מסכת עבודה זרה דף כ״ח

עמוד א

1מכה של חלל אין מתרפאין מהן מאי בינייהו איכא בינייהו גב היד וגב הרגל דאמר רב אדא בר מתנה אמר רב גב היד וגב הרגל הרי הן כמכה של חלל ומחללין עליהן את השבת

2אמר רב זוטרא בר טוביה אמר רב כל מכה שצריכה אומד מחללין עליה את השבת אמר רב שמן בר אבא אמר ר' יוחנן והאי אישתא צמירתא כמכה של חלל דמי ומחללין עליה את השבת

3מהיכן מכה של חלל פירש רבי אמי מן השפה ולפנים בעי רבי אליעזר ככי ושיני מאי כיון דאקושי נינהו כמכה דבראי דמו או דלמא כיון דגואי קיימי כמכה של חלל דמו

4אמר אביי ת"ש החושש בשיניו לא יגמע בהן את החומץ חושש הוא דלא הא כאיב ליה טובא שפיר דמי דלמא תנא היכא דכאיב ליה טובא חושש נמי קרי ליה

5ת"ש רבי יוחנן חש בצפדינא אזל לגבה דההיא מטרוניתא עבדה חמשא ומעלי שבתא א"ל למחר מאי אמרה ליה לא צריכת אי צריכנא מאי אמרה אשתבע לי דלא מגלית אישתבע לה לאלהא ישראל לא מגלינא גלייה ליה למחר נפק דרשה בפירקא

6והא אישתבע לה לאלהא דישראל לא מגלינא אבל לעמיה ישראל מגלינא והאיכא חילול השם דגלי לה מעיקרא

7אלמא כמכה של חלל דמיא אמר רב נחמן בר יצחק שאני צפדינא הואיל ומתחיל בפה וגומר בבני מעיים

8מאי סימניה רמי מידי בי ככי ומייתי דמא מבי דרי ממאי הוי מקרירי קרירי דחיטי ומחמימי חמימי דשערי ומשיורי כסא דהרסנא מאי עבדא ליה א"ר אחא בריה דרבא מי שאור ושמן זית ומלח ומר בר רב אשי אמר משחא דאווזא בגדפא דאווזא

9אמר אביי אנא עבדי כולהו ולא איתסאי עד דאמר לי ההוא טייעא אייתי קשייתא דזיתא דלא מלו תילתא וקלנהו אמרא חדתא ודביק ביה דדרי עבדי הכי ואיתסאי

10ורבי יוחנן היכי עביד הכי והאמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן כל מכה שמחללין עליה את השבת אין מתרפאין מהן אדם חשוב שאני

11והא רבי אבהו דאדם חשוב הוה ורמא ליה יעקב מינאה סמא אשקיה ואי לא רבי אמי ורבי אסי דלחכוהו לשקיה פסקיה לשקיה

12דרבי יוחנן רופא מומחה הוה דרבי אבהו נמי רופא מומחה הוה שאני רבי אבהו דמוקמי ביה מיני בנפשייהו (שופטים טז, ל) תמות נפשי עם פלשתים

13אמר שמואל האי פדעתא סכנתא היא ומחללין עליה את השבת מאי אסותא למיפסק דמא תחלי בחלא לאסוקי גרדא דיבלא וגירדא דאסנא או ניקרא מקילקלתא

14אמר רב ספרא האי עינבתא פרוונקא דמלאכא דמותא היא מאי אסותא טיגנא בדובשא או כרפסא בטילייא אדהכי והכי ליתי עינבתא בת מינא וניגנדר עילוי חיורתי לחיורתי ואוכמתי לאוכמתי

15אמר רבא האי סימטא פרוונקא דאשתא היא מאי אסותא למחייה שיתין איתקוטלי וליקרעיה שתי וערב והני מילי דלא חיור רישיה אבל חיור רישיה לית לן בה

16רבי יעקב חש

Wikisource Talmud Bavli · CC BY-SA · הטקסט התקבל דרך ספריא

רש"י

1:1של חלל - בחלל גופו:

