מסכת בבא בתרא דף צ״ד

1נותן לו דמי חטין

2קטנית רובע עפרורית פחות מרובע

3ועפרורית רובע לא והא תניא המוכר פירות לחברו חטין מקבל עליו רובע קטנית לסאה שעורים מקבל עליו רובע נישובת לסאה עדשים מקבל עליו רובע עפרורית לסאה

4מאי לאו הוא הדין לחטים ולשעורין שאני עדשים דמיעקר עקרי להו

5אלא טעמא דעדשים דמיעקר עקרי להו אבל חטי ושערי לא תפשוט מינה חטי ושערי דעפרורית לא מקבל

6לעולם חטי ושערי מקבל עפרורית עדשים איצטריכא ליה דסלקא דעתך אמינא כיון דמיעקר עקרי להו יותר מרובע נמי לקבל קא משמע לן

7אמר רב הונא אם בא לנפות מנפה את כולו אמרי לה דינא ואמרי לה קנסא

8אמרי לה דינא מאן דיהיב זוזי אפירי שפירי יהיב ורובע לא טרח איניש יותר מרובע טרח איניש וכיון דטרח טרח בכוליה

9ואמרי לה קנסא רובע שכיח יותר לא שכיח ואיהו הוא דעריב וכיון דעריב קנסוהו רבנן בכוליה

10(סימן כל תרי שטרי דראבין בר רב נחמן אונאה וקבלנותא)

11מיתיבי כל סאה שיש בה רובע ממין אחר ימעט סברוה דרובע דכלאים כיותר מרובע דהכא וקא תני ימעט

12לא רובע דכלאים כי רובע דהכא דמי

13אי הכי אמאי ימעט משום חומרא דכלאים

14אי הכי

1אימא סיפא רבי יוסי אומר יבור

2אי אמרת בשלמא כיותר מרובע טנופת דמי בהא קא מיפלגי ת"ק סבר לא קנסינן התירא אטו איסורא ור' יוסי סבר קנסינן אלא אי אמרת כרובע דמי אמאי יבור

3התם היינו טעמא דר' יוסי משום דמיחזי כי מקיים כלאים

4ת"ש שנים שהפקידו אצל אחד זה מנה וזה מאתים זה אומר מאתים שלי וזה אומר מאתים שלי נותן לזה מנה ולזה מנה והשאר יהא מונח עד שיבא אליהו

5הכי השתא התם ודאי מנה למר ומנה למר הכא מי יימר דלאו כוליה ערובי עריב

6ת"ש מסיפא א"ר יוסי א"כ מה הפסיד הרמאי אלא הכל יהא מונח עד שיבא אליהו

7הכי השתא התם ודאי איכא רמאי הכא מי יימר דערובי עריב

8ת"ש שטר שיש בו רבית קונסין אותו ואינו גובה לא את הקרן ולא את הרבית דברי ר"מ

9הכי השתא התם משעת כתיבה הוא דעבד ליה שומא הכא מי יימר דערובי עריב

10ת"ש מסיפא וחכ"א גובה את הקרן ואינו גובה את הרבית

11הכי השתא התם ודאי קרנא דהתירא הוא הכא מי יימר דכוליה לא ערובי עריב

12ת"ש דתני רבין בר ר"נ לא את המותר בלבד הוא מחזיר אלא מחזיר לו את כל הרבעין כולן אלמא היכא דבעי אהדורי כולה מהדר

13הכי השתא