גודל הטקסט
יש דברים שהורים לא יכולים לעשות עם הכלים המובנים של Google: לראות מה מוצג על מסך הנער, לקרוא את ההודעות שלו או להאזין לשיחות. זה כתוב במפורש בדפי התמיכה של Google, ויש בזה משמעות לבחירת הגדרות. הנה מה שאפשר ומה שאי אפשר, לפי דפי התמיכה הרשמיים של שתי החברות.
באייפון, הכלי נקרא Screen Time ופועל דרך שיתוף משפחתי. לפי Apple, לנער צריך להיות חשבון Apple משלו בתוך הקבוצה. מה אפשר להגדיר: בקשת אישור להורדות ולרכישות, חסימה או הרשאה של אפליקציות ואתרים מסוימים, וסינון אתרים למבוגרים. אפשר לקבוע עם מי הנער רשאי להתכתב ולהתקשר, וכאשר הודעה מגיעה מאיש קשר חדש היא ממתינה לאישור הורה. יש גם לוחות זמנים שקובעים אילו אפליקציות זמינות בשעות שונות, ותקציב זמן יומי לקטגוריות אפליקציות. אפשר להגדיר דירוג גיל לאפליקציות, מוזיקה, ספרים וסרטים. לפי Apple, חלק מההגדרות מופעלות כברירת מחדל לפי גיל ומיקום, ולא תמיד אפשר להסיר אותן. חלק מהכלים החדשים יותר דורשים גרסת מערכת עדכנית, ולכן מה שזמין בפועל תלוי בגרסה שמותקנת במכשיר.
באנדרואיד, הכלי נקרא Family Link. לפי Google, ההורה יכול לאשר או לחסום אפליקציות, לראות כמה זמן הנער משתמש בכל אפליקציה, לקבוע מגבלת זמן יומית, לנעול מכשיר מרחוק בשעת שינה או לימודים, לראות מיקום של מכשיר אנדרואיד, ולחסום או לאפשר אתרים בדפדפן Chrome ולהפעיל חיפוש בטוח.
מה ההורה לא יכול? בדף של Google מצוין שאי אפשר לראות את מסך הנער, את היסטוריית החיפוש וההיסטוריה ב-Chrome וביוטיוב, לקרוא הודעות דואר או הודעות אחרות, או להאזין לשיחות. עוד נכתב שהנער חייב להסכים להפיקוח בשלב ההגדרה, ושמי שנמצא מתחת לגיל 18 צריך אישור הורה כדי להפסיק אותו. כששמים סוף לפיקוח, גם ההורה וגם הנער מקבלים הודעה.
לכן, כדאי לדבר עם הנער לפני ההגדרה ולהסביר מה מוגדר, במקום להסתמך רק על כלי טכני. כלים אלה אינם תחליף לשיחה, וגם אינם מבטיחים סינון מושלם של תכנים.
שאלות הלכתיות על השימוש בסמארטפון ובאינטרנט מופנות לרב. מדובר בכלים של מערכות ההפעלה, ואין כאן המלצה על חברה או על חברת סינון כלשהי.
תמונה: Santeri Viinamäki, CC BY-SA 4.0, דרך ויקישיתוף.