1:2מאי בינייהו - היא היא דהא קי"ל בפ"ב דיומא (דף פד.) דכל מכה של חלל מחללין עליה את השבת:

1:3גב היד - מחללין שבת אע"פ שאינה של חלל ללישנא קמא אין מתרפאין אבל ללישנא בתרא מתרפאין דהואיל ומתחזיא אי חזי דמקלקל בה לחיך ליה לסמא ומעבירו:

2:1שצריכה אומד - שמסוכנת כ"כ שצריך לאמדו אם יחיה ואם ימות:

2:2מכה של חלל אינה צריכה אומד - לא גרסינן לה:

2:3אישתא צמירתא - חולי חמה בלע"ז מלווי"ד. צמירתא לשון שריפה וחמימות ודוגמתו בהכונס צאן לדיר (ב"ק דף ס.) דצמרא צמורי:

3:1מן השפה - שפתיים:

3:2ככי - זינציב"ש:

3:3דאקושי - קשין הן:

4:1לא יגמע בשבת - דכל רפואה אסרו חכמים לעשותה בשבת היכא דליכא סכנה משום שחיקת סממנין במסכת שבת (דף נג:):

5:1צפדינא - חולי השינים ובלע"ז מישג"א:

5:2מטרוניתא - עובדת כוכבים היתה:

5:3עבדה - ליה רפואה חמשא בשבתא ומעלי בשבתא:

5:4בשבתא מאי - איעביד דלא מצינא למייתי גבך מפני תלמידי בני כלה:

5:5דרשה בפירקא - לימד הרפואה לכל:

6:1חילול השם - דאיהי סברה אישתבע ועבר אשבועתיה:

6:2דגלי לה מעיקרא - משעה שגילתה לו אמר לה דעי שלא נשבעתי ולא אמרתי באלהא דישראל אלא לאלהא דישראל:

7:1אלמא - מדבעי לאסויי בשבתא כמכה של חלל דמיא ולקמיה פריך כיון דהכי הוא היכי מיתסי מעובד כוכבים והאמר רבי יוחנן כל מכה שמחללין עליה [את השבת] אין מתרפאין מהן והכא לא גרס לה עד לקמן:

7:2ה"ג אלמא כמכה של חלל דמיא - אמר רב נחמן בר יצחק שאני צפדינא הואיל ומתחיל בפה וגומר בבני מעיים:

8:1מאי סימניה - למידע דהוא צפדינא:

8:2רמי מידי בי ככי ואתי דמא מבי דרי - כשנותן כלום לתוך פיו יוצא מבין שיניו דם:

8:3דרי - הן שורות השינים:

8:4מקרירי קרירי דחיטי - מאכל של חיטין ואכלו כשהוא צונן מאד בימי חורף:

8:5כסא דהרסנא - דג שטיגנהו בשומן היוצא ממנו עם הקמח:

8:6מאי עבדא ליה - מטרונא לרבי יוחנן:

8:7משחא דאווזא בגדפא דאווזא - שמן אווזא המחוי באור וסכתן ע"י אחד מכנפי האווז על שיניו מבחוץ:

9:1טייעא - ישמעאל:

9:2קשייתא דזיתי - גרעינין של זיתים:

9:3דלא מלו תילתא - שלא הביאו שליש:

9:4וקלנהו אמרא חדתא - ליבן באור מרא חדשה פושיי"ר בלע"ז ושרפן עליו:

9:5ודביק בי דרי - בשורות שינים מבפנים:

11:1אדם חשוב הוה - ומיסתפי ממלכותא למיקטליה:

11:2לחכוהו לשקיה - להעביר הסם שהוא חזק. רבי אבהו הוה קרוב למלכות כדאמרינן בסנהדרין (דף יד.) ובכתובות (דף יז.) דנפקי אמהתא דבי קיסר ומשרו ליה ומצער למיני בקראי:

12:1שאני - ההיא מטרוניתא דר' יוחנן:

12:2דרופא מומחה הוה - דאמרינן לעיל (עבודה זרה דף כז) אם היה מומחה לרבים מותר דלא מרע אנפשיה:

13:1פדעתא - פצע מכת חרב:

