גודל הטקסט
עגל קטן הובל לשחיטה, ופתאום ברח אל רבי יהודה הנשיא. מה אמר לו רבי, ומה למדו מזה בשמים?
הסיפור כתוב במסכת בבא מציעא, דף פ"ה עמוד א. עגל אחד הובל לשחיטה. הוא בא, תלה את ראשו בקצה הבגד של רבי יהודה הנשיא, והתחיל לבכות. אמר לו רבי: "לך, כי לכך נוצרת."
הגמרא מספרת שבשמים אמרו: "הוא לא ריחם על העגל, ולכן יבואו עליו ייסורים." רבי סבל מכאבים תקופה ארוכה.
עברו שנים. יום אחד נכנסה לבית מי שניקתה אותו, וראתה בעלי חיים קטנים שהיו שוכבים בבית. היא התחילה לטאטא אותם החוצה. אמר לה רבי: "הניחי להם, כי כתוב: 'טוֹב ה' לַכֹּל וְרַחֲמָיו עַל כָּל מַעֲשָׂיו' (תהילים קמ"ה, ט')."
בשמים אמרו: "הוא ריחם, ולכן נרחם עליו." והגמרא מספרת שרבי נרפא מהכאבים.
הגמרא מספרת את הסיפור הזה כפי שהוא, ואיננו מוסיפים עליו. מה שברור הוא שהפסוק בתהילים מדבר על רחמים על כל מה שה' ברא, גם על בעלי חיים קטנים.
המסר של הסיפור: רחמים על בעלי חיים הם חלק מהדרך הטובה, גם כשהם קטנים וחלשים.
שאלה לשולחן השבת: איך אפשר להראות רחמים על בעל חיים, למשל על חתול רעב או על ציפור קטנה?