מסכת בבא קמא דף י׳

1חומר בשור מבאש חומר באש מבשור

2חומר בשור מבאש שהשור משלם כופר וחייב בשלשים של עבד נגמר דינו אסור בהנאה מסרו לחרש שוטה וקטן חייב מה שאין כן באש חומר באש מבשור שהאש מועדת מתחילתה מה שאין כן בשור

3חומר באש מבבור וחומר בבור מבאש

4חומר בבור מבאש שתחילת עשייתו לנזק מסרו לחרש שוטה וקטן חייב משא"כ באש חומר באש מבבור שהאש דרכה לילך ולהזיק ומועדת לאכול בין דבר הראוי לה ובין דבר שאינו ראוי לה מה שאין כן בבור

5וליתני חומר בשור מבבור שהשור חייב בו את הכלים מה שאין כן בבור

6הא מני ר' יהודה היא דמחייב על נזקי כלים בבור

7אי רבי יהודה אימא סיפא חומר באש מבבור שהאש דרכה לילך ולהזיק ומועד לאכול בין דבר הראוי לה ובין דבר שאינו ראוי לה מה שאין כן בבור דבר הראוי לה מאי נינהו עצים דבר שאין ראוי לה מאי נינהו כלים מה שאין כן בבור אי ר' יהודה הא אמרת מחייב היה ר' יהודה על נזקי כלים בבור

8אלא לעולם רבנן היא ותנא ושייר מאי שייר דהאי שייר שייר טמון

9איבעית אימא לעולם ר' יהודה ודבר שאין ראוי לה לאו לאתויי כלים אלא לאתויי ליחכה נירו וסכסכה אבניו

10מתקיף לה רב אשי ליתני חומר בשור מבבור שהשור חייב בו שור פסולי המוקדשין מה שאין כן בבור

11אי אמרת בשלמא רבנן היא איידי דשייר הך שייר נמי הך אלא אי אמרת ר' יהודה מאי שייר דהאי שייר

12שייר דש בנירו אי משום דש בנירו לאו שיורא הוא דהתנא שכן דרכו לילך ולהזיק:

13הכשרתי במקצת נזקו:

14תנו רבנן הכשרתי מקצת נזקו חבתי בתשלומי נזקו כהכשר כל נזקו כיצד החופר בור תשעה ובא אחר והשלימו לעשרה האחרון חייב

15ודלא כרבי דתניא החופר בור תשעה ובא אחר והשלימו לעשרה אחרון חייב רבי אומר אחר אחרון למיתה אחר שניהם לנזקין

16רב פפא אמר למיתה ודברי הכל

17איכא דאמרי לימא דלא כרבי אמר רב פפא למיתה ודברי הכל

18מתקיף לה רבי זירא ותו ליכא והא איכא מסר שורו לחמשה בני אדם ופשע בו אחד מהן והזיק חייב

19היכי דמי אילימא דבלאו איהו לא הוה מינטר פשיטא דאיהו קעביד אלא דבלאו איהו נמי מינטר מאי קעביד

20מתקיף לה רב ששת והא איכא מרבה בחבילה

21היכי דמי

1אי דבלאו איהו לא אזלא פשיטא אלא דבלאו איהו אזלא מאי קא עביד

2מתקיף לה רב פפא והא איכא הא דתניא ה' שישבו על ספסל אחד ולא שברוהו ובא אחד וישב עליו ושברו האחרון חייב ואמר רב פפא כגון פפא בר אבא

3היכי דמי אילימא דבלאו איהו לא איתבר פשיטא אלא דבלאו איהו נמי איתבר מאי קעביד

4סוף סוף מתניתא היכא מתרצא

5לא צריכא דבלאו איהו הוי מיתבר בתרי שעי והשתא איתבר בחדא שעה דאמרי ליה אי לאו את הוי יתבינן טפי פורתא וקיימין

6ולימא להו אי לאו אתון בדידי לא הוה מיתבר

7לא צריכא דבהדי דסמיך בהו תבר

8פשיטא

9מהו דתימא כחו לאו כגופו דמי קמ"ל דכחו כגופו דמי דכל היכא דגופו תבר כחו נמי תבר

10ותו ליכא והא איכא הא דתניא הכוהו עשרה בני אדם בעשר מקלות בין בבת אחת בין בזה אחר זה ומת כולן פטורין רבי יהודה בן בתירא אומר בזה אחר זה האחרון חייב מפני שקירב את מיתתו

11בקטלא לא קמיירי

12ואיבעית אימא בפלוגתא לא קמיירי ולא והא אוקימנן דלא כרבי דלא כר' וכרבנן מוקמינן כר' יהודה בן בתירא ולא כרבנן לא מוקמינן

13חבתי בתשלומי נזקו חבתי בנזקו לא קתני אלא בתשלומי נזקו

14תנינא להא דתנו רבנן תשלומי נזק מלמד שהבעלים מטפלין בנבילה

15מנא הני מילי אמר ר' אמי דאמר קרא (ויקרא כד, יח) מכה נפש בהמה ישלמנה אל תקרי ישלמנה אלא ישלימנה

16רב כהנא אמר מהכא (שמות כב, יב) אם טרף יטרף יביאהו עד הטרפה לא ישלם עד טרפה ישלם טרפה עצמה לא ישלם

17חזקיה אמר מהכא (שמות כא, לד) והמת יהיה לו לניזק

18וכן תנא דבי חזקיה והמת יהיה לו לניזק אתה אומר לניזק או אינו אלא למזיק אמרת לא כך היה

19מאי לא כך היה

20אמר אביי אי ס"ד נבילה דמזיק הויא ליכתוב רחמנא שור תחת השור ולישתוק והמת יהיה לו למה לי ש"מ לניזק

21וצריכא דאי כתב רחמנא מכה בהמה ישלמנה משום דלא שכיחא אבל טרפה דשכיחא אימא לא צריכא

22ואי אשמועינן טרפה משום דממילא אבל מכה בהמה דבידים אימא לא

23ואי אשמועינן הני תרתי הא משום דלא שכיחא והא משום דממילא אבל והמת יהיה לו דשכיחא ובידים אימא לא

24ואי אשמועינן המת יהיה לו משום דממונא קא מזיק אבל הכא דבגופא מזיק אימא לא צריכא

25א"ל רב כהנא לרב אלא טעמא דכתב רחמנא והמת יהיה לו הא לאו הכי הוה אמינא נבילה דמזיק הויא

26השתא אי אית ליה לדידיה כמה טריפות יהיב ליה דאמר מר (שמות כא, לד) ישיב לרבות שוה כסף ואפילו סובין דידיה מבעיא

27לא נצרכא אלא לפחת נבילה

28לימא פחת נבילה תנאי היא דתניא אם טרף יטרף יביאהו עד