13:2למיפסק דמא - של פדעתא אם יוצא יותר מדאי:

13:3תחלי בחלא - ישקוהו שחלים בחומץ. תחלי קרישו"ן בלע"ז:

13:4לאסוקי - להעלות בשר שתחיה המכה:

13:5גרדא דיבלא - עשב ששמו יבלא כי ההוא דסוטה (דף י.) קמי רפוקא גרידי דיבלי:

13:6גירדא - שגורד שרשיה ונותן אותה גירדא עם גירדת עץ הסנה ועושה תחבושת:

13:7דאסנא - סנה:

13:8ניקרא מקילקלתא - תולעים שהתרנגולים מנקרין באשפה. מאשפות ירים אביון מתרגמינן מקלקלתא מרים חשוכא (תהילים קי״ג:ז׳):

14:1עינבתא - אבעבוע הדומה לענבא. מלנ"ט בלע"ז:

14:2פרוונקא דמלאכא דמיתותא הוא - כלומר מסוכן הוא להמית:

14:3טיגנא בדובשא - עשב הנקרא רוד"א בלע"ז ושוחקים אותו עם הדבש:

14:4כרפסא - אפי"א בלע"ז:

14:5בטילייא - יין חזק מאד ומין יין הוא כדאמרינן לקמן (עבודה זרה דף ל.) טילא חריפתא דמצרי זיקי:

14:6אדהכי - בעוד שהוא מחזר אחר סממנין אלו:

14:7עינבתא בת מינא - עינבתא מענבי הגפן. בת מינא דוגמתה אם גדולה גדולה ואם קטנה קטנה:

14:8וניגנדר עליה - יגלגל עליה:

14:9חיורתי לחיורתי - לאבעבוע לבן ענבה לבנה:

15:1סימטא - קלו"ג בלע"ז נפח העומד באדם:

15:2פרוונקא דאישתא הוא - ע"י חולי ששמו חמה הוא בא וסימן הוא לה:

15:3שיתין איתקוטלי - מכת אצבע צרדה מדביקה בגודלו ושומטה ומכה בצפרניה:

15:4ואי חיור רישיה - נתבשל להוציא הליחה היא רפואתו:

Vilna Edition · נחלת הכלל · הטקסט התקבל דרך ספריא

תוספות

1:1מכה של חלל - פ"ה שכנגד חלל הגוף ובירושלמי מפרש כל שהוא מן החלל ולפנים:

1:2מכה שע"ג היד - פי' היינו חולי שעלה שם מאליו או שלא ע"י מכת חרב אבל מכת חרב אמרינן בכל מקום דמחללין עליה את השבת כדאמר שמואל בסמוך האי פדעתא מחללין עליה שבת דסכנה היא ומפרשים פדעתא מכת חרב:

1:3איכא בינייהו גב היד - ה"ה דהוה מצי למימר איכא בינייהו פדעתא ומכה שהיא צריכה אומד:

3:1ככי - פ"ה מקום מושב השינים זינציב"ש וקשה דקאמר בסמוך כיון דאקושי ועוד דבפרק אלו טרפות (חולין דף נט:) גבי אריא נתור ככי ושיני ואין דרך להיות הזינציב"ש נושרות וכן בהחובל (ב"ק דף צב:) שיתין תיכלי מטו לככא דקל חבריה שמע ובסוף המפקיד (ב"מ דף מב:) גבי ההוא תורא דלא ה"ל ככי ושיני למיכל לכך נראה לפרש ככי הם שינים גדולות מישאלי"ס בלע"ז ושיני הם האחרות:

13:1תחלי בחלא - ישקוהו שחלים בחומץ קרשו"ן וי"מ לשום על המכה:

14:1בטילייא - פ"ה חזק כדאמרינן לקמן (עבודה זרה דף ל.) טיליא חריפא דמצרי זיקי ומיהו מצינו טיליא יין חלש דאמר פרק מי שאחזו (גיטין דף ע.) גריעא דכולהו טיליא חיורא:

