום רווחא דיתמי לא משהינן למילתא פן יכעוס שוטר המלך וכן חסרון מזונות ולבזיון המת כל שכן דמשום בר מצרא לא משהינן מילתא לאודועי:

7:4לאשה ליתמי ולשותפי - מכר לאשה לא מסלקינן ליה דלאו אורח ארעא לאהדורי ולבקש מי שיש לו קרקעות למכור ומה שבאה לידה ראשון אין לנו לומר ועשית הישר והטוב להרחיקו מעליו וכן יתמי ושותף שמכר לו לחבירו חלקו בשדה שהן שותפין בה אין לנו לסלקו משום דינא דבר מצרא ולומר אין אתה בא בחלק חבירך אלא כאחד המצרנין ויקחנה עמך אלא כיון דלא נתברר חלקו והרי הוא כשכן בכולה:

8:1שכיני העיר ושכיני השדה שכיני העיר קודמין - נראה בעיני דלאו בדינא דבר מצרא איירי אלא להשיא עצה דרך ישר וטוב למוכר שאם יש לו שדה למכור ובאו עליה ללוקח שכינים הדרים אצלו בדירה ושכן שיש לו בשדה ששדותיהן סמוכות זו לזו וזו שיש לו למכור אינה סמוכה למצרן שכיני העיר קודמין ואני לא דקדקתי בה מפי רבינו כל צרכי ועד הנה פירשתי דבמצרן דיליה קאמר והשתא לא נראה לי דאם כן הוה ליה למיתנינהו בהדי הנך דלעיל ולמימר הכי לאשה וליתמי ולשותפי ולשכיני העיר ולת"ח לית בה משום דינא דבר מצרא מאי שנא דשני בלישנא דכולי שמעתא למינקט לישנא דקודמין ותו דקאמר שכן ותלמיד חכם ת"ח קודם אי האי שכן מצרן הוא אמאי ת"ח קודם תלמיד חכם לאו בר ועשית הישר והטוב הוא דהאי ועשית אלוקח שדיוה רבנן כדאמרינן לעיל גבי זבין לעכו"ם עכו"ם לאו בר ועשית כו' ותו קרוב ותלמיד חכם מאי דינא דבר מצרא איכא וא"ת כששניהן מצרנין אטו משום דת"ח הוא משלח גלימא דאינשי:

10:1זוזי טבי זוזי תקולי - מצרן שבא לעורר על המקח מביא מעות שמשקלן טוב יותר על של לוקח אבל של לוקח טבין וחריפין במטבע היוצאה יותר משל מצרן ואי נמי איפכא:

10:2לית בה משום דינא דבר מצרא - דאמר ליה המוכר בהא ניחא:

10:3הני ציירי והני שרו - לוקח ומצרן ששלחו מעותיהן של מצרן צרורין וחתומין וזה ירא להתירן שלא יאמר יותר היו ושל לוקח מותרין:

10:4לית בה משום דינא דבר מצרא - דפסידא דמוכר הוא דאמר לזוזי צריכנא:

11:1אמר ליה איזיל ואיטרח וכו' - מילתא באפי נפשיה היא מצרן שאמר איזיל ואיטרח וכו':

11:2דאמיד הוא - שאנו אומדין אותו דאפשר לו לקיים דבריו:

12:1ובתי דחד - בנין שעליה:

12:2מרי ארעא מעכב אמרי בתי - שלא למכור הבנין לאחר דהואיל והוא בא למוכרם וזה צריך לה טוב שיהיה בנינו בקרקע שלו ואיכא הישר והטוב:

12:3מרי בתי לא מעכב אמרי ארעא - שהוא אינו חשוב שכן לכשיגיעו שניו עומד להסתלק מיניה:

12:4ודיקלי דחד - שמכר לו דקלין בשדהו להניחן שם עד זמן פלוני או עד שיבשו:

13:1ארעא לזורעה - המצרן חפץ בה לזריעה והלוקח צריך בה לבנין בית:

13:2ישוב דבתי עדיף - לבית דין ולא תקנו כאן עשות ישר וטוב שזו טובה מזו:

14:1אפסיק משוניתא - שן סלע מפסיק בין שדה זו לשדה של מצרן:

14:2או ריכבא דדיקלא - הדקלים הכפופין וסמוכין זו לצד זו ומסוגרין כאותן שקורין פלשייר"י בלעז:

14:3אם יכול להכניס המצרן תלם אחד - משדהו לתוך שדה זו אית בה וכו':

14:4תלם - שורות המענה:

14:5ואי אייתי בהדדי - שמערער כל אחד על מצרנותו:

15:1פלגי לה בקרנזיל - בארבע אלכסונות שיהא כל אחד נוטל בה על פני כולה סמוך לו כזה ☒ ולשון קרנזיל זיל בה לקרנות:

Vilna Edition · נחלת הכלל · הטקסט התקבל דרך ספריא

תוספות

4:1משמתינן ליה עד דמקבל כו' - דוקא שישראל רוצה ליקח בדמים שנתן העכו"ם:

7:1מזבנינן בלא אכרזתא - אין לפרש כל הני מילי לצורך יתומים דא"כ הוה משמע דלשאר צורכי יתומים אין מוכרין בלא אכרזתא כי הנהו דחשיב פ' הנזקין (גיטין דף נב. ושם) מוכרים שדותיהן לקנות להן מגלה וציצית ושופר כו' וא"כ בפרק שום היתומים (ערכין דף כב. ושם) דפריך לרב. אשי דאמר אין נזקקין כו' מדתנן שום היתומים שלשים יום ומכריזין בבוקר ובערב לוקמה במילי דיתמי שצריכי הכרזה אלא ודאי לכל מילי דיתמי אין צריכין הכרזה ובשמעתין מיירי בכרגא ומזוני וקבורה דאשה ובנות ואם תאמר לקבורה פשיטא דמזבנינן בלא אכרזתא דאטו יהיה מת מוטל באשפה כל ימי הכרזה וי"ל דאם לוו לצורך קבורה קאמר דמזבנינן בלא אכרזתא כדי לפדות אי נמי דה"א שממשכנין מחפצי יתומים עד שמכריזין קמ"ל:

8:1שכיני העיר כו' - הא מילתא בדין הקדמה קמיירי כששניהם מצרנים ושכן עיר מצרן מצד העיר שיש לו שדה אחורי ביתו הסמוכה לזו ושכן שדה שיש לו שדה רחוקה מן העיר הסמוכה לזו:

12:1ארעא דחד ובתי דחד - שהבית בנוי על גבי קרקע מרי דארעא מעכב שלא ימכור הלה עציו ואבניו כי אם לו אבל בבית אצל בית או קרקע שאינו עומד לזריעה לא שייך דינא דבר מצרא דלא שייך התם טעמא דקאמר בסמוך להכניס תלם אחד ודוקא בשדה של זריעה שייך הישר והטוב שיכול לחורשה בבת אחת וכן פר"ת בתשובה אחת המתחלת חזרנו על כל צידי צדדים ולא מצאנו דין מצרנות בבתים:

Vilna Edition · נחלת הכלל · הטקסט התקבל דרך ספריא