גודל הטקסט
התלמידים רצו שהרב שלהם יפסיק להתייגע, וקנו לו חמור. מה שהם לא ידעו הוא שעל החמור תלויה פנינה יקרה.
הסיפור כתוב בתלמוד הירושלמי, במסכת בבא מציעא פרק ב', הלכה ה'. שמעון בן שטח היה חכם גדול, והוא עבד בעצמו בפשתן. אמרו לו התלמידים: "רבי, תנוח קצת. אנחנו נקנה לך חמור, ולא תצטרך להתעייף כל כך." הם הלכו וקנו חמור מסוחר שאינו יהודי, ותלויה עליו פנינה.
הם חזרו אליו בשמחה: "מעכשיו אתה לא צריך לעבוד קשה! קנינו לך חמור, ותלויה עליו פנינה." שאל אותם שמעון בן שטח: "והבעלים יודע על כך?" הם ענו: "לא." הוא אמר: "לכו והחזירו לו."
התלמידים הופתעו. אבל שמעון בן שטח ענה להם: "מה, אתם חושבים ששמעון בן שטח הוא ברברי?", כלומר אדם גס, שלא אכפת לו.
ואז הגמרא מגלה מה הוא רצה באמת. הוא רצה לשמוע את הסוחר אומר: "ברוך אלוקיהם של היהודים." לדבריו, זה שווה לו יותר מכל הרווח שבעולם הזה.
המסר של הסיפור: יושר שווה יותר מפנינה. שמעון בן שטח העדיף לשמוע מהסוחר ברכה, על פני כל רווח.
שאלה לשולחן השבת: מצאתם פעם משהו שלא שלכם? מה עשיתם, ומה הייתם עושים היום?