Vilna Edition · נחלת הכלל · הטקסט התקבל דרך ספריא

עמוד ב

1בפיקעא אורי ליה רבי אמי ואמרי לה רבי אסי אורי ליה ליתי שב ביני אהלא תולנא וצייר ליה בחללא דבי צוארא וליכריך עילויה נירא ברקא וטמיש ליה בנטפא חיורא וליקליה ובדר ליה עילויה אדהכי והכי ליתי קשיתא דאסנא לינח פיקעא להדי פיקעא

2וה"מ פיקעא עילאה פיקעא תתאה מאי לייתי תרבא דצפירתא דלא אפתח וליפשר ולישדי ביה

3ואי לא לייתי תלת טרפא קרא דמייבשי בטולא וליקלי וליבדר עילויה ואי לא לייתי משקדי חלזוני ואי לא מייתי משח קירא ולינקוט בשחקי דכיתנא בקייטא ודעמר גופנא בסיתווא

4רבי אבהו חש באודניה אורי ליה ר' יוחנן ואמרי ליה בי מדרשא מאי אורי ליה כי הא דאמר אביי אמרה לי אם לא איברי כולייתא אלא לאודנא ואמר רבא אמר לי מניומי אסיא כולהו שקיינו קשו לאודנא לבר ממיא דכולייתא לייתי כולייתא דברחא קרחא וליקרעיה שתי וערב ולינח אמללא דנורא והנהו מיא דנפקי מיניה לישדינהו באודניה לא קרירי ולא חמימי אלא פשורי

5ואי לא לייתי תרבא דחיפושתא גמלניתא וליפשר ולישדי ביה ואי לא למלייה לאודניה מישחא וליעבד שב פתילתא דאספסתא וליתי שופתא דתומא וליתוב ברקא בחד רישא וליתלי בהו נורא ואידך רישא מותבא באודנא וליתוב אודניה להדא נורא ויזדהר מזיקא ונישקול חדא וננח חדא

6לישנא אחרינא ואי לא לייתי שב פתילתא ביקרא ושייף ליה מישחא דאספסתא ונייתי חד רישא בנורא וחד רישא באודניה ונשקול חדא וננח חדא ויזדהר מזיקא

7ואי לא לייתי אודרא דנדא דלא משקיף וננח בה ולתלייה לאודניה להדי נורא ומיזדהר מזיקא ואי לא לייתי גובתא דקניא עתיקא בר מאה שנין ולימלחיה מילחא גללניתא ולקלי ולידבק וסימנך רטיבא ליבשתא ויבשתא לרטיבא

8אמר רבה בר זוטרא אמר רבי חנינא מעלין אזנים בשבת תני רב שמואל בר יהודה ביד אבל לא בסם איכא דאמרי בסם אבל לא ביד מ"ט מזריף זריף

9אמר רב זוטרא בר טוביה אמר רב עין שמרדה מותר לכוחלה בשבת סבור מיניה הני מילי הוא דשחקי סמנין מאתמול אבל משחק בשבת ואתויי דרך רשות הרבים לא א"ל ההוא מרבנן ורבי יעקב שמיה לדידי מיפרשא מיני' דרב יהודה אפילו מישחק בשבת ואתויי דרך רשות הרבים מותר

10רב יהודה שרא למיכחל עינא בשבת אמר להו רב שמואל בר יהודה מאן ציית ליהודה מחיל שבי לסוף חש בעיניה שלח ליה שרי או אסיר שלח ליה לכ"ע שרי לדידך אסיר

11וכי מדידי הוא דמר שמואל היא ההיא אמתא דהואי בי מר שמואל דקדחא לה עינא בשבתא צווחא וליכא דאשגח בה פקעא עינא למחר נפק מר שמואל ודרש עין שמרדה מותר לכוחלה בשבת מאי טעמא דשורייני דעינא באובנתא דליבא תלו

12כגון מאי אמר רב יהודה כגון רירא דיצא דמא דימעתא וקידחא ותחלת אוכלא לאפוקי סוף אוכלא ופצוחי עינא דלא

