מסכת בבא קמא דף כ״ח

1עמך בן בג בג יחידאה הוא ופליגי רבנן עליה

2רבי ינאי אמר מאי שבור את שיניו בדין

3אי הכי ואמור לו ואומרים לו מיבעי ליה שלי אני נוטל שלו הוא נוטל מיבעי ליה קשיא

4ת"ש שור שעלה ע"ג חבירו להורגו ובא בעל התחתון ושמט את שלו ונפל עליון ומת פטור מאי לאו במועד דליכא פסידא

5לא בתם דאיכא פסידא

6אי הכי אימא סיפא דחפו לעליון ומת חייב ואי בתם אמאי חייב

7שהיה לו לשמטו ולא שמטו

8תא שמע הממלא חצר חבירו כדי יין וכדי שמן בעל החצר משבר ויוצא משבר ונכנס

9אמר ר"נ בר יצחק משבר ויוצא לב"ד משבר ונכנס להביא זכיותיו

10ת"ש מניין לנרצע שכלו לו ימיו ורבו מסרהב בו לצאת וחבל ועשה בו חבורה שהוא פטור

11ת"ל (במדבר לה, לב) לא תקחו כופר לשוב לא תקחו כופר לשב

12הכא במאי עסקינן בעבדא גנבא

13עד האידנא לא גנב והשתא גנב עד האידנא הוה אימתיה דרביה עליה השתא לית ליה אימתא דרביה עליה

14ר"נ בר יצחק אמר בעבד שמסר לו רבו שפחה כנענית עד האידנא היתירא והשתא איסורא

15ת"ש המניח את הכד ברה"ר ובא אחר ונתקל בה ושברה פטור טעמא דנתקל בה הא שברה חייב

16אמר רב זביד משמיה דרבא הוא הדין אפי' שברה והאי דקתני נתקל איידי דקבעי למיתני סיפא אם הוזק בעל חבית חייב בנזקו דדוקא נתקל אבל שבר לא דהוא אזיק נפשיה קתני רישא נתקל

17ת"ש (דברים כה, יב) וקצתה את כפה ממון מאי לאו בשאינה יכולה להציל ע"י דבר אחר לא שיכולה להציל ע"י דבר אחר

18אבל אינה יכולה להציל ע"י דבר אחר פטורה אי הכי אדתני סיפא ושלחה ידה פרט לשליח ב"ד לפלוג ולתני בדידה בד"א בשיכולה להציל ע"י ד"א אבל אינה יכולה להציל ע"י דבר אחר פטורה

19ה"נ קאמר בד"א בשיכולה להציל ע"י דבר אחר אבל אינה יכולה להציל ע"י דבר אחר נעשה ידה כשליח ב"ד ופטורה

20ת"ש הרי שהיתה דרך הרבים עוברת בתוך שדהו נטלה ונתן להם מן הצד מה שנתן נתן ושלו לא הגיעו

21ואי אמרת עביד איניש דינא לנפשיה לנקוט פזרא וליתיב

22אמר רב זביד משמיה דרבא גזירה שמא יתן להם דרך עקלתון

23רב משרשיא אמר בנותן להם דרך עקלתון

24רב אשי אמר כל מן הצד דרך עקלתון הוא קרובה לזה ורחוקה לזה

25אי הכי אמאי שלו לא הגיעו לימא להו שקולו דידכו והבו לי דידי

26משום דרב יהודה דאמר רב יהודה מיצר שהחזיקו בו רבים אסור לקלקלו

27ת"ש בעל הבית שהניח פאה מצד אחד ובאו עניים ונטלו מצד אחר זה וזה פאה וא"א עביד איניש דינא לנפשיה אמאי זה וזה פאה לנקוט פזרא וליתיב

28אמר רבא מאי זה וזה פאה לפוטרן מן המעשר

29כדתניא המפקיר את כרמו והשכים בבקר ובצרו חייב בפרט ובעוללות ובשכחה ובפאה ופטור מן המעשר:

30מתני׳ נשברה כדו ברה"ר והוחלק אחד במים או שלקה בחרסית חייב רבי יהודה אומר במתכוין חייב באינו מתכוין פטור:

31גמ׳ אמר רב יהודה אמר רב לא שנו אלא שטינפו כליו במים

1אבל הוא עצמו פטור קרקע עולם הזיקתו

2כי אמריתה קמיה דשמואל אמר לי מכדי אבנו וסכינו ומשאו מבורו למדנו וכולן אני קורא בהן שור ולא אדם חמור ולא כלים

3והני מילי לענין קטלא אבל לענין נזקין אדם חייב וכלים פטורין

4ורב הני מילי היכא דאפקרינהו אבל היכא דלא אפקרינהו ממונו הוא

5מתיב רב אושעיא (שמות כא, לג) ונפל שמה שור או חמור שור ולא אדם חמור ולא כלים מכאן אמרו נפל לתוכו שור וכליו ונשתברו חמור וכליו ונתקרעו חייב על הבהמה ופטור על הכלים הא למה זה דומה לאבנו וסכינו ומשאו שהניחן ברה"ר והזיקו

6אדרבה מה דומה לזה מבעי ליה אלא מאי דומה לזה אבנו וסכינו ומשאו שהניחן ברה"ר והזיקו

7לפיכך אם הטיח צלוחיתו באבן חייב

8רישא קשיא לרב וסיפא קשיא לשמואל

9ולטעמיך תיקשי לך היא גופא (קשיא) רישא פטור וסיפא חייב

10אלא רב מתרץ לטעמיה ושמואל מתרץ לטעמיה

11רב מתרץ לטעמיה במה דברים אמורים כשהפקירן אבל לא הפקירן חייב לפיכך הטיח צלוחיתו באבן חייב

12ושמואל מתרץ לטעמיה השתא דאמרת אבנו סכינו ומשאו כבורו דמי לר' יהודה דמחייב על נזקי כלים בבור לפיכך הטיח צלוחיתו באבן חייב

13א"ר אלעזר לא שנו אלא שנתקל באבן ונשוף באבן אבל נתקל בקרקע ונשוף באבן פטור

14כמאן דלא כר' נתן

15איכא דאמרי א"ר אלעזר לא תימא בנתקל באבן ונשוף באבן הוא דמחייב אבל נתקל בקרקע ונשוף באבן פטור אלא אפילו נתקל בקרקע ונשוף באבן חייב כמאן כר' נתן:

16ר' יהודה אומר במתכוין חייב [וכו']: ה"ד מתכוין

17אמר רבה במתכוין להורידה למטה מכתיפו א"ל אביי מכלל דמחייב ר"מ אפילו נפשרה א"ל אין מחייב היה ר"מ אפי' אזנה בידו

18אמאי אנוס הוא ואונס רחמנא פטריה דכתיב (דברים כב, כו) ולנערה לא תעשה דבר

19וכי תימא ה"מ לענין קטלא אבל לענין נזקין חייב והתניא נשברה כדו ולא סלקו נפל גמלו ולא העמידו ר"מ מחייב בהזיקן וחכמים אומרים