13אמר רב יהודה זיבורא ודחרזיה סילוא וסמטא ודכאיב ליה עינא ואתי עילויה אישתא כולהו בי בני סכנתא חמה לחמה וסילקא לצינא וחילופא סכנתא חמימי לעקרבא וקרירי לזיבורא וחילופא סכנתא חמימי לסילוא וקרירי

Wikisource Talmud Bavli · CC BY-SA · הטקסט התקבל דרך ספריא

רש"י

1:1בפיקעא - פי' טבעת של בית רעי ובלע"ז פיג"א:

1:2אורי ליה - רפואה:

1:3שב ביני אהלא תולאנא - לשון שבע גרעינין אדומים כתולעת הנמצאים באהל שמכבסין בו כדתנן התם (שבת דף צ.) הבורית והאהל. תולאנא לשון תולעת שני:

1:4בחללא דבי צוארא - חתיכות בגד שנוטלין מבית הצואר של חלוק כשעושין לה פה:

1:5נירא ברקא - ליצ"א של שיער בהמה:

1:6וטמיש - וטובל:

1:7אדהכי והכי - בעוד שהוא מחזר אחר סמנים הללו:

1:8קשייתא דאסנא - גרעין של פרי הסנה בטנים הגדילים בסנה ומלאין גרעינין:

1:9פיקעא להדי פיקעא - סדק של גרעינין נגד סדק שבבשרו:

2:1פיקעא עילאה - הנראה מבחוץ למעלה ויכול לדבק שם אותו אפר:

2:2פיקעא תתאה - בפי הנקב מלמטה:

2:3תרבא דצפירתא דלא אפתח - חלב שעירה שלא ילדה:

2:4ולפשר - ימחהו באור וימשחהו בו כדמתרגמינן נמס פשר:

3:1טרפא דקרא דמייבשי בטולא - עלי דילועין שנתייבשו בצל:

3:2משקדי חלזוני - לימ"ץ בלע"ז מין חלזון:

3:3משח קירא - שמן זית ושעוה טרופין יחד:

3:4ולינקוט בשחקי דכיתנא בקייטא - יתכסה בשחקים של פשתן בקיץ שלא יתחמם יותר מדאי:

3:5ודעמר גופנא - בגדים של צמר גפן שהן חמים:

4:1שקייני - משקין:

4:2ברחא - שם צאן:

4:3ברחא קרחא - עז שאינה מסורבל בצמר כרחל:

4:4אמללא - גחלים לוחשות:

5:1חיפושתא - אשקרבו"ט ובלשון כנען קרוקי"ם:

5:2גמלניתא - גסה והוא הנטו"ן:

5:3פתילה דאספסתא - עלה ארוך של שחת ירק של חטין:

5:4שופתא דשומא - בית יד של שום והן עלין היבשים שהן נאחזין בהן. שופתא לשון אחיזה כדאמרינן בגיטין (דף לב.) שופתא דקופינא דמרא רפיא:

5:5ברקא - כמו נירא ברקא שער של לייצ"א:

5:6וניתלי בהו נורא - יבעיר בהן האור:

5:7ונזהר מזיקא - לא יתן אזנו לרוח:

5:8ונשקול חדא ונינח חדא - כשיטול זו מן האזן יתן את זו עד שיכלו כולן:

7:1אודרא דנדא - מוכין הצבועים בצבע שקורין פויילי"ד:

7:2דלא משקף - אינו חבוט בשמן לנפצו. משקף לשון עלה נדף (ויקרא כ״ו:ל״ו) טרפא דשקיף נחבט:

7:3גובתא דקניא בר מאה שנין - שפופרת של קנה ישן שנתלש הרי מאה שנה:

7:4מלחא גללניתא - מלח של אבן הדומה לשייש בלע"ז שליימ"א:

7:5רטיבא ליבשתא ויבשתא לרטיבא - כל הרפואות הללו אינן שוות לכל חולי האזן אלא אותן הרפואות שיש בהן דבר לח כגון מיא דכוליתא ומשח קירא וכיוצא בהן מעלין לאוזן יבשה שיש לו חולי ואינה מוציאה לחה ורפואות של יבש כגון גובתא דקניא ומילחא גללניתא לאודנא רטיבא המוציאה לחה:

8:1מעלין אזנים - גידי אזנים פעמים שיורדין למטה ומתפרקין הלחיים וצריך להעלותן ויש סכנה בדבר:

8:2אבל לא בסם - הואיל ואפשר ביד:

8:3מיזרף זריף - עושה חבורה ויש חילול שבת יותר אבל קשירת סם אין שם חילול דאורייתא:

9:1שמרדה - שרוצה לצאת כאדם המורד ויוצא:

9:2אבל מישחק ואיתויי דרך רשות הרבים לא - דלאו סכנת נפשות אלא סכנת עוורון:

9:3אפילו מישחק ואיתויי כו' - כדאמרינן לקמן שורייני דעינא בליבא תלו מאור העין מעורין ואחוזין בטרפשי הלב:

10:1ה"ג מאן דציית ליה ליהודה מחיל שבי - השומע דבריו ומקבלם יחלל שבת:

10:2לדידך אסיר - שאתה אסרת וערערת על דברי:

11:1וכי מדידי הוא - מדעתי הייתי אומר דבר זה שמחית על ידי:

11:2דמר שמואל היא - ממנו קיבלתיה:

11:3דקדחא - אשלפי"ר לשון כקדוח אש (ישעיהו ס״ד:א׳) חמימות:

11:4ה"ג מותר לכוחלה בשבת מ"ט שורייני דעינא באובנתא דליבא תלו:

12:1כגון מאי - על איזה חולי העין מחללין שבת:

12:2רירא - נוטפת עינו רירא בלע"ז קצייר"א:

12:3דיצא - אישפוננ"ט לשון נעיצה ותחיבה:

12:4קדחא - חמימות:

12:5תחלת אוכלא - בתחלת החולי:

12:6סוף אוכלא - שכבר נתרפא ועדיין קודחת מעט:

12:7ופצוחי עינא - שבא לכוחלה כדי להאיר מראית עינו:

13:1זיבורא ודחרזי' סילוא וסימטא וכאב עינא ודאתי עלה אישתא כולהו בי בני סכנתא - מי שיש עליו אחת מאלה שנשכתו צרעה או שנתחב קוץ בבשרו דחרזיה לשון מחרוזות של דגים (ב"מ כא.) סילוא קוץ או שיש עליו סימטא קלו"ג ונכנס במרחץ באחת מכל אלה סכנתא היא:

13:2חמה לחמה - צנון יפה לחולי חמה:

13:3וסילקא - תרדין:

13:4לזיקא - לשחפת צוננת:

13:5וחילופא סכנתא - לפי שהצנון מוסיף עליו קור והתרדין מחממין:

13:6חמימי לסילוא - צריך לשרות המכה בחמין והא דאמרינן לעיל סילוא בי בני סכנתא היכא דרחיץ כל גופו בי בני שמחמם כל גופו:

Vilna Edition · נחלת הכלל · הטקסט התקבל דרך ספריא

תוספות

11:1שורייני דעינא בליבא תלו - פ"ה מאור העין תלוי בטרפשי דליבא ולי נראה באובנתא דלבא תלו כלומר ראיית העין תלוי בהבנת הלב שורייני בשי"ן כמו (במדבר כ״ד:י״ז) אשורנו ולא קרוב א"נ סורייני בסמ"ך מלשון סייר נכסיה (חולין קה.) באובנתא בבי"ת לשון הבנה כדאמרינן במרכבה (מגילה כד:) באובנתא דליבא הוי חזי:

13:1חמימי לעקרבא וקרירי לזיבורא וחילופא סכנתא - מכאן פי' ר"י הא דאמרינן בפ"ק דחגיגה (דף ה.) ומצאוהו רעות רבות וצרות כגון זיבורא ועקרבא ששניהם צרות זו לזו שא"א לעשות לו לא חמימי ולא קרירי ודלא כפ"ה שפירש שעושות לו הרבה צרות ולפירושו קשה מה היה לו להזכיר אלו יותר מהאחרות:

Vilna Edition · נחלת הכלל · הטקסט התקבל דרך ספריא